אבני חפץ קפג

דאם שכח או נאנס בלילה א"צ לשנות ולקרות המגילה ביום לתשלום קריאת הלילה, ומשמע דאם לא נקראת המגילה בלילה שלפני היום שקורין בו את המגילה, אז חיוב הקריאה בלילה נדחה ואין לו תשלומין עוד, וה"נ אחרי שכבר יצאו בני הכפרים חובת הקריאה ביום במה שקראו ביום הכניסה, אם לא הי' קוראין בלילה שלפני יום הכניסה, אז הי' חיוב הקריאה בלילה נדחה לגמרי, ולא הי' צריכין לקרות עוד, וע"כ קורין בלילה שלפני יום הכניסה, כדי שלא יתבטלו מחובת הקריאה בלילה

ג) ויש להביא ראי' נאותה לדברי הר"ן, דאם הקריאה ביום קודמת לבני הכפרים על יום הכניסה, גם הקריאה בלילה קודמת על הלילה שלפני יום הכניסה, מהא דאיתא בסנהדרין (ל"ז ע"א), ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו, הוצרכו לסמוך (כגון שמת אחד מן הדיינים), סומכין מן הראשונה, אחד מן השני' בא לו לראשונה, ואחד מן השלישית בא לו לשני', בוררים להן עוד אחד מן הקהל, מושיבין אותו בשלישית, ולא הי' יושב במקומו של ראשון, אלא יושב במקומו הראוי לו, ועיין בגמרא שם דקאמר אביי, ש"מ כי ניידי כולהו ניידי, ופירש"י דאם חסר אחד, כל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו, וממלאין זה מקומו של זה וכו', הלכך כי ניידי כולהו ניידי, כשמת אחד, מהן, ומושיבין אחר חליפיו, כולן צריכין לנוד איש איש ממקומו עיי"ש. וה"נ י"ל שאם הקריאה ביום ניידה ממקומה, גם הקריאה בלילה שלפני' ניידה, ומה"ט אם הקריאה ביום מוקדמת לבני הכפרים ליום הכניסה, גם הקריאה בלילה צריכה להיות מוקדמת לבני הכפרים ללילה שלפני יום הכניסה, דכי ניידה הקריאה כולה ניידה הן ביום והן בלילה

ד) ועיין תמיד פרק ז' משנה ג', בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר, הי' עולה בכבש והסגן בימינו וכו', הושיט לו הראשין הראש והרגל וסמך עליהם וזרקן, הושיט השני להראשון שתי הידים, נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן, נשמט השני והלך לו, וכך הי' מושיטין לו שאר כל האברים, ובתפארת ישראל שם העיר אמאי הושיט השני להראשון והראשון לכהן גדול, ולא הושיט הראשון להסגן והסגן ימסור לכהן גדול, וכדוגמא שמצאנו בס"ת ביוה"כ, שחזן הכנסת נוטל ס"ת, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול כדאיתא ביומא (פ"ז ע"א), ותירץ דכיון שהכהן הראשון זכה להקריב חלקו ע"ג המזבח ורק ע"י שרצה כ"ג להקריב נפקע זכותו, הנה לא נפקע זכותו רק נגד הכה"ג, אבל לא כנגד הסגן, ולכן הסגן נדחה מפניו והוא מוסר הנתחים לכה"ג, וכיון שזכה בזה לתת חלקו לכה"ג, אי, אפשר שוב להעבירו ממנות האחרות, שימסרו אותן האחרים להסגן, שלא יהי' נראה כאלו עליו למשא לשמש את הכה"ג גם במנות האחרות עיי"ש. ויש להבין נהי שאי אפשר להעביר את הראשון אחרי הושטת חלקו שלא יהי' נראה עליו כמשא, אבל מדוע לא יתנו האחרים מנותיהם להסגן, והסגן יתן להראשון והוא יתן לכה"ג הרי לגבי אחרים ל"ש הטעם, שכיון שזכו להקריב לא נפקעו רק מחמת הכה"ג ולא לגבי אחר, דהרי בלא"ה נפקעו לגבי הראשון שנעשה ממוצע בינם ובין הכה"ג, וא"כ יפקעו גם לגבי הסגן וימסרו להסגן והסגן ימסור להראשון והראשון לכה"ג, ומדוע ידחה הסגן לגמרי גם מהאחרים. ונראה דהסברא היא ג"כ ע"ד שאמרו בגמרא דסנהדרין (ל"ז ע"א) שהבאנו, כי ניידי כולהו ניידי, וה"נ כיון שהראשון נייד ודוחה להסגן, כולהו ניידי אחריו, וגם השני הבא אחריו דותה להסגן וכן השלישי וכן להלן, ומזה יש להסתייע ג"כ לדינו של הר"ן שהבאנו, שכמו שאנו רואים שתנועת הראשון פועלת לאחור, ואחרי שהוא דוחה להסגן, גם הבאים אחריו מתנועעים אחריו ודוחים להסגן, כן פועלת התנועה של איזה דבר גם לפנים להניע את אשר לפניו ג"כ, ולכן אחרי שהקריאה ביום גבי בני הכפרים מתנועעת לפנים על יום הכניסה, גם הקריאה שהיא לפני הקריאה ביום מתנועעת גם היא לפנים, וקובעת לה זמן בלילה שלפני יום הכניסה, והבן

