אבני חפץ קעז

ואמרו חדשים לקטורת, משא"כ במילה שהמצוה היא של אבי הבן, רשות בידו לעשות כטוב בעיניו, ולכבד ולהעשיר לאחד כמה פעמים, כי מי יאמר לו מה תעשה עיי"ש, וכיון שכן אם בפעם שנית אין מקפידין גם בפעם שלישית אין להקפיד, כי אין מקום לחלק בין ב' פעמים לשלש

ב) אכן כאשר התבוננתי בזה עלה בלבי, דיש אמנם להמציא איזהו חילוק בין פעם שנית לשלישית, עפ"י מה שצידד בנוב"י שם להביא המוכין לדעת הר"פ, דאין לכבד איש אחד להיות סנדק שתי פעמים, מהא דאיתא בעירובין (ס"ג ע"א), דהנותן מחנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם וכו' עיי"ש, וזה המכבד את איש אחד להיות סנדק בשני בניו, הוה ג"כ כנותן כל מתנותיו לכהן אחד, ולפי המבואר בפר"ח יו"ד סי' ס"א, מה שאמרו דאין ליתן כל המחנות לכהן אחד זה דוקא בקביעות כשנותן לו לעולם, אבל באקראי יכול ליתן לכהן אחד, ועיין ביד אפרים בסי' ס"א ביו"ד שהביא דבריו, ודחה מפאת זה דברי הפליתי שהביא בשם חתנו, דכשעשה פדיון הבן לא רצה לתת המתנות מהבהמה שקנה להכהן שפדה אצלו הבן, כדי שלא יהי' בכלל נותן כל מתנותיו לכהן אחד, דזה ליתא לדברי הפר"ח הנ"ל, ובחנם הפסיד את הכהן עיי"ש, וא"כ י"ל דשתי פעמים יכול האב לכבד איש אחד להיות סנדק, דבשתי פעמים הוה עוד בכלל אקראי, וכמ"ש הכנה"ג בחו"מ סי' רנ"ה בב"י אות ס"ז, דבפעם ופעמים לא מקרי רגיל ע"ש, משא"כ בפעם השלישית כבר נחשב זאת כרגילות ובקביעות אסור לתת כל המתנות לכהן אחד, וזה לכאורה רעיון נכון. ועיין בר"ן נדרים (מ"ו ע"א) ד"ה תני, שהביא בשם הירושלמי דבשתי פעמים כבר מקרי רגיל, וזה להיפוך מדעת הכנה"ג הנ"ל, ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רס"ב מ"ש בפרט זה

ג) אמנם בגוף דברי הנוב"י הנ"ל אני תמה, דמה ענין הא דאסור לתת כל המתנות לכהן אחד לכאן, דזה ל"ש רק כשנותן כל המתנות רק לכהן אחד, אבל כשנותן גם לכהנים אחרים, האם אינו רשאי לתת חלק גם לזה הכהן שכבר נתן לו, וה"נ הרי במצות מילה יש שאר חלקים שנותן לאחרים, כמו מילה פריעה ומציצה, ומדוע לא יהי' רשאי לתת חלק אחד, היינו הסנדקאות, גם לזה שכבר הי' אצלו סנדק, ועיין ביו"ד סי' רנ"ז סעיף ט', לא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד, וזה ג"כ משום דאין לתת כל המתנות לכהן אחד, ומשמע דרק לעני אחד בלבד אין לתת כל צדקותיו, אבל בצירוף עניים אחרים רשאי לתת גם לעני הזה מצדקותיו אפי' כמה פעמים, וזה מתאים לדברינו

ד) וע"פ דרכו של הנוב"י הי' מקום לדון, דאם האב רוצה לכבד אחד שיהי' סנדק ומוהל ביחד (כאשר כן יקרה לפעמים), דבזה אמנם י"ל דהוה כנותן כל מתנותיו לכהן אחד ואין לעשות כן, ויש להביא דוגמא לזה מדברי התוס' בקידושין (כ"ז ע"א) ד"ה נתון שכתבו, דמה"ט נתן ר"ג מעשר ראשון לר"י ומעשר עני לר"ע, ולא נתן גם מעשר עני לר"י שהי' עני, לפי שהי' רוצה ליתן להרבה עניים, כדאמרינן בעירובין דהנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, וה"נ אין לתת כל חלקי המצוה לאיש אחד וכמ"ש, אכן אם נאמר כסברת הפר"ח הנ"ל, דבאקראי אין קפידא לתת לכהן אחד, גם בזה י"ל דאין קפידא, אם המוהל יהי' ג"כ הסנדק, ובאמת מדברי התוס' בקידושין שהבאנו משמע להיפוך מסברת הפר"ח, דשם הוה ג"כ באקראי, ואפ"ה חש ר"ג ולא רצה לתת גם מעשר עני לר"י שלא יהי' בכלל נותן מתנותיו לאחד ואכמ"ל

