אבני חפץ קע

מקדשין בה, ר' יהושע אומר אם מקדש הוא בה בתחלה אף בסוף יקדש בה, אם אינו מקדש בה בסוף אף לא בתחלה, ונראה דפלוגתתם היא ג"כ על קוטב ד"ז, אם אפשר לומר בנושא אחד שני מושגים הפוכים, דת"ק ס"ל שאפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וע"כ ס"ל שאפשר לומר שזאת הדלעת עצמה, פולטת ואינה פולטת, ולכן עד שלא נטמאה מקדשין בה, דנקטינן שאינה פולטת, ולאחר שנטמאה אין מקדשין בה דנקטינן שפולטת. אבל ר"י ס"ל שאי אפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וע"כ אי אפשר לומר בזאת הדלעת עצמה שפולטת ואינה פולטת, רק או נניח דפולטת, ואז גם קודם שנטמאה אין לקדש בה, ואם נניח שאינה פולטת גם לאחר שנטמאה יש לקדש בה, ולכן אמר אם מקדש הוא בה בתחלה (והיינו דנקטינן שאינה פולטת את הבלוע בתוכה) אף בסוף מקדש בה, ואם אינו מקדש בה סוף (דנקטינן שהיא פולטת את הבלוע בתוכה) אף בתחלה לא יקדש בה, וכאמור

ו) ויש להביא עוד דמיון לזה מדברי התוספתא טהרות פ"ט ה"ד, ע"ה שקבל עליו והי' לו טהרות, ואמר ברי לי שלא נטמאו, בזמן שהן עשויות ע"ג אחרים, אסורות לו ואסורות לכל אדם, ע"ג עצמו מותרות לו ואסורות לכל אדם, ר"ע אומר אם מותר לו מותר לכל אדם, אסור לו אסור לכל אדם, עכו"ם שנתגייר והי' לו יי"נ, ואמר ברי לי שלא נטמא, בזמן שהוא נעשה ע"ג אחרים אסור לו ואסור לכל אדם, על גבי עצמו מותר לו ואסור לכל אדם, ר"ע אומר אם מיתר לו מותר לכל אדם ואם אסור לכל אדם אסור לו (עיין בהגהות הגר"א שם שהביא שכן היא הגירסא בתוספתא, כי לפי המבואר לפנינו בתוספתא הלשון אינו מובן)( ונראה דפלוגתתם היא ג"כ מעין החקירה שהבאנו, אם אפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, דת"ק ס"ל שאפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד. ולכן ס"ל דאלו הטהרות עצמן לגבי האי נחשבו כלא נטמאו ולגבי אחרים נחשבו כנטמאו, וכן זה היין עצמו לגבי האי נחשב כלא נתנסך ולגבי האי נחשב כנתנסך, אמנם ר"ע ס"ל שא"א לומר בנושא אחד שני מושגים הפוכים, ולכן ס"ל שא"א לומר שאלו הטהרות עצמן לגבי האי יהי' חשיבות כלא נטמאו ולגבי האי כנטמאו, וכן זה היין עצמו לגבי האי יהי' נחשב כנתנסך ולגבי האי כלא נתנסך, רק אם מותר לזה מותר לכל אדם, ואם אסור לכל אדם גם לזה אסור. יעיין גיטין (פ"ג ע"א) לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו (דס"ל דהמגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני מגורשת) וכו', נענה ר' יוסי הגלילי ואמר היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה, האסור אסור לכל והמותר מותר לכל עיי"ש, וי"ל דסברתו היא ג"כ שאין לומר בנושא אחד שני מושגים הפוכים, וא"כ א"א לומר באותה האשה עצמה שהיא מגורשת ואינה מגורשת, רק היא או מגורשת או אינה מגורשת, ואם היא מגורשת מגורשת לכל אדם ומותרת לכל, ואם אינה מגורשת אינה מגורשת לשום אדם ואסורה לכל אדם

