אבני חפץ קסז

ישב על מדוכה זו חגי הנביא, והכריע שצרת הבת אסורה, ואמר עוד ר' דוסא בן הרכינס לחכמים, שכאשר אמר חגי הנביא דבר זה שצרת הבת אסורה, צירף לזה עוד שני דברים, האחד שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, והניחו לעמון ומואב כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, והשני שמקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים, דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, וזה מפאת שעל דבר זה שצרת הבת אסורה, יש מקום לבעל דין לחלוק ולערער משני צדדים, וע"כ למען בטל הערעור שאפשר לעורר כנגד הדין הזה דצרת הבת אסורה, ולמען העמיד הדין הזה על מכונו, הוסיף חגי ואמר עוד שני הדברים האלה, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, וגם דנכרי ועבד ישראל הבא על בת ישראל הולד כשר, וע"י שתי ההלכות האלה תסתייע מילתא, שיצא כנוגה צדקת הדין דצרת הבת אסורה, וכאשר נבאר

כב) הנה כבר כתבנו שיסוד הדין הזה דצרת הבת אסורה הוא, משום דעדל"ת שיב"כ, והסברא החיצונה נותנת דהעריות והצרות מותרות להתיבם, ואתיא קרא דעלי' להורות לאיסורא, וכדברי התוס' ביבמות (ג' ע"ב) שהבאנו, ותתעורר השאלה מנ"ל דעדל"ת שיב"כ, ויש ע"ז שתי הוכחות. הא חת משאלת הטמאים ששאלו למה נגרע, ורצו לעשות ולאכול הפסח בטומאה מטעם עדל"ת, אף דהוה ל"ת שיב"כ, דאכילת קדשים בטומאה היא בכרת, וש"מ דעדל"ת שיב"כ, והשני' מפסח שני שדוחה שבת, וש"מ ג"כ דעדל"ת שיב"כ, וכמו שכתבנו למעלה. והנה הראי' הר הראשונה משאלת הטמאים מתהפכת על קוטב אם קנין פירות כקנין הגוף דמי, או לאו כקנין הגוף דמי, דאה ק"פ לאו כקהג"ד, אשר אז בהכרח צ"ל דגם מי שאין לו קרקע חייב בפסח, דאל"כ איך אמרה תורה שגר יעשה פסח, הרי גר אין לו קרקע, ולפ"ז פסח מדבר הי' כדין, שפיר יש להוכיח משאלת הטמאים דעדל"ת שיב"כ, אבל אם נאמר דק"פ כקהג"ד, וא"כ י"ל דמי שאין לו קרקע פטור מהפסח, ומה שאמרה תורה שגר יעשה פסח, משום דגם גר משכחת לי' שיהי' לו קרקע ע"י קנין, ואף שאין לו קנין הגוף דחוזרת ביובל, ק"פ כקהג"ד, וממילא פסח מדבר הי' רק הוראת שעה, דמצד הדין לא הי' מחויבים כלל בפסח כיון שלא הי' להם קרקע, ולפ"ז אזדא לה הראי' משאלת הטמאים, די"ל ששאלו משום שחשבו שגם בזה תהי' הוראת שעה דעדל"ת שיב"כ, אבל זולת זה באמת אין עדל"ת שיב"כ. והראי' השני' מפסח שני מתהפכת על קוטב אם כמדארל"ת אע"מ או ל"מ, דאם נקטינן כמדארל"ת אע"מ, יש לאוקמי קרא דלא ילין לבקר זבח תג הפסח בי"ד שחל להיות בשבת, ול"ק הרי כתיב הכי גם בחגיגה לא ילין חלב חגי עד בקר, וחגיגה לא דחיא שבת, די"ל דקרא מיירי בעבר והקריב, וכמו שתירץ בירושלמי, וכיון שכן יש לנו הוכחה דפסח ראשון דוחה שבת גם מבלעדי הגז"ש דמועדו, וידענו מהיקישא דגם פסח שני דותה שבת, וש"מ דעדל"ת שיב"כ, אבל אם נאמר דכמדארל"ת אעל"מ, א"כ א"א לאוקמי קרא דלא ילין בי"ד שחל להיות בשבת, ולפ"ז צריכים אנו לבוא רק לגז"ש דמועדו דפסח דוחה שבת, ולא ידענו דפסח שני דוחה שבת, דדבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש, ונסתרה לפ"ז הראי' מפסח שני דעדל"ת שיב"כ, וכמו שהארכנו למעלה

