אבני חפץ יט

סייעת בני אדם שהי' מהלכין בדרך פגעו להן עכו"ם ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו, ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם, אפי' כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל, וזה מתאים ג"כ לדברינו, ועיין בירושלמי שם דאם ייחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרגו, וא"ר שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה, ור' יוחנן אמר אעפ"י שאינו חייב מיתה, ועיין ברמב"ם פ"ה מה' יסודי התורה ה"ד שפסק כר"י, ועיין בש"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף א' ברמ"א מ"ש בזה

סימן ט

ע"ד שאלתו בשוחט שרגיל בפקודת הרופאים לנסוע בכל שנה בימי הקיץ על שבועות אחדים מביתו למקום הרחצה להברות גופו, והי' אחד מהשוחטים שבכפרים השייכים לאותה העיר ממלא מקומו במשך הזמן שלא הי' בביתו וקיבל חלקו בהכנסת השחיטה, ועתה זה השוחט הממלא מקומו של"ח, ובנו קם תחתיו ורוצה זה הבן שהוא ימלא גם מקום השוחט בעיר במשך הזמן שלא יהי' בביתו, כמו שמלא אביו בהיותו בחיים, וזה השוחט בעיר ממאן בזה ורוצה שאחר ימלא מקומו, ונסתפק מעכת"ה אם יש לבן השוחט הנעדר טענת חזקה בזה

א) הנה כל עיקר דין חזקה בשו"ב הוא מהלכות הרפויות, דענין חזקה ל"ש רק בשררות ומינוי של כבוד, וכמבואר ברמב"ם פ"ד מה' כלי המקדש ה"כ, כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין בנו תחתיו או הראוי ליורשו וכו', וה"ה לכל שררה שבקרב ישראל, שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו, והדברים נובעים מדברי הספרי פ' שופטים, עיין בכ"מ שם, ושוחט ל"ה שררות ומינוי של כבוד רק פועל, כאשר גם במקדש ל"ה שחיטה בכלל העבודות. ומה"ט היתה כשירה בזר, עיין מנחות (ו' ע"ב) ובתוס' יומא (מ"ב ע"א) ד"ה שחיטה, ול"ש בזה ענין חזקה, וכן ראיתי מביאים בשם ספר שו"ת גינת ורדים הספרדי כלל ג' סי' ז' ביו"ד דבשוחט ל"ש חזקה. דאין במינוי הזה שום מעלה של כבוד, וכן מצאתי ג"כ בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז ח"א סי' ל"ט שכ' דשוחט אומנות בעלמא היא. ואף אם נניח דגם במינוי שאינו של כבוד שייך חזקה, כאשר כן יש להסתייע מלשון הירושלמי פ' עשרה יוחסין, הובא בתוס' סוטה (מ"א ע"ב) סד"ה אותו, שום תשים עליך מלך אין לי אלא מלך, מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופר ומכין ברצועות, ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל משימות שתשים עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך וכו' עיי"ש וכיון דגם המינוים האלה שאינם של כבוד נכללים בפרשה של שימת המלך, ממילא קאי עלייהו גם הדין של ירושת הבנים בכל המינוים, שמוצאו מקרא דלמען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל שבסוף הפרשה הזאת, וכדאיתא בספרי שם מה שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו, ועיין ברמב"ם שם מלמד שהמלכות ירושה וה"ה לכל שררה וכו'. מ"מ בשוחט י"ל דל"ה גם בכלל המינוים, דהא הכל כשירים לשחוט ואפי' עבדים, עיין ריש חולין ובש"ע יו"ד סי' א', ואילו הי' בזה איזהו ענין של מינוי הרי הי' בעינן מקרב אחיך וכדברי הירושלמי דכל משימות לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך, וע"כ הי' עבדים פסולים כמו כן מדינא נשים כשרות לשחוט ורק מצד המנהג אין מניחין אותן לשחוט, כמבואר בש"ע יו"ד רס"י א' וברמ"א, ואילו הי' בזה איזהו ענין של מינוי, נשים הי' פסולות מדינא, וכדאיתא ברמב"ם שם פ"ד מה' כלי המקדש ה"ה דכל משימות שבישראל אין ממנים אלא איש עיי"ש

