אבני חפץ קסה

דחיא שבת, ועיין בתוס' פסחים שם ד"ה דמ"ד שהביאו בשם הירושלמי שהקשה כן על חגיגה, ותירץ דגם בחגיגה אפשר לאוקמי בי"ד שחל להיות בשבת, וכגון שעבר והקריב החגיגה עיי"ש. והנה תירוץ זה לא יתכן רק אם נאמר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד מהני, אז אמנם י"ל, דמה שנאמר במקרא שלא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין, מיירי ג"כ בי"ד שחל להיות בשבת, וכגון שעבר והקריב החגיגה, שאז רשאין להקטיר כל הלילה אף דהוה ביו"ט, דהוה חלבי שבת וחלבי שבת קריבין ביו"ט, וה"ה דגם קרא דלא ילין לבקר שנאמר בפסח יש לאוקמי בי"ד שחל להיות בשבת, אבל אם נאמר כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ, ליכא למימר דמיירי בעבר והקריב החגיגה בשבת, דאם עבר והקריב בשבת, החגיגה פסולה, וכיון שכן ממילא נסתרה ג"כ ההוכחה מקרא דלא ילין שנאמר בפסח דפסח דוחה שבת, דכיון שאי אפשר לאוקמי הקרא דת דחגיגה דמיירי בשבת אי אפשר ג"כ לאוקמי הקרא דפסח בי"ד שחל להיות בשבת. ונמצא לפ"ז דהך מילתא אי הצרות אסורות או מותרות והיוצא מזה אי צדקו החכמים בריבם עם הצדוקים, יתהפך על קוטב ד"ז, אי כמדארל"ת אע"מ או ל"מ, דאם כמדרל"ת אע"מ, יש הוכחה מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת, וא"צ לפ"ז לבוא לגז"ש דמועדו,, וממילא גם פסח שני דוחה שבת, ושפיר יש להוכיח משם דעדל"ת שיב"כ, ואז הצרות אסורות, ושטת החכמים נגד הצדוקים בהגבלת זמן הקרבת העומר וקביעת חג השבועות, שרירא וקימא, אבל אם נאמר דכמדארל"ת אעל"מ, ליתא לההוכחה מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת, ובהכרח צריכים אנחנו לבוא רק לגז"ש דמועדו, ואז לא ידענו דפסח שני דוחה שבת, וממילא לא ידענו ג"כ דעדל"ת שיב"כ, כי הראי' מפסח ראשון יש לדחות שכן ישנו לפני הדיבור, וכיון שכן אין מקום לאסור הצרות, וגם מצב החכמים נגד הצדוקים נתרופף, וכמו שביארנו

יד) והנה ר' יהושע ס"ל כמדארל"ת אע"מ, דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתת ב"ד, עיין יבמות (מ"ט ע"א) במתניתין, וע"כ ס"ל כמדארל"ת אע"מ, וכמו שהוכיחו התוס' בכתובות (כ"ט ע"ב) ד"ה חילולין, דר"י דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתת ב"ד, ע"כ לא יוכל לסבור כרבא דכמדארל"ת אעל"מ, משום דעליו יקשה קושית הגמרא בתמורה (ה' ע"ב) על רבא והרי אלמנה לכ"ג, דקאמר רחמנא לא יקח, ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה, כגון אלמנה לכ"ג וכו' ותירוצו של רבא שאני התם דא"ק לא יחלל, חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים, ל"ש לר' יהושע, וע"כ דר' יהושע לא ס"ל כרבא, רק ס"ל כמדארל"ת אע"מ עיי"ש. ולכן כאשר שמע ר' יהושע שנזרקה השאלה בבית המדרש: מי ילך ויודיע לר' דוסא, כלומר מי הוא שבכחו להוכיח לר' דוסא, שאף אם נתבטלה לשטתו הראי' משאלת הטמאים דעדל"ת שיב"כ, עדיין יש להוכיח דעדל"ת שיב"כ ע"ד שרצו להוכיח בגמרא דיבמות (ה' ע"ב), וליתא לדיחוי הגמרא שכן ישנן לפני הדיבור, וכמו שכתבנו למעלה, אמר אני אלך, כי ר' יהושע לשטתו יעלה בידו לעשות כן, כי הוא ס"ל כמדארל"ח אע"מ, וא"כ יש להוכיח דפסח ראשון דוחה שבת מקרא דלא ילין, וא"צ דוקא לבוא לגז"ש דמועדו, ולפ"ז גם פסח שני דוחה שבת, וכיון שכן יש ראי' מפסח שני דעדל"ת שיב"כ. וממילא הצרות אסורות וגם ליתא להדיחוי של הגמרא שכן ישנן לפני הדיבור, ונתחזק איפוא מצב החכמים כנגד הצדוקים וכאמור

