אבני חפץ קפח

עממין, כיון שהקנס יהי' גם למת, ולמת ל"ש למיקנסי', דמה פשע המת שהשהו אותו עיי"ש, ומכש"כ דל"ש לומר, שאם פשעו ולא קברוהו בעיו"ט לא יקברוהו בעיו"ט ראשון ע"י עממין. דלקבור ביו"ט ראשון ע"י עממין, קיל מלקבור ביו"ט שני ע"י ישראל, וכ"כ בישי"מ או"ח סי' תקפ"ו שם, ואם לא קנסינן ומותר לקבור ביו"ט שני ע"י ישראל אפילו כשהשהו בפשיעה, מכש"כ שמותר לקבור ביו"ט ראשון ע"י עממין, גם כשהשהו בפשיעה, ומכש"כ עוד בענין שלפנינו שאינו מבורר עוד אם הי' צד פשיעה בזה, לכן הדבר ברור שהי' צריכין לקבור המת ביו"ט ראשון ע"י עממין והנהו קבוראי (עיין סנהדרין כ"ו ע"ב) שביזו את המת בשאט נפש, ועברו על לאו דלא תלין כדברינו למעלה, ראוי לקונסם ולהעבירם, וה' יגדור פרצותינו וישלח לנו משיחו הולך תמים, ויקיצו וירננו שוכני עפר בב"א

סימן צח

א) אשר פלפל מע"כ בדברי הש"ך בחו"מ רס"י ל"א, שהביא בשם חכמי בריסק להסתפק, בשני עדים המכחישים זה את זה, אם כשרים שניהם לעדות אחת, ואע"ג דממנ"פ אחד מהם משקר, הואיל ולא הוכחש רק מחד יהי' כשר לעדות, דע"כ לא ס"ל דעדים המכחישים זא"ז פסולים יחד לעדות אחרת, רק בשתי כיתי עדים המכחישות זא"ז, שכל אחד מהעדים הוכחש משני עדים אבל בחד נגד חד, שכל אחד לא הוכחש רק מחד י"ל דכשרים אפילו לעדות אחת ובתומים הקשה קושיא גדולה, איך אפשר לומר שיש חילוק בין שתי כתי עדים המכחישות זא"ז שאסורים להצטרף יחד לעדות אחרת, ובין שני עדים המכחישים זא"ז שיכולים להצטרף יחד לעדות אחרת, הרי בגמרא דשבועות (מ"ח ע"א) מקשה על ר"ח דס"ל דשתי כתי עדים המכחישות זא"ז בהדי סהדי שיקרי למ"ל, והיינו דאפילו להעיד בפ"ע פסולים, מהא דתנן אחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר שלש עדותן קיימת, אחד אומר, ג' ואחד אומר ד' עדותן בטילה ומצטרפין לעדות אחרת עיי"ש, ואם נאמר כדעת חכמי בריסק דילמא כמו לדידן דס"ל כר"ה, דשתי כיתי עדים המכחישות זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה אבל ביחד אין מצטרפין, יש חילוק בין שתי כתי עדים לחד כנגד חד, דרק בשתי כתי עדים אין מצטרפין יחד, אבל בחד נגד חד מצטרפין להעיד אפילו ביחד, כן גם לר"ח דס"ל בהדי סהדי שיקרא ל"ל, ואפילו בפ"ע אין מעידין, יש חילוק בין שתי כתי עדים לחד כנגד חד דרק בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז ס"ל לר"ח בהדי סהדי שיקרא ל"ל, אבל בחד כנגד חד ס"ל דיכולין להעיד בעדות אחרת, ולכן באחד אומר ג' ואחד אומר ד', אף שעדותן בטילה דהוה הכחשה, שפיר יכולין להצטרף לעדות אחרת, כיון דל"ה רק הכחשה של חד כנגד חד