ז) ועיין בתוס' יבמות (פ"ט ע"ב) ד"ה שהפקר שכתבו, דה"ט שא"א לומר בתורם מן הטמא על הטהור הפקר ב"ד הפקר, כיון דבתר הכי גמי שלו הוא עיי"ש, וי"ל דסברתם היא ג"כ ע"ד שכתבנו, שאין לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וה"נ מושג הפקר הוא. שהדבר יצא מרשות הבעלים ואין לו שום זכות בו, וא"כ אי אפשר לומר בנושא אחד שני מושגים המתנגדים זל"ז, שמצד אחד הוא הפקר ומצד השני הוא להלאה של הבעלים, וע"כ ל"ש בזה לומר הפקר ב"ד הפקר, כיון דבתר הכי נמי שלו וכאמור. ועיין באבני מילואים סי' כ"ח ס"ק ל"ג שבנה דיק ע"ד התוס' דל"ש הפקר ב"ד הפקר, רק היכי שהחכמים לא הניחו שום זכות להבעלים אחר ההפקר, אבל אם גם לאחר ההפקר נשאר איזהו זכות מיוחד להבעלים ל"ש לומר בכגון דא הפקר ב"ד הפקר, ולפמ"ש שסברת דברי התוס' היא שאין לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, א"כ כל אלה הסוברים שאפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד כמו שהוכחנו למעלה, ה"ה שיסברו דאפילו אם נשאר זכות להבעלים אחר ההפקר י"ל ג"כ הפקר ב"ד הפקר, ועיין בחוברת דברי בעתו צד מ"ט שכתבתי דברים נאותים בפרט זה, אם שייך לומר הפקר ב"ד הפקר כשנשאר עוד איזהו זכות להבעלים אחר ההפקר עיי"ש

ח) ועיין כתובות (ל"א ע"א), הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה וכו', לימא הגבהה צורך הוצאה היא, והקשו בתוס' שם ד"ה נימא, הרי הגבהה קונה פחות משלשה טפחים, ועקירה ל"ה עד שיגביה שלשה, דלמטה משלשה הוי כלבוד, וא"כ בא הקנין של הגניבה קודם העקירה ול"ה ההגבהה בשביל הקנין צורך הוצאה. ונראה דסברת הגמרא היא, דאם אמנם שבכ"מ לגבי עקירה ל"ח הגבהה בפחות מג"ט, אבל בכה"ג שקונה ע"י העקירה כיון שלגבי הקנין חשיבא הגבהה בפחות מג"ט ה"ה דחשיבא ג"כ הגבהה לגבי עקירה וע"כ מקשה נימא הגבהה צורך הוצאה היא, והסברא דהא עיקר הטעם דפחות מג"ט ל"ה עקירה משום דחשבינן לי' כלבוד ומחובר עוד לארץ ול"ה הגבהה, א"כ כיון שלגבי הקנין חשבינן להגבהה בפחות מג"ט דהוה הגבהה ויצא מכלל מחובר לארץ, איך אפשר איפוא לומר שלגבי עקירה ל"ה זאת הגבהה, ונחשב עוד כמחובר לארץ, הרי זה הוה שני מושגים הפוכים בנושא אחד, דמצד אחד נאמר דהוה הגבהה ומצד השני נאמר דהוה עוד מחובר לארץ, ושני מושגים הפוכים בנושא אחד ל"א, וע"כ הו"ל למימר דגם לענין עקירה חשובה הגבהה בפחות מג"ט, וא"כ הוה ההגבהה בשעת הקנין כבר צורך הוצאה ומהראוי הי' שיפטור

ט) ויש לשער דמה שאמרו בגמרא סוכה (ז' ע"א) מיגו דהוה דופן לענין סוכה הוה דופן לענין שבת, הענין הוא ג"כ ע"ד שכתבנו, שאי אפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וע"כ א"א לומר שדבר זה עצמו לגבי סוכה יהי' דופן ולגבי שבת לא ויהי' דופן. כיון שזה הוה שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וע"כ נקטינן דמיגו דהוה דופן לסכוה ההכרח לומר שהוא ג"כ דופן לשבת. ועיין שבת (צ"א ע"א) דזרק כזית לבית טמא בשבת חייב, ואף דשבת שיעורו בכגרוגרת, מיגו דהוה שיעור לענין טומאה חשיב נמי שיעור לענין שבת, וזה משום דשבת וטומאה בהדי הדדי קאתיין עיי"ש, וי"ל דהענין הוא ג"כ כנ"ל דכיון דשבת וטומאה בהדי הדדי קאתיין, ל"ש לומר שדבר זה עצמו לגבי טומאה יהי' נחשב כשיעור ולגבי שבת לא יהי' נחשב כשיעור, דזה הוה שני מושגים הפוכים