טו) אבל לדינו של ר' יהושע יש תשובה, כי הנה היסוד שעליו בנה ר' יהושע דיק להוכיח לר' דוסא, שלא נכון הי' הדבר שרצו להתיר צרת הבת, משום שלשטתו נתבטלה הראי' דעדל"ת שיב"כ משאלת הטמאים, הוא כיון שיש ראי' אחרת דעדל"ת שיב"כ מפסח שני, וזה מכח ההנחה, דקרא דלא ילין מיירי בשבת, ויש לימוד אחר על פסח דד"ש חוץ הגז"ש, וממילא הצרות אסורות וכדברינו למעלה, אבל ביסוד הזה יש לשדות נרגא, דמה שנאלצו בגמרא לאוקמי קרא דלא ילין דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, הוא משום דאל"כ קשה מה שנאמר לא ילין לבקר זבח חג הפסח, דמשמע הא כל הלילה ילין, והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, וע"כ צ"ל דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת וחלבי שבת קריבין ביו"ט, וע"ז יש להשיב דלעולם מיירי בי"ד שחל להיות בחול, ומה שנאמר בקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח, אין הפירוש שלא ילין עד הבקר הא כל הלילה ילין, רק הפירוש שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, כאשר כן תירץ בירושלמי הובא בתוס' פסחים שהבאתי הקושיא על קרא דלא ילין חלב חגי עד בקר שקשה ג"כ הכי הא כל הלילה ילין, והרי חלבי קול אין קריבין ביו"ט, ותירץ דהפירוש בקרא שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, וה"נ בקרא. דלא ילין לבקר זבח חג הפסח יש לפרש כן, וא"צ כלל לאוקמי לפ"ז קרא בי"ד שחל להיות בשבת, וא"כ הוכחת ר' יהושע לא תספיק בזה

טז) אמנם במלא הרועים ערך כמדארל"ת אות י"ט ביאר דברי הירושלמי, דהפירוש בקרא שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, דכונתי דאין משמעות הכתוב שלא יקטיר החגיגה בבקר, שאז הי' משמע דכל הלילה מותר להקטיר, וקשה הרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, רק הפירוש הוא שיש להקטיר החגיגה מבעוד יום, דאם לא יקטירו בעוד יום, יהי' מהצורך להלינו עד הבקר, דבלילה לא יהי' באפשר לשורפו דאין שורפין קדשים בלילה, ולפ"ז אם נפרש הכתוב דלא ילין לבקר זבח חג הפסח שכונתו ג"כ שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, יהי' הפירוש ג"כ בדרך הזה. אכן במלא הרועים שם תמה דאיך אפשר לפרש כן. שיש ליזהר ולהקטיר בעוד יום, דאל"כ יהי' ההכרח להלינו עד הבקר, משום דבלילה אי אפשר לשרוף. דאין שורפין קדשים בלילה, הרי גם בבקר לא יהי' באפשר לשרוף, דבבקר הוא יו"ט ואין שורפין קדשים ביו"ט. וע"כ כתב דמאן דמפרש הכי, דכונת הכתוב היא שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, יסבור כר"ע דבקר היינו בקר שני, כדאיתא בפסחים (ק"כ ע"ב), ושפיר יש לפרש לא ילין שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, כי אם יבא לידי בל ילין, יהי' מהצורך להניחו עד הבקר היינו עד בקר שני עיי"ש (ועיין מ"ש בזה למעלה בסי' י"ב אות ה'), ולפ"ז לר' אלי אליעזר בן עזרי' שחולק על ר"ע, וס"ל בפסחים שם דבקר היינו בקר ראשון, אי אפשר לפרש דכונת הכתוב שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, וע"כ צריך לפרש לדידי' דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, וא"כ הוכחת ר' יהושע, אשר תשען על ההנחה, דקרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח מיירי בי"ד שחל להיות בשבת, וממילא יש ראי' דפסח ראשון דוחה שבת גם מבלעדי הגז"ש דמועדו, היא ראי' אלימתא: