אבני חפץ קפד

בקודש ולא מורידין, וכדוגמא שמצאנו בהקמת המשכן שמשה בעצמו הקימו ולא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים, אשר מזה ילפינן דמעלין בקודש ואין מורידין, כדאיתא במנחות (צ"ט ע"א), וה"ג אחרי שהתחילה העבודה בכה"ג, אין להורידה עוד ולעשותה בכהן הדיוט, וע"כ תפסה המשנה רק שאם רצה הכה"ג להפסיק העבודה אחרי שסמך רשאי, כיון שהסמיכה שסמך הכה"ג לא היתה עבודה, רק היתה מחמת יקרא דכה"ג וכבודו, להראות שהקטרתו חשובה יותר משל שאר הכהנים (עיין בפירוש הרע"ב בתמיד שם), ולכן אם רצה להפסיק אחרי הסמיכה הי' רשאי ואחרים יקטירו, אבל אם התחיל כבר הכה"ג העבודה עצמה, אה"נ דלא הי' רשאי להפסיק ולתת לגמור העבודה ע"י כהנים אחרים, דמעלין בקודש ואין מורידין. ובזה הי' מקום לומר ג"כ בדבר מה שהערנו למעלה, מדוע לא עמד הסגן בין הראשון להשני, והשני יושיט להסגן, והסגן יושיט להראשון, והראשון יושיט הנתחים לכה"ג, ולפמ"ש י"ל דכיון שהסגן גדול במעלה מכהן הדיוט, אם הי' השני מושיט הנתחים להסגן, לא הי' רשאי הסגן להושיטם להראשון, משום דמעלין בקודש ולא מורידין, ולכן אחרי שהראשון מוכרח להיות סמוך להכה"ג, כיון שזכה להקריב חלקו ע"ג המזבח והסגן לא יוכל להפקיע זכותו, ממילא מוכרח הסגן להיות נדחה לגמרי ולא יוכל להיות הממוצע בין הראשון והשני, כדי שלא יהי' הורדה במעלה מהסגן להראשון ומעלין בקודש ואין מורידין וכמו שכתבנו, וזה ענין חדש שמהראוי להתהלך בו ברחבה לעת מצוא

ז) ויש להביא עוד דמיון לדברי הר"ן שאנו עוסקים בהם, דבני הכפרים שמקדימין הקריאה ביום ליום הכניסה מקדימין ג"כ הקריאה בלילה ללילה שלפני יום הכניסה, מדיני המגילה עצמם, דאיתא במגילה (ד' ע"ב), שאם חל פורים להיות בע"ש כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה, ומוקפין חומה קורין בו ביום, הרי כיון שעיירות קודמות לקריאה לפני מוקפין חומה, היכי שמוקפין חומה מקדימין לקרות בי"ד, גם עיירות שקודמין לפניהן מקדימין מזמנן ליום הכניסה, וא"כ ה"נ כיון שהקריאה בלילה קודמת להקריאה ביום, אם הקריאה ביום קודמת לפני יום י"ד, ה"ה שגם הקריאה בלילה קודמת לפני היום שבו נקראת המגילה ביום, ולכן אם בני הכפרים מקדימין הקריאה ביום ליום הכניסה, ה"ה שמקדימין הקריאה בלילה ללילה שלפני יום הכניסה. אמנם רבי בגמרא דמגילה שם חולק ע"ז וס"ל, דאם חל י"ד להיות בע"ש לא ידחו עיירות ממקומן, אלא אלו ואלו קורין בו ביום עיי"ש, ולדידי' י"ל דאף שהקריאה ביום קודמת לגבי בני הכפרים על יום הכניסה, אבל הקריאה בלילה לא זזה ממקומה, וגם בני הכפרים קורין אותה בזמנה היינו בליל י"ד

ח) ובלמדי אח"כ הלכות פסח עם בני הצעירים והחביבים בחורי חמד חריפים ושנונים כ' שמואל דוד שיחי' וכ' מרדכי שיחי' והגענו לדברי הטו"ז בסי' תמ"ד ס"ק ז' שכתב, דאם חל י"ד להיות בשבת, יש לבטל החמץ בליל י"ג ולברך על הבדיקה, ואעפ"י שאינו אור לי"ד, כיון שזה נכלל במה שאמרו מבערין הכל לפני השבת, היינו כדין ביעור ביום י"ד והשייך קודם לו עיי"ש, ונתעוררתי מבני שיחי' שי"ל שזה ג"כ סברת הר"ן שהבאתי, דכיון שאמרו חכמים שבני הכפרים מקדימין ליום הכניסה, א"כ הכל בכלל הקדימה, והיינו שצריכים להתנהג ביום הכניסה בכל הפרטים כמו ביום י"ד עם כל השייך קודם לו, וא"כ כמו שקורין המגילה בלילה לפני יום י"ד, כן קורין גם בני הכפרים בלילה לפני היום שקורין בו, והיינו יום הכניסה, והטיבו אשר דברו

