אבני חפץ קסט

מע"כ, דאכתי גם לר"ע משכחת לה, כגון שהאת המת שהי' ממזר נשא גיורת או שתוקית, דממזר מותר בגיורת ושתוקית, ומ"מ זקוקה ג"כ ליבום, דגם ישראל מותר בגיורת ושתוקית כדאיתא בקידושין (ע"ג ע"א)

א) הנה בנוגע לגיורת י"ל בפשיטות, דר"ע יסבור דממזר אסור בגיורת כר' יוסי בקידושין שם, דגר לא ישא ממזרת משום דקהל גרים נמי איקרי קהל, וא"כ אם ממזר ישא גיורת לא תהי' ג"כ זקוקה ליבום. וממילא א"א לאוקמי קרא בכה"ג, אמנם בנוגע לשתוקית יפה העיר מע"כ. אולם בזה לא עלי לבד תהי' תלונתו, כי אם גם על מו"ז מאוה"ג זצלה"ה, שמצאתי כעת בספרו חאה"ע ח"ר סי' קל"ג אות ה' שכתב ג"כ הכי, דהקושיא הנ"ל ל"ק לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל, כיון דלדידי' קידושי ממזר לא תפסי, יאי דהיא ג"כ ממזרת, מ"מ אינה נופלת ליבום לפני כשר כדאיתא ביבמות ט' ע"א (וכ"כ גם מו"ז זצלה"ה בספרו שם סי' קל"א אות ו'), ובאמת י"ל כמ"ש מע"כ, דלר"ע ג"כ משכחת לה שהממזר נשא שתוקית, שהוא מותר בה וגם היבם הכשר מותר בה, וכאשר הבאנו

ב) ונראה לחזק דברינו עפ"י מה שעלה בלבי לדון בדבר החדש, דאולי לר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בת"ל, אם ממזר ישא שתוקית, ואח"כ תפול ליבום לפני כשר, לא תהי' זקוקה ליבום, דנהי שכל אחד מהם בפ"ע מותר בה, מ"מ בכגון דא שיזדמנו שניהם יחד, אין הכשר רשאי ליבם, והסברא כיון דעיקר הטעם שאנו מזקיקין אותה ליבום הוא, משום דמחמת הספק חשבנו אותה לממזרת, ומה"ט הי' ממזר מותר בה, א"כ איך נוכל אח"כ לגבי היבם לחשוב אותה לכשירה, דאך זה הוא הטעם שישראל מותר בשתוקית, משום דחשבינן לה מחמת הספק ככשירה, הרי זה הוה תרתי דסתרי, דלגבי האי תחשב האשה הזאת עצמה כממזרת ולגבי האי ככשירה, וזה א"א לומר. ודמיון לזה יש להביא מדברי הש"ס בעירובין (ע"ו ע"א) דל"ש לומר, שדבר זה עצמו יהי' לגבי האי, בית ולגבי האי בית שער, דממנ"פ אי לגבי האי הוה בית לגבי דהאי נמי בית הוה, ואי לגבי דהאי בית שער לגבי דהאי נמי בית שער, ועיי"ש ברש"י שביאר הענין דל"ש לומר, שבדבר אחד דאיתא קמן ישתנה הדין מגברא לגברא, דלאיש הזה נחשוב הדבר לבית ולאיש השני נחשוב את הדבר הזה עצמו לבית שער, שאם נאמר כן יהי' מילי דרבנן כחוכא וטלולא, ולא ניתן פה לצדוקים לרדות עיי"ש. וה"נ א"א לומר שזאת האשה עצמה שלגבי האח המת שהי' ממזר חשבנוה לממזרת (דע"כ מה שקידושי ממזר תופסין בשתוקית, משום דמחמת הספק אנו חושבין אותה לממזרת), ולגבי היבם הכשר נחשוב אותה לכשירה (דע"כ מה שכשר מותר בשתוקית, משום דמחמת הפסק אנו חושבין אותה לכשירה), דזה הוה דבר שאין הדעת סובלו, שבאשה אחת ישתנה הדין מגברא לגברא, דלגבי דהאי תהי' ממזרת ולגבי דהאי תהי' כשירה, וכיון שכן שפיר י"ל כסברתנו, דבכה"ג שהאח המת הי' ממזר ונשא שתוקית, אם תפול אח"כ ליבום לפני כשר, לא תהי' זקוקה ליבום לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל וע"ד שביארנו, וזה רעיון נכבד

