אבני חפץ קעד

תנועת הפתח אין קפידא אע"ג דלא צריך עיי"ש, ואם אמנם כי בדברי חיים שמות נשים אות ג' ס"ק א' פקפק בכתיבת שם גאלא באלף אחר הגימל להוראת נקודת הפתח, זה משום שיותר שכיח השם גאלא בקמץ אחר הגימל, וא"כ כשיכתבו באלף אחר הגימל יבואו לטעות שקריאת השם היא בקמץ, ובאמת היא בפתח, ולכן אם נקראת גאלא בפתח טוב יותר לכתוב בלא אלף אחר הגימל, שלא יבואו לטעות, וכדי שיהי' ידים מוכיחות שנקראת המגורשת בפתח ולא בקמץ עיי"ש, אבל היכי דליכא למטעי, ואדרבה הקריאה תהי' מבוארת יותר, אם יכתבו באלף להוראת הפתח, כמו שהוא בשמות הלועזים, בודאי יותר נכון לכתוב באלף להוראת הפתח. ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ת"ב סי' ל"א בשם סאלאמאן, שכתב ג"כ באלף אחר הסמך להוראת הפתח, וכן ראיתי בפנקס הגיטין, אשר אצל הב"ד דפ"ק רישא שנסדרו ע"י אאמו"ר הגאון זצלה"ה, שנכתב שם מאטילדא ג"כ באלף אחר המ"ם, וה"נ יש לכתוב השם קאראל באלף אחר הקוף וכמו שכתבתי

יב) אמנם בנוגע לסוף השם קאראל יש לעיין, אם לכתוב קאראל באלף אחר הריש או להשמיט האלף ולכתוב קארל. והנה דבר זה תלוי ג"כ במבטא הלשונות, כי בלשון אשכנזית המבטא של השם הוא קא רל בלא אלף אחר הריש, אמנם בלשון פולנית המבטא הוא בהדגשת האלף אחר הריש כזה קאראל, ונראה שכיון שהשפה הפולנית היא כעת המהלכת במדינתנו, ואבי המגרש גם הוא השתמש בשפה הזאת, וכן נכתב שמו על המצבה קאראל כמו שהוא המבטא בשפת פולנית, יש לכתוב גם בגט שמו קאראל, וכמ"ש הרמ"א באה"ע בסוף סי' קכ"ט שהבאני למעלה, דבכל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינות או שהלשונות מתחלפות בקריאת השם, אז הולכין אחרי לשון בני המדינה שנותנין בו הגט, וה"נ כיון שבלשון פולנית מרחיבין הברת הריש וקורין קאראל, יש לכתוב קאראל באלף אחר הריש. ויש לדמות זאת למ"ש בתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' כ"ג לענין כתיבת שם לעז יאזעף, דכיון שהשם נקרא בקמץ גדול בהמשכת היוד ובהתזת הזיין שנמשך בסגול, יש לכתוב יאזעף היינו באלף אחר היוד ובעיין אחר הזיין עיי"ש, וה"נ בשם קאראל שממשיכין הריש והיא נקראת בקמץ, יש לכתוב באלף אחר הריש והיינו קאראל וכאמור

סימן צ

ב"ה סאמבור ל"ג בעומר תרע"ו לפרט

א) היום חנכתי פה בית מחסה ליתומים שנשארו אחרי חללי המלחמה הנוראה המרגזת כעת ארצות וממלכות, אשרי יסדתי פה עירנו, והוא גם אחד מן הראשונים שנתיסדו בארצנו, וכאשר ערכתי סדר החגיגה, שהיתה בפומבי ובנוכחותם של שרי ופקידי הממשלה ושלטון העיר, אמרתי להעמיד בראש החגיגה מעשה של מצוה, למען יתבלט, שבכל מעשינו כפופים אנחנו תחת מצות תורתנו הקדושה, אשר היא הודנו ותפארתנו, בשמה נדגול ובה נרים ראש עליון, וע"כ העמדתי בראש החגיגה קביעת מזוזה בפתח הבית, וסמך נכון לזה אמרתי להביא מדברי התרגום יב"ט בפרשת שופטים, שתרגם על מאמר הכתוב, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו, מאן גברא די בנא ביתא חדתא ולא קבע בי' מזוזתא וכו', הרי שקביעת המזוזה היא חינוך הבית ותחלת תשמישו

