אבני חפץ קעג

אזול סהדי וכתוב טפאתה וכו' כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים, והיינו שהגט פסול ורשאין לכתוב גט אחר, ואמאי יופסל הגט הרי אותיות טי"ת ונו"ן המה ממוצא אחד, מאותיות דטלנ"ת שהמה ממוצא הלשון, וש"מ שאין לדמות כלל חילוף אותיות שנמצא בלשון חכמים (וכן גם בלשון הכתובים) לחילוף אותיות בשמות הגט, כי הגט צריך להיות מוכח מתוכו, והשמות צריכים להיות מדויקים ומבוארים למען דעת מי הוא המגרש ומי היא המגורשת, ואם נתחלפו האותיות בשמות שבגט ל"ה מוכח מתוכו, ולא ידעו מי הוא המגרש ומי היא המגורשת, ורק באותיות שדומים זל"ז במבטא ואין חילוק בהברתם שפיר י"ל דהחילוף בהם אינו מזיק, כי קריאת השם לא תשתנה עי"ז, כדוגמת השינוי בין אות טי"ת לאות דל"ת שההברה בשניהם כמעט אחת היא, או כדומה בין האותיות שהמבטא שלהם שוה, אבל אין זה ענין כלל לחילוף אותיות שמצאנו בלשון חכמים. ועיין בט"ג בשמות אנשים אות ג' ס"ק כ"ח שכתב ג"כ דאין לשפוט מחילוף אותיות שמצאנו בלשון חז"ל על גט שמקפידים ומדקדקים בו הרבה, ואם כתב בענין שיש בו קצת שינוי ומשמעות, פשיט שהוא פסול. ועיי"ש שכתב ג"כ שאין להכשיר שינוי אותיות בגט, רק אם הם ממבעא אחת, כגון אלף וה' בסוף התיבה שהם נחים, או סמך ושין שיש לקרות בשין שמאלית, אבל לא בשינוי אחר אף שהאותיות הם ממוצא אחד, דמ"מ אין כאן בגט שם האיש והאשה המתגרשת ואין דורשין בגט עיי"ש, וזה מתאים לדברינו

ט) וראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב חאה"ע סי' קס"ב, שהביא ג"כ השם זיגמאנט, וכתב זיגמונד והיינו בוא"ו אחר המ"ם ובדל"ת לבסוף. והנה מ"ש בדל"ת לבסוף אין תימה, כי בימיו לא היתה עוד השפה הפולנית מהלכת בארץ, וגם המתקדמים דברו אך בלשון אשכנזית, ומסתמא גם המגרש דבר בלשון אשכנזית, וכן חתם עצמו, ובלשון אשכנזית נכתב השם זיגמאנד בדל"ת לבסוף, וע"כ כתב בדל"ת לבסוף, לא כן עתה שהשפה המהלכת היא שפת פולנית, וגם המגרש אינו מדבר רק פולנית, וכן חותם עצמו בטית לבסוף, כמו שהיא הכתיבה בשפת פולנית, בודאי שאין לשנות, ויש לכתוב השם זיגמאנט בטית לבסוף, כמו שכותבין בלשון פולנית. אמנם מה שכתב בדברי חיים שם השם זיגמונד בוא"ו אחר המ"ם בזה, אני תמה מאד, דאיך אפשר לתת אות וא"ו לנקודת הקמץ, הרי להוראת נקודת הקמץ באה רק אלף, ואות וא"ו בא להוראת החולם (או המלאפום), וכ"כ בדברי חיים על שמות גיטין בשער הנקודות נקודת קמץ ונקודת וא"ו עיי"ש. ועיין בע"נ שמות נשים אות ד' ס"ק ט', שכתב בשם דאנא במדינות שהמבטא הוא בקמץ תחת הדל"ת, יש לכתוב דאנא, ואם כתב דונא בוא"ו אחר הדל"ת הגט פסול, ואף שיש מקומות שקורין דונא בחולם, ואפילו אם שם העריסה של המגורשת הי' כך דונא, כיון שבמקום הכתיבה והנתינה הקריאה היא בקמץ. אם שנה וכתב בוא"ו הגט פסול עיי"ש, וכש"כ בשם זיגמאנט שאין שום מקום שלא יקרא השם בקמץ תחת המ"ם, אם יכתבו בוא"ו אחר המ"ם יש לחוש אף בדיעבד