ג) ויש לדמות זאת ג"כ למחלוקת ר"ש ורבנן בטהרות (פ"ו ע"א), המסוכן ברשות היחיד והוציאוהו לרשות הרבים והחזירוהו לרה"י, כשהוא ברה"י ספקו טמא כשהוא ברה"ר ספקו טהור, ר"ש אומר ה"ר מפסקת, והיינו דחכמים ס"ל, דאף כשהי' ברה"י ושבנוהו למת, כשבא לרה"ר אנו חושבים אותו לחי, וכשחוזר לרה"י שוב אנו חושבים אותו למת, דור"ש ס"ל, דכיון שבהיותו ברה"ר חשבנוהו כתי, שוב א"א לחשבו כמת ברה"י עיי"ש, וה"נ י"ל דתליא במחלוקת הזאת, דלרבנן שפיר י"ל דלגבי האח המת תהי' ממזרת ולגבי היבם תהי' כשירה, משא"כ לר"ש א"א לומר כן, וכיון דלגבי האח המת חשבנוה לממזרת, בהכרח גם לגבי היבם צ"ל כן. ועיין בשב שמעתתא שמעתתא ד' פרק ד', מה שהעיר ממשנה דטהרות הזאת לענין המחלוקת הידועה שנחלקו הגאון ר' העשיל זצלה"ה והגאון בעל ח"מ זצלה"ה עם הגאון בעל ברה"ז זצלה"ה בתשו' גאוני בתראי, והובאו דבריהם בפר"ח על היו"ד בסוף הספר, אם אפשר לומר בבהמה אחת שמקצתה תהי' כשירה ומקצתה תהי' טריפה, כדוגמא המצויר שם, דזה תליא ג"כ במחלוקת ר"ש ורבנן במשנה דטהרות הנ"ל, וזה מתאים לדברינו. ועיין בתב"ש בחידושיו ליו"ד סי' ק"י (והמה נדפסים בחידושים לחולין שלהי סי' ס"ג) שכתב, דאפי' לרבנן דס"ל שם שאפשר לומר שני ענינים הסותרים, זה דוקא בטהרות שהן מחוקי התורה בלי טעם, ופרה תוכיח שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים, משא"כ בשאר דברים גם חכמים מודים, דא"א למינקט בדבר אחד תרתי דסתרי עיי"ש, ואם נאמר כן יצדקו דברינו ביתר שאת, שא"א לומר בנושא אחד היינו באשה אחת שלגבי אחד תהי' ממזרת ולגבי השני תהי' כשירה ובמ"ש

ד) ודע דגוף הדבר שכתבנו, שאי אפשר לומר שאותו האיש עצמו יהי' נחשב מצד אחד כממזר ומצד השני ככשר, הנה יסודו גם בכלל הגיוני שהוא מהמושכלות הראשונים בתקי ההגיון, שאין לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וה"נ אי אפשר לומר בנושא אחד, כלומר בזה האיש עצמו, שני מושגים הפוכים, והיינו שהוא ממזר וכשר ביחד. אמנם כאשר התבוננתי בזה ראיתי כי דבר זה, אם גם במקצוע ההלכה הכלל הזה, שאין לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, הוא מכריח, נותן ענין רב לענות בו, ומדי הרהורי בזה אמרתי להעיר מדברי הגמרא בקידושין (מ"ד ע"ב), קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי', אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון, וקרנא אמר דברים בגו, אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט, ונראה דפלוגתתם תסוב על קוטב החקירה שהבאנו, אם אפשר לומר בנושא אחד שני מושגים הפוכים, דמיאון וגט המה שני מושגים הפוכים, דגט צריכה אם נתרצה האב, ומיאון צריכה אם לא נתרצה, ואמר שמואל שצריכה מיאון וצריכה גט, משום דס"ל שאפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וע"כ אנו אומרים גם באותו האב עצמו, שהוא נושא אחד, שנתרצה וצריכה גט, ואנו חוזרים ואומרים בנושא הזה עצמו שלא נתרצה וצריכה מיאון ג"כ, אמנם קרנא ס"ל שאין לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד, וע"כ אמר שאי אפשר לומר שתהי' צריכה גט ומיאון, דאם גט (היינו שאנו תופסים שהאב נתרצה) למה מיאון, ואם מיאון (שאנו תופסים שלא נתרצה האב) למה גט, כי זה אי אפשר לומר באותו האב עצמו שנתרצה ושלא נתרצה דהוה שני מושגים הפוכים בנושא אחד, ושני מושגים הפוכים בנושא אחד לא אמרינן, ועיין בגמרא שם, דרב ס"ל ג"כ כשמואל דצריכה גט וצריכה מיאון, ויסבור לפ"ז ג"כ דאפשר לומר שני מושגים הפוכים בנושא אחד וכמ"ש

ה) עוד נראה להעיר בזה מדברי המשנה פרה פרק ה' משנה ג', קרוי' שהטבילוה במים שאין ראוין לקדש, מקדשין בה עד שתטמא, נטמאה אין