ה) ודע דמלבד הטעם שהביא הרמ"א בשם הר"פ, דאין לתת לאיש אחד להיות סנדק בשני בניו משום דהסנדק הוה כמקטיר קטורת, ובקטורת לא שנו, הנה הדבר מוזכר גם בצואת ר' יהודה החסיד בסי' מ', ע"ש שכתב דלא יעשה חבירו סנדק לשני בניו, אלא א"כ מת אחד, וכבר העיר בזה בהגהות הגר"א יו"ד סי' רס"ה שם, ולפ"ז יש בזה ענין סכנה, כאשר ידוע דצואת ר"י החסיד נאמרה מחמת סכנה. וצ"ל דה"ט שאין נזהרין במדינתנו בפרט זה, כי יש עוד כמה דברים בהצואה שאין נזהרין בהם, וכמו בהא דצוה שלא לישא בת אחותו, וכן שלא ישאו שני אחים שתי אחיות, וזה משום דסמכינן דהצואה לא היתה רק לזרעו, וכמ"ש בנובי"ת חאה"ע סי' ע"ט, וכ"כ גם בשו"ת שב יעקב חאה"ע סי' כ"ג בשם גדולי הרבנים. אכן אף אם נניח דיש בזה חשש סכנה, לעשות איש אחד לסנדק לשני בניו, נלפע"ד רעיון נכבד לענין שאלתנו שכבר הי' האיש הזה סנדק בשני בניו, ועכשיו רוצה האב שיהי' סנדק גם אצל הבן השלישי דאין לחוש, ויש ללמוד זאת ממה שצידד המהרי"ט ח"ב סוף סי' ל"א, דאף שאמרו דאם מתו שני אחיו מחמת מילה לא ימול השלישי, אם עבר ומל נתבטלה החזקה ורשאי למול הרביעי, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע סי' מ"ו, שדן מזה לענין קטלנית, דאם עברה ונישאת ונתגרשה מותרת אח"כ להנשא, כיון שאנו רואים שהסכנה לא הזיקה, וכתב שזאת היא סברת הספר חסידים במה שכתב בקטלנית, דלשלישי ולרביעי לא תנשא אבל לחמישי אינו מזיק, ורבים תמהו שאין שום פירוש לדבריו, מדוע תהי' מותרת להנשא לחמישי, וביאר מו"ז זצלה"ה דכונתו, כגון שנשאת לשלישי ונתגרשה וכן לרביעי ונתגרשה, שאז אמנם מותרת להנשא לחמישי, כיון שאנו רואים שאין בזה סכנה עיי"ש (ועיין לעיל בסי' ס"ד מ"ש ג"כ ענין נכבד בביאור דברי הס"ח), וה"נ לענין שאלתנו י"ל, כיון שאנו רואים שהאיש הזה הי' סנדק בבן השני, ולא הי' שום סכנה לא להסנדק ולא להילד, נפסקה החזקה בזה, ורשאי להיות סנדק גם בבן השלישי, לכן נלפע"ד כמ"ש דאין להחמיר בזה

ו) ובהיותי בזה אזכור מה שנשאלתי באחד שהי' לו בן בכור מאשה אחת, ואח"כ נשא אשה אחרת ונולד לו ג"כ בכור מאשה זאת, שצריך לפדותו כדאיתא ביו"ד סי' ש"ה סעיף י"ז, אם רשאי לפדותו אצל הכהן שפדה אצלו הבכור הראשון. והנה הטעם של הר"פ, דאין לתת סנדק לאיש אחד בשני בניו, משום דהוה כקטורת, ובקטורת אמרו חדשים לקטורת ל"ש כאן, אמנם הטעם של הנוב"י, דהוה כנותן כל מתנותיו לכהן אחד לפום ריהטא שייך גם בזה, ומהראוי הי' לאסור, אכן כבר הבאתי דברי הפר"ח, דזה דוקא כשנותן בקביעות אבל לא כשנותן רק באקראי, לכן גם בנידון זה אין מקום להחמיר

סימן צב

ע"ד השאלה בראובן שיש לו חנות בשכירות בביתו של שמעון, ולפני איזהו זמן אמר לו שמעון שיוסיף לו על דמי השכירות, כי נתיקר מאד שער