אבני חפץ קנט

הנני נמנה אתו בהתירא דא ומצטרף בהדי'

ב) והנני להעיר, בדבר מה שצריך הבעל לכלול בשבועתו שאם תשתפה ותחזור לבריאותה יתן לה גט אחר, וכמ"ש בתשו' נובי"ק חאה"ע סי' ג' שיש לבאר בהשבועה, שמחויב לתת לה גט אם תרצה לקבל, אבל אם לא תרצה לקבל הגט, אז נקי הוא משבועתו, אחרי שאין המניעה ממנו, וכן חזינא למו"ז מאוה"ג זצלה"ה שדקדק בזה בהיתר נשתטית, וכמו כן בדבר מספר הרבנים נראה שצריך להיות עכ"פ שלשה מכל מדינה, וכ"כ גם מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בב"י חאה"ע ח"ר סי' כ', ויש להביא סמוכין לזה דעכ"פ בעינן שיהי' מספר מסוים מכל מדינה, ושלשה כבר הוה בגדר מסויים, כאשר כן משמע מדברי הגמרא בכתובות (ע"ה ע"א), וכמה רבים ש שלשה, ומוכח דשלשה הוה כבר רבים. ועיין נזיר (נ"ז ע"א) דבתלתא מקרי רשות הרבים לענין ספק טומאה, ועיין בר"ן נדרים (מ"ה ע"א) דמה"ט המפקיר בפני שלשה אינו יכול לחזור, דבתלתא אוושי מילתא, וזה ג"כ משום דבתלתא מקרי רבים והוה פירסום. ויש להביא עוד דמיון לזה מדברי הגמרא בשבועות (כ"ה ע"ב), איזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע וכו', והוא שניכר לשלשה בני אדם, ופירש"י שכבר ידעו שלשה באותו עמוד שהוא אבן דהוא שבועת שוא, דמידי דידעי בי' תלתא בני אדם הוה מפורסם, ועיין רש"י כריתות (ב' ע"ב) ד"ה נזירות שכתב, דלהכי נקיט תרי זימני נטמא בז' דמהדר אשלש טומאות, משום דתני במתניתין טומאות הרבה, ומשמע ג"כ דשלשה כבר הוה בגדר הרבה

ג) ובדבר אם צריך הבעל בעצמו לקבץ חתימות הרבנים המתירים, או סגי אם הרב הפותח בהתירא מאסף אותן בכתב ע"י בי דואר, הנה כבר נתפשט המנהג שהרב שנותן ההיתר מקבץ החתימות בכתב ע"י בי דואר ואין חושש בזה, ועיין בתשו' בית יצחק חאה"ע ח"ר סי' כ' שם שהביא כן בשם תשו' מהר"ם שיק סי' ב'. ונראה להביא קצת סמוכין לזה, דהנה ענין, ההיתר של מאה רבנים הוא שמתירין להבעל חרם דר"ג, והיינו שאם ישא אשה על אשתו לא יהי' בכלל החרם שהחרים ר"ג, דאף שאין מתירין חרם קודם שיחול, כמו שאין מתירין הנדר עד שיחול, בהתרת חרמי צבור אינו צריך שיחול החרם כדאיתא ביו"ד סי' רכ"ח סעיף י"ז, וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' של"ד ס"ק י"ז, דרק בחרם של יחיד אין מתירין קודם שיחול, אבל בחרמי תקנות הקהל מתירין גם קודם שיחולו, וגם חרם דד"ג הוה כחרם תקנת הקהל שנתקן לטובת הצבור, ובהתרת חרם ל"ב שיהי' ההיתר דוקא בפני המנודה, רק מתירין לו גם שלא בפניו, וכדאיתא ביו"ד סי' של"ד סעיף כ"ט, נידוהו שלא בפניו מתירין לו שלא בפניו (ואפילו בנידוהו בפניו צידד הש"ך שם ס"ק מ"ו דכל שהודיעוהו דליכא חשדא מתירין לו גם שלא בפניו), ועיין בסי' של"ד שם סעיף ב"ג, דאם מתירין החרם שלא בפניו, אומרים פלוני שרוי לן, וה"נ כותבין הרבנים המתירים, שפלוני שרוי לו החרם דר"ג אם ישא אשה על אשתו, וא"צ שיבא הבעל בעצמו לפני הרבנים המתירים שיהי' ההיתר בפניו, ועוד כש"כ הוא, דהשתא כשכבר חל החרם יכולין להתיר שלא בפניו, מכש"כ שיכולין להתיר להבעל שלא בפניו החרם דר"ג, שלא התחיל עוד כלל לחול, ורק ההיתר הוא שלא יחול וכמ"ש