י) ועיין בט"ג שמות אנשים אות מ' ס"ק ל' שכתב בשם מארדוש כיון דבזמננו אין מי שיקרא מורדוש בחולם, רק הכל קורין מארדוש בקמץ, וכך כותבין בשטרות ואגרות הרשות, הכותב מורדוש בוא"ו אינו אלא מן המתמיהים, ויש לכתוב אך מארדוש באלף, ואפילו אם חותם עצמו מורדוש, אם בפ"כ נקרא מארדוש בקמץ אין משגיחין בחתימתו. ועיין בשו"ת אבן יקרה ח"ג סי' קכ"ו. שדחה בשתי ידים דברי השואל, שרצה לכתוב אות וא"ו להוראת נקודת הקמץ כיון שכן כותבין בשטרי הדיוטות וא"ו במקום קמץ גדול, וכתב בספר הנ"ל שזה לא ניתן להאמר, ואפילו אלף אלפי שטרי הדיוטות אין בכחם לבטל חוק הניקוד של כתב ולשון עברית, שאות א' בא להוראת הקמץ, ואות וא"ו להוראת החולם או המלאפום, וכל דבריהם לברוא חדשות ולכתוב וא"ו במקום הקמץ בטלים ולא משנתינן בהו, ועיי"ש שכתב דאם במקום אלף להוראת הקמץ יכתבו וא"ו, כגון בשם יאלי אם יכתבו יולי, יש מקום לפסול הגט גם בדיעבד. וראיתי בספר שערי דעה מהדו"ת סי' קפ"ו, שכתב ג"כ השם זיגמונד בוא"ו אחר המ"ם ובדל"ת לבסוף, והנה במה שכתב דל"ת לבסוף כבר כתבתי שאין להתפלא, כי כן הוא המבטא בשפת אשכנזית, ולפמ"ש שם הי' המגרש ממדינת אשכנז ובימיו השפה האשכנזית היתה מהלכת גם במקומו, ולכן מהראוי הי' לכתוב בדל"ת לבסוף, אבל במה שכתב וא"ו להוראת הקמץ גם עליו יש לתמוה, דעל נקודת קמץ אין כותבין וא"ו רק אלף וכמו שכתבתי. ואולי י"ל דה"ט שכתב כן, כי הוא הי' ממדינת ליטא, ובליטא גם המבטא של המלאפום הוא כמו קמץ. וי"ל שכתב וא"ו להוראת הקמץ כמשפט המלאפום שמורה ג"כ על נקודת קמץ, וכ"כ גם בספר אבן יקרה שם, דבמדינת ליטא אשר ההברה של המלאפום הוא כמו קמץ, אין קפידא אם כותבין וא"ו להוראת הקמץ, אבל במדינתנו ההברה של המלאפום היא דומה לחירק ואינה דומה כלל לקמץ, וא"כ בודאי אין לכתוב וא"ו להודאת הקמץ. ועיי"ש בספר הנ"ל שכתב שאם ישלחו גט ממדינת ליטא לכאן, ויכתבו וא"ו להוראת הקמץ כמו שהוא המבטא שם בליטא, יש מקום לפסול הגט גם בדיעבד, כיון דמקום הנתינה הוא העיקר כמבואר בש"ע אה"ע סי' קכ"ט סעיף ד', וכאן אין אדם שיקרא וא"ו כמו קמץ עיי"ש, לכן גם בשם זיגמאנט יש לכתוב באלף אחר המ"ם להוראת הקמץ, ולא בוא"ו שמורה על החולם או על המלאפום, וכמו שכתבתי

יא) ובדבר כתיבת שם אבי המגרש קאראל נראה שיש לכתוב קאראל באלף אחר הקוף, דאם אמנם שאין כותבין אלף להוראת נקודת הפתח, וכמ"ש הט"ג בשמות נשים אות י' ס"ק ט' בשם יכנט ובכמה מקומות, אבל בשמות לעז שאין כתיבתם וקריאתם מורגלת, אם יכתבו בלא אלף, יבואו לטעות, ולכן טוב יותר לכתוב באלף להוראת הפתח, וכדוגמא שכתב בט"ג בשמות נשים אות ל' ס"ק ב' בשם לאנא, שכדי לברר הקריאה טוב לכתוב באלף אחר הלמד, אף שאין כותבין אלף על נקודת פתח. ועיין בספר חידושי אנשי שם סי' צ' בשם שארלאטע, שכתב ג"כ באלף אחר השין להברת הפתח. וכ"כ גם באהלי שם שמות נשים אות ק' בשם קלארא, שיש לכתבו באלף אחר הקוף. ועיין בט"ג שמות נשים אות ג' ס"ק א', שהביא בשם הגהות מהר"ם חריף, שיש לכתוב בשם גאלא באלף אחר הגימל, לפי כתיבת לשון אשכנז, שכותבין אלף אחר אות המארכת בתנועת הפתח, ובט"ג שם כתב דהוספת, אלף להורות על