ט) עודני עומד בעניני מגילה אזכיר פה, מה שהרהרתי בהלין יומא דפוריא מדי עסקי בהלכות היום, בהא דאיתא באו"ח סי' תרפ"ח סעיף ד', דכרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, קורין בי"ד ובט"ו ובליליהון, וראיתי מקשים (עיין בתשו' שואל ומשיב מהדו"ד ח"ב סי' קצ"ג) אמאי לא נוקי אחזקה קמייתא, ונימא דבזמן מאוחר הוקף, כיון שע"כ לא הי' מתחלה מוקף, ורק אח"כ הוקף, נוקי אחזקה שהוקף אח"כ, ובימי יהושע לא הי' מוקף עוד

י) ונראה עפ"י דברי התוס' בכתובות (כ"ו ע"ב) ד"ה אנן שהקשו אהא דאמרינן בעירובין (ל"ה ע"א) במתניתין גבי תרומה ונטמאת וכו', ספק הרי זה חמר גמל, ואוקמינן לה בגמרא שם בשתי בתי עדים אחת אומרת מבעוד יום נטמאת ואחת אומרת משחשיכה, ואמאי לו מוקמינן לה להתרומה אחזקתה שלא נטמאת, ותירצו בתירוץ השני, דכיון דאיכא ריעותא דהרי נשמאת לפניך ל"ש לאוקמי אחזקה, וביאור דבריהם כיון שהשתא התרומה ודאי טמאה, רק שהספק מתי נטמאה, בזה לא מוקמינן אחזקה עיי"ש. וא"כ ה"נ י"ל, כיון שעתה בודאי הוקף, ורק שהספק הוא מתי הוקף, בזה ל"ש לאוקמי אחזקה, ולכן אנו חוששים שמא הוקף עוד בימי יהושע וע"כ יש להחמיר ולקרות בשני הימים היינו בי"ד ובט"ו, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ר סי' ע"ו מ"ש בדברי התוס' בכתובות שהבאנו, ואחרי אשר יום שמחות הי' אז לא יכלתי לעיין בזה, ועוד חזון למועד

סימן צז

ב"ה רישא א"ח השבועות תרצ"ג

ע"ד השאלה שנגהי ערב חג השבועות העבר של"ח אמד מנכבדי העיר המתקדמים, ולא רצו בניו לקברו בעיו"ט באמרם, שאינם יכולים לעבור על החוק, שדורש להמתין עם הקבורה שני מעל"ע, וגם יבואו להלוי' אורחים מפקידי הממשלה, אשר אינם יכולים לבוא עד יום המחרת, והיינו יו"ט הראשון של שבועות, אבל הסכימו לעשות הטהרה וגם להלביש את המת ולהניחו בארון בעיו"ט, ונתעקשו אנשי החבורה העוסקת בקבורת מתים, שבהיות שלא נעשתה הלוי' בעיו"ט יש לדחותה עד אסרו חג, וכן עשו והניחו את המת עד אחר החג קרוב לארבעה מעל"ע, ותהום כל העיר והיתה כמרקחה, ונדרשתי להגיד חוו"ד בזה

א) הנה מפאת שלא קברו המת בעיו"ט לא לבד שאין מהראוי לדחות הקבורה מיו"ט ראשון ע"י עממין, כאשר כן הוא הדין בקבורת מת ביו"ט ראשון, רק אדרבה עוד יותר מהראוי לקברו ביו"ט ראשון ע"י עממין, וכדאיתא באו"ח סי' תקכ"ו סעיף א', דמת המוטל לקברו, אם הוא ביו"ט א', יתעסקו בו עממין אפילו מת בו ביום, ואפילו אם יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח וכו', ומשמע שזה רבותא, שקוברין אותו ביו"ט א' ע"י עממין, אף שמת בו ביום ויכולין להשהותו, והו"א שישהו אותו ולא יקברוהו ע"י עממין, ואפ"ה א"צ להשהותו, רק קוברין אותו ביו"ט א' ע"י עממין, אבל אם מת קודם יו"ט, ואשתהי ולא נקבר עיו"ט, לית