ד) ברם יש לפקפק קצת, אם נאמר דההיתר של מאה רבנים הוה בבחינת היתר חרם, לא הי' מועיל ההיתר בכתב, דבהיתר חרם בעינן שהמתירים יאמרו בפה, וכדאיתא ביו"ד סי' של"ד סעיף כ"ג, כיצד התרת נידוי אומרים לו שרוי לך, ומשמע שמהצורך שהמתירים יאמרו בפה, אבל בכתב בודאי ל"מ התרת חרם, כמו שלא מהני התרת נדר בכתב, ועיין ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ט"ז ובטו"ז שם ס"ק כ', אם יכולין לישאל על הנדר בכתב, אבל ההיתר בכתב בודאי לא מהני. אכן אי משום הא לא איריא. דהתרת חרם דר"ג, הלא יכול להיות בשלשה שמסדרין הגט בעד האשה, שיהי' מוכן לכשתשתפה, אשר זה הוא אחד מתנאי ההיתר, ומה דבעינן מאה רבנים הוא משום שכן התנה ר"ג בתקנתו שיצטרפו עוד רבנים אל ההיתר במספר מאה, וא"כ העודפים על מספר שלשה יכולים להתיר גם בכתב, וה"ה שיכולים ג"כ להתיר אפי' שלא בפני הבעל וכמ"ש

סימן פה

בדבר אם מותר לקדש בשבת בבוקר על יין שרף, שיש שפקפקו ע"ז דיי"ש ל"ה משקה רק ויעה בעלמא

א) הנה ראיתי בידי משה על המדרש שה"ש רבה פסוק לריח שמניך טובים הביא ראי' לדעת האוסרים. מהא דאיתא במדרש שם. דשמן עולה על כל המשקים, וביי"ש באנו ונסו, שאם נותנין שמן לתוכו השמן אינו צף למעלה, רק יורד למטה, וש"מ דיי"ש ל"ה משקה. דאלו הי' משקה, איך אמרו ששמן עולה על כל המשקים, הרי יש משקה אחד ששמן אינו עולה עליו והיינו יי"ש, וע"כ דיי"ש ל"ה משקה ואין לקדש עליו עיי"ש. ונראה דהראי' הזאת היא ראי' קלישתא (מלבד מה שיש לדחות שאין ללמוד הלכה מדברי אגדה, דאין למדין מן האגדות כידוע), דאף אם יש משקה אחד שאין השמן עולה עליו, ג"כ שייך לומר שהשמן עולה על כל ה משקים, דלשון כל יתכן גם כשבצר חדא, כאשר כן יש להסתייע מדברי התוס' בכתובות (נ"ד ע"א) ד"ה לית הילכתא, שכתבו דאף שאמרו בגמרא שם לית הילכתא ככל הני שמעתתא, היינו לבר מחדא דבחדא היה הילכתא כוותה, וכיוצא בזה מצאנו ג"כ בתוס' שבת (כ"ד ע"ב) ד"ה ולית, וה"נ כיון שעל כל המשקים השמן עולה, אף שיש משקה אחד שאינו עולה עליו והיינו יי"ש. שפיר יתכן לומר דשמן עולה על כל המשקים

ב) ויש להביא עוד ראי' נאותה דכשחסר אחד שייך לשון כל, מדברי הגמרא בביצה (ל' ע"ב), הפריש ז' אתרוגים לז' ימים, אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר, וכתבו התוס' שם ד"ה כל אחת דלא קאי על אתרוג של יום ראשון דהוא אסור עד למחר, ולא נחלקו רב ור' יוסי אלא בשאר ימים. הרי דקאמר הלשון כל אחת ואחת אף שאתרוג אחד אינו בכלל, והיינו אתרוג של יום ראשין, וש"מ דשייך לשון כל אף שבצר חדא

ג) ועיין סנהדרין (ו' ע"א), דכולי עלמא מקשינן כשרה לדין, וכתבו התוס' שם בד"ה דכ"ע, דמה שאמרו בגמרא דכולי עלמא היינו ר' מאיר וחכמים אבל רשב"ג לא מקיש, ומשמע ג"כ דשייך לשון כל