אבני חפץ קסא

יתרצה לקבל עליו השליחות הזאת, אך שלשת החכמים האלה ר' יהושע ור' אלי אליעזר בן עזרי' ור' עקיבא השיבו שילכו, ולא השיבו כן גם אחרים מהחכמים. ג) כשהשיב ר' יהושע שהוא ילך, מי זוטר הי' זאת, שהוסיפו לשאול ואחריו מי, כאלו ר' יהושע לבד לא הי' מספיק, רק מהצורך שילך מי עוד אחריו וישלים דבריו, ואם כן הוא מדוע. השיב אך ר' אליעזר בן עזרי' שהוא ילך ולא אחר. ד) גם אחרי שהשיב ראב"ע שהוא יצטרף לר' יהושע וילך אחריו. לא הסתפקו עוד החכמים בזה, רק הוסיפו עוד לשאול ואחריו מי, כאלו לא די עוד בזה שילך ר' יהושע ואחריו ראב"ע, רק מהצורך שיצטרף עוד שלישי אחרי ראב"ע, ויש להבין, וכי זוטר הוא שילכו ר' יהושע וראב"ע, רק מהצורך הי' שאחרי ראב"ע ילך עוד שלישי ויתחבר אליהם, וגם מדוע כשהשיב ר"ע שהוא ילך. כבר נתקררה דעת החכמים ולא הוסיפו לשאול עוד מי ילך אחריו. ה) מתשובת ר' דוסא בן הרכינס: דוסא שמעתם או בן הרכינס שמעתם משמע שהי' כאן חילוף השמות, כי החכמים שמעו שעפ"י דעת ר' דוסא התירו צרת הבת, וחשבו שעפ"י דעת ר' דוסא בן הרכינס התירו, ואמר להם ר' דוסא בן הרכינס שיש כאן טעות כי לא עפ"י דעת ר' דוסא בן הרכינס נס התירו רק עפ"י דעת ר' דוסא סתם, ונתחלף שם ר' דוסא א סתם בשם ר' דוסא בן הרכינס, ויש להבין מדוע עפ"י דעת ר' דוסא סתם הי' יכולים להתיר צרת הבת, ועפ"י דעת ר' דוסא בן הרכינס לא הי' יכולים להתיר. ו) אם רצה ר' דוסא להודיע להחכמים שהדבר כבר הוחלט ע"י חגי הנביא שאמר שצרת הבת אסורה, מה זה הוסיף עוד, שחגי אמר ג"כ שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ושמקבלין גרים מן הקרדויין ומן התרמודים, הלא ההלכות האלה אין להן שום קישור ויחס כלל להענין הנידון של צרת הבת, ואם בא לחשוב ההלכות המתיחסות לחגי הנביא, הלא יש עוד הלכות אחרות שחגי הנביא אמרן, עיין ר"ה (י"ט ע"ב), שהעיד ר' סימאי משום חגי על שני אדרים, שאם רצו לעשותן שניהן מלאים עושין, שניהם חסרין עושין, ועיין קידושין (מ"ג ע"א), ששמאי הזקן אמר משום חגי, שהאומר לשליחו צא והרוג את הנפש חייב שולחו, וכן נמצאה הלכה מחגי בנזיר (נ"ג ע"א), לענין רובע עצמות ורובע רביעית דם לטומאה, ועיין חולין (קל"ז ע"ב), שר' יוסי אמר מפי חגי דראשית הגז נוהג בארבע צאן, ומדוע איפוא כשרצה ר' דוסא להזכיר עוד שמועות בשם חגי, נוסף על השמועה של איסור צרת הבת, הזכיר רק השמועות שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ושמקבלין גרים מן הקרדויין ומן התרמודים. ז) והעולה על כלנה יש לדקדק ולתמוה הרבה, מה זה נתרגשו ונתפעלו החכמים כ"כ כאשר שמעו שעפ"י דעת ר' דוסא התירו צרת הבת, עד שנעשה סער גדול בבית המדרש, ובקשו תחבולות איך לבטל דבר זה ולסתור השטה הזאת, וחכמים גדולים כר' יהושע וכראב"ע וכר"ע, אשר היו היותר מפורסמים בדורם לקחו על עצמם הטורח ללכת לר' דוסא, ולהניע אותו שיחזור משטתו, מה כל הרעש הזה, אם התירו צרת הבת, הלא זאת היא הלכה כשאר הלכות שנחלקו בהן החכמים, הללו אומרים כך והללו אומרים כך, ומדוע רעשו כ"כ כותלי בית המדרש בשביל הלכה הזאת