ב) אמנם ראיתי לגדולי האחרונים שצדדו דשייך דין חזקה בשוחט, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ר סי' ל"ד שצדד ג"כ דיש בשוחט דין חזקה, והביא שכן מבואר בשו"ת מבי"ט סי' ר' בלשון ההסכמה, שכל מי שיש לו איזהו מינוי הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט הן מנהל, אם יש לו בן וכש"כ אם הוא הגון הדין עמו, ונראה דה"ט משום דברבות הימים נשתנה מצב השו"ב מאשר הי' לפנים, ובזה"ז, בפרט בערים הגדולות, השוחט מורה גם הוראות או"ה בנוגע לטריפות הריאה, וא"כ אולי הוה גם בגדר בעלי הוראה, ואין לדמות שוחט בזמננו לזה שהי' בזמן חכמי הש"ס שהי' אך טבח ופועל בעלמא. וכן מצאתי ג"כ בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' ל"ד שכתב דשו"ב שלנו מקרי מורי הוראה שפוסקין הדין, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"א סי' כ"ו בסופו שכתב. דמה"ט אסור לשוחט אפי' לבדוק לחוד בלי הסכמת הרב שבעיר, משום דבדיקת הריאה הוה בגדר הוראה ואסור להורות בעיר בלי הסכמת הרב וזה מתאים לדברינו

ג) אבל יהי' איך שיהי', אף אם נניח דשייך בשוחט דין חזקה, נראה ברור דבנ"ד אין לבן השוחט הנעדר ל"ע טענת חזקה. כיון דאביו הי' רק ממלא מקום השו"ב בעיר בעת שנסע מביתו, אין זה כלל בגדר התמנות שיהי' שייך בזה דין חזקה, ואם כי הדבר פשוט נלפע"ד להביא סמוכין לזה מדברי הש"ס בסוטה (מ"ג ע"א), ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה וכו', ואימא סגן, סגן לאו ממונה הוא, דתניא אר"ח סגן הכהנים, למה סגן ממונה שאם אירע בו פסול בכה"ג נכנס ומשמש תחתיו, ועיין תוס' שם ד"ה סגן. שכתבו דסגן מה"ת אין לו שום שררה ומינוי יותר על אחיו הכהנים, וה"נ אין לזה השוחט הממלא מקום השו"ב בענין השחיטות שום שררה ומינוי על שאר השוחטים, וממילא ל"ש בזה ענין חזקה. וגדולה מזו אני אומר דאפי' זה השוחט שהי' ממלא מקום השו"ב בעיר הי' בחיים, והשו"ב שבעיר הי' רוצה לדחותו וליקח אחר לממלא מקומו בעת שלא יהי' בעיר, הי' ג"כ רשאי ולא הי' לו שום טענת חזקה בזה, דנהי דלענין חזקת איזהו דבר לא איכפת לן אם השימוש של אותו דבר הוא בקביעות, או אך לעתים מזומנות אפי' פעם אחת בשנה, כי כל חזקה היא לפי מהות הדבר שאנו דנין עליו, וכדוגמא שאנו מוצאים ענין חזקה במצות שאין נוהגות רק פעם אחת בשנה, כמו בתקיעות ותפלות של ימים נוראים, עיין בשערי תשובה או"ח סי' תקפ"א, וכעין דאמרינן בב"ב (כ"ט ע"א) דאף דבעינן ג' שנים רצופות, מ"מ באתרי דמוברי באגי ל"ל בה, וזה משום דהחזקה היא כדמחזקי אינשי עיי"ש, וה"נ מה שלא שימש בשחיטות רק שבועות אחדים בכל שנה לא מיגרע כח החזקה, אבל כיון