אבני חפץ קפב

שקשה למת, מפני שאנו משערין, שבודאי ניחא לי', וה"נ י"ל דבודאי ניחא להו להמתים למיעבד מצוה מחמתם וכמ"ש. ועיין סנהדרין (מ"ו ע"ב), ניחא להו לצדיקיא דמייקרי בהו אינשי, ומכש"כ דניחא להו למיעבד מצוה על ידם. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר קע"ב אות ב' שכתבתי בהבנת הך מילתא, דאמרינן ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממונו, דזה מטעם ערבות, שכל ישראל עריבין זל"ז, ולכן ניחא לאחד שהשני יעשה מצוה בממונו עיי"ש, ולפ"ז לכאורה במתים ל"ש לומר כן דבמתים חפשי, עיין נדה (ס"א ע"ב) ויש לחלק

ד) אכן בעיקר הדבר שכתבנו דאיסור ליקוט עשבים בבה"ק הוה רק משום כבוד המתים, הנה בהגהות יד שאול ביו"ד סי' שס"ח שם כתב, דזה דוקא בקרקע עולם שאינו אסור בהנאה, שמה הוה האיסור רק משום קלות ראש ומחמת כבוד המתים, ולכן לצורך רפואה שרי, אבל בקבר של בנין י"ל דמדינא אסור בהנאה, דהפירות שיוצאין הוה כתלוש ולבסוף חברו שאסור בהנאה, וכמבואר בש"ע יו"ד שם בסי' שס"ד, ומה"ט י"ל דהאילן עצמו אסור ומכש"כ הפירות של האילנות עיי"ש. אמנם אף אם נניח כן, אין לאסור ליקח לסכך, דצורך מצוה ל"ח הנאה, דמלל"נ, כאשר כן מצאנו בדבר זה עצמו לענין הנאה מביה"ק, דאף שאסור ליהנות, מ"מ לצורך מצוה שרי, עיין עירובין (ל"א ע"א) דמערבין בבה"ק, אף דאסור לקנות בית באיסורי הנאה, כיון דאין מערבין אלא לדבר מנוה מלל"נ עיי"ש, ואף דאנן נקטינן דהנותן עירובו בביה"ק אינו עירוב, כדאיתא בש"ע או"ח סי' ת"ט, זה רק משום שרוצה בקיום העירוב שם אחר הקניי', ול"ש לומר מלל"נ, אבל זולת זה הי' שרי עיי"ש, וע"כ ה"נ אין לאסור

ה) עוד אני אומר בזה, לפי המבואר בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' ר' דכל איסור הנאה של קבר ואפי' תלוש ולבסוף חברו ל"ה רק מדרבנן, דרק המת עצמו י"ל דאסור מה"ת, אבל שאר הדברים אינם אסורין רק מדרבנן עיי"ש, א"כ י"ל כיון דכל האיסור ל"ה רק מדרבנן לצורך מצוה שרי, דבמקום מצוה ל"ג רבנן, וכדוגמא שכתבו התוס' בביצה (ל"ו ע"ב) ד"ה והא בשם ר"ת, דבאין לו אשה ובנים מותר לקדש ביו"ט, דבמקום מצוה ל"ג עיי"ש. ויש להוסיף עוד, כיון דבכל אופן שיהי' הלא אין איסור רק בהעשבים הגדילים על הקברים ממש, אבל שלא על הקברים אין איסור וכדאיתא ביו"ד שם סי' שס"ח סעיף ב', דאילנית שנוטעין בבה"ק מותר ללקט פירותיהם מאחר שאינם על הקברים עצמם, ועיין בהגהות רעק"א שם וא"כ כיון שיש רוח בין הקברים, וגם יש מקומות פנוים שלא נמצאו שם קברים כלל, אפי' אם נניח דמה שאוספים מהקברים ממש אסור ליקח לסכך, הנה הוא בטל במה שנאסף שלא על הקברים ממש ושרי, ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה, כי לצורך מצוה שרי לבטל לכתחלה, כאשר כן מצאנו לענין הך מילתא גופי' של סכך סוכה, שדעת הב"ח דמותר לבטל סכך פסול בסכך כשר, ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה, דבמצוה שרי לבטל, עיין באו"ח סי' תרכ"ו, וה"נ הסכך הפסול בטל בסכך הכשר, ואף דהפמ"ג באו"ח שם סי' תרכ"ו חוכך להחמיר, דגם במצוה אין לבטל לכתחלה, זה רק משום דד"ז דבמצוה מותר לבטל לכתחלה לא נאמר, רק אם הא דאין מבטלין איסור לכתחלה ל"ה רק מדרבנן, אבל לשטת הפוסקים דמה"ת אין לבטל גם במצוה אין לבטל לכתחלה עיי"ש, וא"כ י"ל דזה דוקא באיסור תורה, אבל באיסור דרבנן מותר לבטל לצורך מצוה, דבאיסור דרבנן בודאי אין איסור לבטל לכתחלה רק מדרבנן (ועיין בתיבת גמא להפמ"ג פ' מקץ שכתב, דבסכך דלאו בר אכילה היא ל"ש בי' הדין דאין מבטלין איסור לכתחלה, וזה מתאים לדברינו), וא"כ בנידון שלפנינו דל"ה רק איסור דרבנן כמ"ש למעלה בשם הרשד"ם, י"ל דלצורך מצוה אין איסור לבטל לכתחלה וכמ"ש