ה) ודע דמדברי המשנה בתמיד שהבאתי יש להביא גם ראי' נחמדה למה שדן בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ו, בשנים שהי' להם חזקה לתקוע בר"ה, האחד ביום ראשון והשני ביום שני של ר"ה, וחל יום ראשון של ר"ה בשבת, מי נדחה, אם הראשון הואיל וזמנו חל בשבת, או דילמא הראשון בא במקום השני, והשני נדחה, ומדברי המשנה בתמיד שהבאנו יש ראי' נכבדה שהראשון נדחה, דכמו שאנו רואים שם, שהסגן שנדחה מפני הראשון אינו בא במקום השני והשני יהי' אחריו, רק כיון שנדחה מהראשון נדחה לגמרי והשני עומד במקומו אחר הראשון, וה"נ כיון שהראשון נדחה מחזקתו מחמת השבת אינו בא במקום השני, רק נדחה לגמרי, והשני עומד במקומו ותוקע ביום השני, וזה ראי' נפלאה לדינו של הפמ"א שהבאתי. ובתשובה אחת אשר אתי בכתובים (והיא נדפסה למעלה בספרי זה סי' ו') דנתי בכיוצא בזה לענין מקומות בהכ"נ, שהמקום הראשון אחר מקום הרב בספסל המזרחי נתוסף למקום הרב, כדי להרחיבו, ולעומת זה נתוסף מקום בקצה הספסל בצד דרומי, ורוצה בעל המקום הראשון שנתוסף למקום הרב, שהוא יקח המקום השני, והשני יקח המקום השלישי, וכן להלן עד בעל המקום האחרון, שהוא יקח המקום החדש שנתוסף בספסל, ובעל המקום השני אינו רוצה לזוז ממקומו באמרו שמקומו לא נשתנה, וכן השלישי והרביעי, ורק רוצים שבעל המקום הראשון שנדחה ממקומו ידחה ויקח המקום החדש שנתוסף בקצה הספסל, ומדברי המשנה בתמיד שהבאנו יש ג"כ ראי' נכבדה שהראשון נדחה, כמו שאנו רואים שהסגן שנדחה ע"י הראשון אינו בא אחרי הראשון, רק נדחה לגמרי והשני נשאר במקומו, וה"נ י"ל שבעלי המקומות אחרי הראשון נשארו במקומם ובעל מקום הראשון שנדחה ידחה לגמרי עד קצה הספסל, אמנם בתשובתי הנ"ל הבאתי גם ראיות נאותות להיפוך, עיי"ש שהארכתי בזה

ו) ובהיותי בזה אזכיר מה שדקדקתי בדברי המשנה בתמיד שם, שנאמר שבזמן שהכה"ג רוצה הוא סומך ואחרים זורקין, ותמי' לי מדוע כשרצתה המשנה להשמיענו שהכה"ג שרצה לעבוד עבודה בשאר ימות השנה והתחיל בעבודה, אינו מוכרח לגומרה, רק יכול לעשות מקצת העבודה וכהנים אחרים יגמרו אותה, תפסה רק שהי' סומך ולא יותר, ואח"כ אם רצה אחרים זורקין, ואמאי לא אמרה בדרך כלל שבכל עת שהי' רוצה הי' רשאי להפסיק העבודה, ואחרים יגמרו אותה, ולדוגמא אם אחרי שהקטיר הראש והרגל שהושיט לו הראשון רצה להפסיק רשאי, ואחרים יקטירו יתר הנתחים ויעשה שאר חלקי העבידה

ומפאת זה רציתי לצדד דאם התחיל הכה"ג לעשות העבודה, אה"נ דלא הי' רשאי להפסיק ולתת לגמור העבודה ע"י כהן הדיוט. דזה בכלל מעלין