א) ובביאור הענין הנפלא הזה אני אומר, שההלכה הזאת של היתר צרת הבת היתה אמנם רבת הערך מאד, ונגעה באחד מעיקרי העי קרים של תורת החכמים בכלל, כי אלו היתה מתקיימת ההלכה הזאת, הי' מקום לחוש שתביא קלקול גדול ויזדעזע אחד מיסודי תורה שבע"פ, וע"כ כאשר שמעו החכמים דבר זה, חגרו שארית כחם והשתדלו בכל עוז לסתור השטה הזאת, ושאלו מי ילך ויודיעו כלומר מי הוא זה שבכחו עפ"י שיטתו להראות ולהוכיח לר' דוסא שלא כן הוא וצרת הבת אסורה, ואמר ר' יהושע שהוא ילך לר' דוסא, כי לשטתו יש יסוד מוסד לסתור השטה הזאת, אכן בסתירה הזאת שיביא ר' יהושע לשטתו יש מקום להתוכח, וע"כ שאלו החכמים ואחריו מי, כלומר מי יבוא וימלא דברי ר' יהושע, אם ישיב ר' דוסא עליהם, והשיב ר' אליעזר בן עזרי' שהוא ילך, היינו אם ירצה ר' דוסא לסתור דברי ר' יהושע, אז ישיב לו ראב"ע אמרים ויראה לו שלשטתו הוכחת ר' יהושע היא בתוקפה, אבל עדיין עוד נשאר מקום מצד אחר להתוכח בהוכחת ר' יהושע, וע"כ שאלו וא ואחריו מי, כלומר ומה יהי' אם גם א אחרי שיחזק ראב"ע הוכחת ר' יהושע, יוסיף ר' דוסא להתוכח ולסתור דברי ר' יהושע, והשיב ר"ע שהוא ילך, כלומר שאם יוסיף עוד ר' דוסא מצד אחר לבטל דברי ר' יהושע, יבא גם ר"ע וימלא אחריו ויוכיח לר' דוסא לשטתו שדברי ר' יהושע שרירים וקימים, ובזה ינצחו את ר' דוסא לגמרי ויניעו אותו שיחזור משטתו, וכאשר באו חכמי ישראל לר' דוסא להתוכח אתו השיב להם ר' דוסא, שבחנם התרגשו כ"כ כי הוא לא אמר כלל השמועה הזאת שבה יתד מצאו להוציא ממנה הדיעה שצרת הבת מותרת, ובודאי יש כאן חילוף אנשים, כי השמועה הזאת אמר ר' דוסא אבל לא ר' דוסא בן הרכינס, ונתחלף ר' דוסא סתם בר' דוסא בן הרכינס, והוסיף עוד ר' דוסא ואמר שהדיין הזה שצרת הבת אסורה, כבר הוחלט ע"י חגי הנביא, אמנם יש מקום לסתור ההלכה הזאת מש משני צדדים, וע"כ למען בטל שני הצדדים האלה וחזק ההלכה הזאת, הוסיף חגי ואמר עוד שני דברים. שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ושמקבלין גרים מן הקרדויין ומן התרמודין. ומשני הדברים האלה יתבטלו שני צדדי הניגוד שיש בזה ותסתיים שמעתתא דצרת הבת אסורה ואען ואומר בעזה"י

ב) הנה ביבמות (ג' ע"ב) יליף הגמרא דהעריות וצרותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום, דכתיב יבמה יבא עלי', שומע אני אפי' באחת מכל העריות האמורות בתורה הכתוב מדבר, נאמר כאן עלי' ונאמר להלן (באחות אשה) עלי'. מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה, ואמר רחמנא לא תקח וכו', ומקשה בגמרא, טעמא דכתב רחמנא עלי', הא לאו הכי הו"א אחות אשה מייבמת, מאי טעמא דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת אימר דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת, ל"ת גרידא, ל"ת שיש בו כרת מי דמי. ותמהו בתוס' שם ד"ה טעמא, נימא דאפי' לא כתב רחמנא עלי' נמי הוה ידעינן דאחות אשה לא תתיבם. דמצד הסברא נדע דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, ואתי קרא דעלי' לאשמעינן דרק הכא אין עדל"ת שיש בו כרת. אבל בעלמא אה"נ דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, וכמו שאמרו להלן שם בגמרא