ו) ועיין בח"ס יו"ד סי' שכ"ז שכ', דאף לשטת האוסרים תלוש ולבסוף חברו בקבר, מ"מ אין לאסור העשבים הגדילים על הקרקע, שנתלשה ולבסוף נתחברה, כיון דעיקר איסור הנאה בקבר ילפינן רק מעגלה ערופה, דכתיב בה כפרה כקדשים עיין ע"ז (כ"ט ע"ב), ובקדשים ג"כ אין מעילה מה"ת בגידולים כמבואר בתמורה (ל"א סע"ב) וברמב"ם פ"ג ממעילה הי"ב עיי"ש. ועיין בשו"ת רעק"א סי' מ"ה שכתב, דאפילו לדעת רבינו ישעי' המובא בטור יו"ד סי' שס"ד שהעפר שמכסין בו את המת בתוך הקבר יש לו דין תלוש ולבסוף חברו ואסור בהנאה כמו קבר של בנין, זה דוקא העפר שנותנין על המת כשיעור כיסוי, אבל העפר שלמעלה מזה שנותנים על הקרקע שיהי' שוה ולא יפול הנופל, אינו בכלל ומותר בהנאה עיי"ש, ולפ"ז בלא"ה הי' מהראוי להתיר הגידולים הגדלים על הקברים, אכן אף אם מחמרינן בזה, הנה לצורך מצוה כמו שהוא לפנינו, לקחת לסכך הסוכה, בודאי אין מקום להחמיר וכמו שביארנו

סימן צו

אשר נסתבך מעכת"ה בדברי הר"ן בריש מגילה שהעיר בהא דבני הכפרים מקדימין ליום הכניסה, מה הי' עושין בקריאת המגילה בלילה, וכתב הר"ן דאפשר שקורין אותה בלילה ביחיד ולמחר ביום הכניסה קורין אותה בעיירות בעשרה, והעיר מעכת"ה מדוע לא נימא דנהי שהקילו על בני הכפרים להקדים קריאת המגילה ביום הכניסה, זה רק ביום כדי שיהיו פנוים להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכים וכדאיתא בריש מגילה, אבל בלילה שבלא"ה קורין בביתם מדוע לא יקראו המגילה בזמנה בליל י"ד, והרי אף לבני הכפרים עיקר פורים הוא בי"ד, דשמחה ומשתה אינו נוהג אלא בי"ד, ורק שהקילו עליהם לקרות המגילה ביום הכניסה, א"כ כ"ז ביום שקורין בעיר, אבל בלילה שקורין ביחיד בביתם, מדוע לא יקראו המגילה בזמנה

א) הנה בפשיטות י"ל, דהחיוב לקרות המגילה ביום הוה תמיד אחר שכבר קראוה בלילה, וכן משמע לשון הגמרא במגילה (ד' ע"א), חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום ומשמע דחיוב קריאת המגילה ביום היא לשנותה, אחרי שכבר קראוה בלילה, ולפ"ז אם בני הכפרים דוחין קריאת המגילה ביום על יום הכניסה, ממילא צריכים לדחות הקריאה בלילה ג"כ על הלילה שלפני יום הכניסה כדי שתהי' הקריאה ביום השנות הקריאה בלילה, ואינם יכולים איפוא לקרות המגילה בזמנה בליל י"ד. שאז תהי' הקריאה בלילה השנות הקריאה ביום, וזה אי אפשר, כיון שהקריאה ביום צריכה להיות השנות הקריאה בלילה, ולא להיפוך, שתהי' הקריאה בלילה השנות הקריאה ביום וכמ"ש

ב) עוד י"ל בזה, עפ"י מ"ש בברכי יוסף הובא בשערי תשובה או"ח סי' תרפ"ז שכתב,