ב) אמנם כאשר הרהרתי בזה תמהתי קצת ע"ד התרגום יב"ע, שתרגם דמה שנאמר במקרא שמי שלא חנך הבית ילך וישב לביתו, היינו שלא קבע בו מזוזה, והרי בסוטה (מ"ג ע"א) במתניתין איתא, שגם הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים ובית האוצרות ולא חנכם חוזר מעורכי המלחמה, ובגמרא שם מפיק זאת מדכתיב אשר בנה מכל מקום, וכל אלו, היינו בית התבן ובית הבקר ובית האוצרות, פטורים ממזוזה כדאיתא ביומא (י"א ע"ב), ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית האוצרות, וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' מזוזה ה"ז, דבית התבן ובית הבקר ובית האוצרות פטורין מן המזוזה, שנאמר ביתך המיוחד לך, פרט לאלו וכיוצא בהן, ואיך אפשר איפוא לומר, שהפירוש של ולא חנכו הוא שלא קבע בו מזוזה, הרי הכתוב כולל גם בנינים כאלה שאינם חייבים כלל במזוזה. וצ"ל דהתרגום יב"ע תפס כדעת היש חולקים בגמרא דיומא שם, וס"ל דכל הני חייבין במזוזה בסתם, ורק אם הנשים רוחצות בהם פטורים, וכאשר כן היא דעת הש"ע ביו"ד סי' רפ"ו, דבית התבן ובית העצים ובית הבקר סתם חייבין במזוזה, ורק אם הנשים נאותות בהן פטורים, ולכן תרגם דולא חנכו היינו שלא קבע בו מזוזה. אבל בכל אופן יקשה קצת, מה דוחקי' של התרגום יב"ע לתרגם באופן שההכרח לכנוס בפלוגתא, ולא תרגם בפשיטות ולא חנכו, שלא התחיל עוד לדור בו, ילך וישב לביתו

ג) עוד יש לתמוה ע"ד התרגום יב"ע, לפי המבואר בספר החינוך מצוה תכ"ג, דאם בנה בית ונתן עליו תקרה ולא הניח בו מזוזה מיד, ביטל העשה של מזוזה, וכ"כ גם בספר האשכול להראב"ד הראשון בהלכות מזוזה, דבית חדש כיון שגמרו מיד חייב במזוזה, ועיי"ש בנחל אשכול ס"ק ט' שביאר, דכיון שדעתו לדור שם, לכן מיד חייב במזוזה, וכן משמע גם מדברי הגמרא במנחות (ל"ג ע"א), דריש גלותא בנא ביתא, ואמר לי' לר' נחמן קבע לי מזוזתא, וא"ר נחמן תלי דשי ברישא, ומשמע שהריש גלותא רצה לעשות מזוזה עוד קודם עמידת הסיפין, כאשר אך נגמר הבית, וזה משום שחיוב מזוזה חל מיד בגמר הבנין, ור"נ עכבו עד שיתלו הסיפין שלא יהי' תעשה ולא מן העשוי, וא"כ זה שבנה בית חדש ולא קבע בו מזוזה ביטל מ"ע של מזוזה, ובלא"ה חוזר מעורכי המלחמה משום עבירה שבידו, ולמ"ל איפוא קרא שחוזר משום שלא חינך הבית, ת"ל שחוזר משום עבירה שבידו, וכמו דמקשה בגמרא סוטה שם על הא שדרשו ולא חנכו פרט לגזלן, לימא דלא כר' יוסי הגלילי, דאי ריה"ג הא אמר הירא ורך הלבב זה שמתיירא מעבירות שבידו, ומתרץ כגון דעביד תשובה וליכא עוד עבירה בידו, אבל לולא זאת לא הי' אפשר לומר דקרא אתיא בכה"ג, לאשמעינן שאינו חוזר, כיון שבזה חוזר מטעם אחר, משום שעבירה בידו, וכן מקשה בגמרא שם בסוטה להלן, על הא דדרשו ולא לקחה פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו', לימא דלא כריה"ג, דאי כריה"ג הא אמר הירא ורך הלבב זה המתיירא מעבירה שבידו, ומשני כדרבה דאמר לעולם