ב) הנה איידי דחביבא לי גירסא דינקותא אעתיק לו את הרשום אצלי בחידושי בישוב קושיא זו עוד משחר ילדותי, כאשר אך חבשתי פאר על ראשי. הנה לכאורה יש לתמוה איך אפשר לומר כדעת חכמי בריסק, דבהכחשה חד כנגד חד יצטרפו שניהם לעדות אחת (ורק בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז אין יכולים להצטרף יחד), הרי הוה עדות שאי אתה יכול להזימה, דאם יזומו העדים יודה העד ששקר העיד מתחלה שהוא הי' המשקר, וחבירו שהכחישו הגיד האמת, ונמצא שהי' פסול עוד קודם שהעיד העדות השני', וממילא העדות השני' בטילה ול"ש בה דין הזמה וכמו דאמרינן בב"ק (ע"ג ע"א), דאי אתזמי אגניבה איגלאי מילתא דכי אם אסהדי אטביחה פסולין הוו ופטורין לשלם עיי"ש, וא"כ איך יצטרפו שניהם (היינו שני העדים המכחישים זא"ז) לעדות אחת, אכן י"ל דשפיר הוה העדות השני' עדות שאתה יכול להזימה, דאף אם יודה אחד שהוא הי' המשקר בעדות הראשונה, לא יופסל עפ"י הודאתו. דאין אדם נאמן לפסול את עצמו, כיון דאין אדם משים עצמו רשע, ולכן אה"נ שיכולים שני עדים המכחישים זא"ז להצטרף לעדות אחרת

ג) אמנם עדיין יש להקשות, לפמ"ש המפורשים דאף שאין אדם משים עצמו רשע, אם יש עד המסייע לדבריו שפיר יכול לעשות עצמו רשע וכן היא שטת הראב"ן הובא בברוך טעם בסוגיא דפלוני רבעני, א"כ כששני עדים מכחישים זה את זה, הנה זה המשקר יודע שהוא משקר,. אבל גם השני שמכחישו יודע שהי' משקר, כיון שהוא הגיד האמת וממילא השני הי' משקר, וא"כ כאשר יצטרפו שניהם לעדות אחת ו רצו להזימם, יודה איפוא העד המשקר מתחלה שהוא הי' המשקר, ויהי' לו עד המסייע העד השני שגם הוא יודע ששקר העיד מתחלה, ויהי' נאמן על עצמו להעשות רשע ושוב תתבטל העדות למפרע, ולא יהי' שייך דין הזמה, ואיך איפוא יצטרפו יחד לעדות, הרי הוה עשאי"ל, וכמו שכתבנו, וזה קושיא נפלאה

ד) ובישוב קושיא זו נראה, דהנה בטעם הדבר מדוע אם יש לו לאדם עד המסייע יכול לעשות עצמו רשע, י"ל דהסברא היא כיון דהא דאין אדם משים עצמו רשע הוא, משום דכל אחד מישראל יש לו חזקת כשרות ואינו נאמן איפוא נגד עצמו להוציא עצמו מחזקת כשרותו, כי אין אדם נאמן נגד עצמו אף לחוב, ולכן לא יכול לעשות את עצמו רשע, וא"כ לפי מה שהעלה הרמב"ן והריטב"א בקידושין (ס"ז) דעד אחד נאמן להוציא מחזקה, היכי דליכא הכחשת בע"ד, ומה"ט ס"ל לאביי בקידושין שם, דאם עד אחד אומר אשתך זינתה והוא שותק נאמן לאוסרה לא מטעם שתיקה כהודאה, רק משום דע"א נאמן להוציא מחזקה, היכי דליכא הכחשת בע"ד עיי"ש, היכי שיש עד המסייע שיכול לבטל חזקת כשרות, שוב נאמן נגד עצמו להוציא עצמו מחזקת כשרות שיש לו, ולכן יכול לעשות עצמו רשע. ומעתה י"ל דע"כ לא יכול ע"א לבטל חזקת כשרות של השני רק היכי שאין מגיע לו שום תועלת מזה שמבטל החזקת כשרות של זה אבל היכי שיש תועלת להעד מזה שמבטל החזקת כשרות ע"כ הוה נוגע בעדותו ואינו נאמן, וה"נ אם יזימו שני העדים המכחישים זה את זה, והעד המשקר ירצה לפטור עצמו מתשלומי ההזמה, משום שמודה שהוא הי' המשקר אז בעת שהכחישו העד השני וממילא נפסל עוד קודם שהעיד בפעם השנית ופטור מתשלומין, וזה יהי' מכח הסיוע שיהי' לו מהעד השני שיודע שהי' משקר אז ויבטל חזקת כשרותו, ויהי' נאמן לעשות עצמו רשע, הלא בזה עצמו שיבטל העד השני שהוזם אתו יחד חזקת כשרותו, יפטור גם הוא מתשלומי ההזמה, כדין נמצא אחד קרוב או פסול שכל העדות בטילה, והוה איפוא נוגע בעדותו ואינו נאמן, וכיון שהעד השני אינו נאמן לבטל חזקת כשרותו, שוב לא