כג) והנה בנוגע לשני הפרטים האלה, דק"פ לאו כקהג"ד, וכמדארל"ת אעל"מ, אשר עליהם לפי דברינו תשען ההלכה דצרת הבת אסורה, יש להסתייע משני הדברים שהזכיר עוד חגי הנביא יחד עם ההלכה הזאת דצרת הבת אסורה, והיינו דעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, וגם דמקבלין גרים מן הקרדויין ומן התרמודים משום דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר

בנוגע להפרט הראשון דק"פ לאו כקהג"ד יש להסתייע לזה מהא דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, דהתוס' ביבמות (ס' ע"ב) ד"ה מאי הקשו, אם נאמר דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, היכי משכחת מעשר שני דאורייתא כיון דבטלה קדושת הארץ, ותירצו דאפי' קסבר לא קדשה, הני מילי קדושת הבית, אבל קדושת הארץ לא בטלה, ונתחייבו בתרומות ומעשרות וכדאיתא ביבמות (קי"ב ע"ב), כשחרב שילה בטלה קדושת הבית ולא בטלה קדושת הארץ (ועיין תוס' יבמות (פ"ב ע"ב) ד"ה ירושה שכתבו להיפוך מזה, דאם נאמר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, זה דוקא שבטלה קדושת הארץ לענין מעשרות, אבל קדושת ירושלים והבית לא בטלה, משום שקדושת מחיצות קיימא כל שעה, וכמו דדרשינן במגילה (י' ע"ב), אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן, וכן קדושת ירושלים איקרי נחלה ואין לה הפסק עיי"ש), ויש להבין דעת התוס' בזבחים שהבאתי, דקדושת הארץ לא בטלה, והרי סוף כל סוף הארץ נתנה ביד נכרים, ואיך קיימא בקדושתה, ונראה דה"ט משום שהנכרים שכבשו את הארץ כבשו רק את זכות הפירות של הארץ, אבל גוף הארץ לא יכלו להוציא מחזקת ישראל, וכיון דס"ל ק"פ לאו כקהג"ד לא פקעה קדושת הארץ, ועדיין היא בקדושתה, ולכן גם מ"ד דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל ס"ל דרק קדושת הבית נתבטלה, אבל קדושת הארץ לא נתבטלה, וע"כ חייבין בתרומות ומעשרות, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב סי' קי"ג אות ו' שצידד ג"כ הכי, ולפ"ז מהא דנקטינן דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל יש ראי' דק"פ לאו כקהג"ד, דאל"כ קשה איך מייבין בתרומות ומעשרות, וכדברי התוס' ביבמות שהבאנו

כד) ובנוגע להפרט השני דכמדארל"ת אע"מ, יש להסתייע מהא דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, לפמ"ש התוס' ביבמות כאן (בדף ט"ז ע"ב) ד"ה אמוראי, דמאן דס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ס"ל הכי משום דקאי בשטת ר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאווין, וא"כ מאן דס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ע"כ דחולק על ר"ע, וס"ל דקדושין תופסין בחייבי לאווין, ולפ"ז ס"ל כמדארל"ת אע"מ, כדמשמע מתמורה (ה' ע"ב), דמקשה על רבא דס"ל כמדארל"ת אעל"מ מאלמנה לכהן גדול, דרחמנא אמר אלמנה וגרושה לא יקח, וקידושין תופסין בה, ומשני שאני הכא דאמר קרא לא יחלל זרעו דחללים הוא עושה ואינו עושה ממזרים, אלמא דתפסי קדושין ומשמע דלולא שגלה הקרא שהקדושין תופסין לא הוו תפסי קדושין, וא"כ מאן דס"ל דגם בשאר לאווין תפסי קדושין, לא ס"ל כרבא דכמדארל"ת אעל"מ, דלדידי' אין קדושין תופסין בחייבי לאווין, ואך בכהן גדול לבד תפסי קדושין באלמנה וגרושה, משום דגלה