אבני חפץ קנח

ונחלקו איזה הוא העיקר ואיזה הוא הטפל, והיינו אם הראשון הוא עיקר והשני טפל, או להיפוך הראשון הוא ספל והשני הוא עיקר. ועיין בברכי יוסף סי' תכ"ג שכתב דבקדושת כתר שאומרים בתפלת מוסף של שבת ויו"ט ור"ח, כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה, י"ל בר"ח ועמך, אבל בשבת ויו"ט י"ל עם עמך, לפי המבואר במדרש דבשבת ויו"ט ישראל המה העיקר והמלאכים המה טפלים, א"כ י"ל עם עמך, כיון שכן מורה הלשון עם שהשני עיקר והראשון טפל, וזה כדעת הר"ת שהבאתי, ועיין בשערי תשובה או"ח סי' תכ"ג שהביא ג"כ דבר זה עיי"ש

ג) ובהיותי בזה אעיר במ"ש בברכי יוסף שם, דבמדרש איתא דבשבת ויו"ט המלאכים המה טפלים לישראל, וע"כ י"ל אז עם עמך ישראל, שמורה שישראל אל המה עיקר והמלאכים טפלים לישראל באמירת שירה, הנה כונתו לדברי המדרש המובא בתשו' הגאונים שהזכירו גם התוס' בסנהדרין (ל"ז ע"ב) ד"ה מכנף, דהמלאכים שיש להם שש כנפים כמבואר בישעי' ו', שש כנפים לאחד, אומרים בכל יום בששת ימי החול שירה בכנף אחד, וכשיגיע יום השבת אין להם עוד כנף לומר בו שירה, והם אומרים להקב"ה, אין לנו עוד כנף, ומשיב להם הקב"ה, יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה, שנאמר (ישעי' כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו עיי"ש. (ושמעתי בזה ענין יקר בשם קדוש ישראל המגיד מקאזניץ זצלה"ה שביאר דברי מדרש פליאה, הכל יודוך והכל ישבחוך בשבת בראשית, והיינו דבכל שבת המלאכים אין אומרים שירה, כיון שאין להם כנף עוד, דששת הכנפים שיש להם כלים בימות החול, אבל בשבת בראשית הי' להם עוד כנף, כיון שהמלאכים לא נבראו ביום א', רק או ביום ב' או ביום ה', כמבואר בבראשית רבה פרשה א', א"כ בכל אופן לא כלו אז ששת הכנפים לפני השבת, והי' להם עוד בשבת בראשית' כנף להגיד שירה, ונמצא שבשבת בראשית אמרו גם המלאכים שירה כמו בימות החול, וע"כ אמר המדרש, הכל יודוך והכל ישבתיך בשבת בראשית, דבשבת בראשית ה הכל היינו גם המלאכים אמרו שירה והודו ושבחו לה'). ולכן בשבת המלאכים המה טפלים לישראל, כיון שבעצמם אין אומרים שירה בשבת, שאז כבר כלו הכנפים, שבהם אומרים שירה בכל יום, וע"כ י"ל עם עמך ישראל וכמו שהבאתי. ותמי' לי' לפ"ז קצת דזה אמנם ניחא בשבת, אבל ביו"ט מדוע המלאכים טפלים לישראל, כיון שאז יש להם כנף להגיד שירה כמו בכל יום, וא"כ רק בשבת הו"ל למימר עם עמך ישראל שמורה שהמלאכים המה טפלים, אבל ביו"ט י"ל כמו ר"ח ועמך ישראל, דביו"ט ל"ה המלאכים טפלים

ד) ויש להביא ראי' נאותה לזה, דביו"ט ל"ה המלאכים טפלים לישראל באמירת שירה מדברי המדרש שמות רבה (פרשה כ"ג) אז ישיר משה הה"ד (תהלים ס"ח) קדמו שרים אחר נגנים וכו', וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה, א"ל הקב"ה יקדימו בני תחלה וכו' ולמה כך אמר הקב"ה למלאכים, לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה, אלא מפני שבו"ד יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם וכו', והרי אז הי' יו"ט שביעי של פסח (שכבר נצטוו על יו"ט של פסח במצרים, כמאמר הכתוב בפרשת בא, וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש יהי' לכם), וא"כ בלא"ה הי' מהיאות שיקדימו ישראל לומר שירה, כיון דביו"ט ישראל המה עיקר באמירת שירה, והמלאכים טפלים להם, וע"כ דרק בשבת המלאכים המה טפלים, מפאת חסרון כנף שבו אומרים שירה, אבל לא ביו"ט וכמ"ש, וא"כ ביו"ט הי' מהיאות לומר ועמך ישראל, כמו שאומרים בר"ח, ולא עם עמך ישראל כמו שאומרים בשבת וכאמור

ה) וכאשר עיינתי בזה ראיתי שבכלבו סי' ל"ז, שמשם מקור יוצא לחילוק הזה שבנוסח קדושת כתר, אם לומר ועמך ישראל או עם עמך ישראל, וזה מפאת דברי המדרש שהבאנו דבשבת אין המלאכים אומרים שירה מחסרון כנף, לא הביא באמת דבר זה רק לגבי מוסף של שבת, והיינו דבמוסף של שבת י"ל בקדושת כתר עם עמך ישראל, כיון שבשבת ישראל עיקר, ולא הזכיר כלל יו"ט, וי"ל דזה משום דביו"ט ל"ש הטעם הזה וכמו שכתבתי. וחידוש קצת שבכל בו הביא בשם המדרש שהקב"ה משיב למלאכים, שבשבת יש לו כנף אחד בארץ שאומר שירה אלו ישראל, ובתשו' הגאונים שהביאו התוס' בסנהדרין (ל"ז ע"ב) שהבאנו למעלה נאמר בסגנון אחר קצת, שהקב"ה משיב למלאכים שבשבת יש לו כנף אחד שאומר שירה לפניו, שנאמר מכנף ה הארץ זמירות שמענו, ולא נאמר שיש לו כנף בארץ, כמו שהביא הכלבו רק שיש לו כנף אחד סתם, הגם שהתוכן אחד הוא, כי מדברי הכתוב שהביא בתשו' הגאונים משמע ג"כ שהכונה על הכנף שבארץ, כמו שאמר הכתוב מכנף הארץ זמירות שמענו

סימן פד

ע"ד האיש שאשתו נשתטה, ואין תרופה לה, ופתח מעכת"ה פתח להתיר לו לישא אשה אחרת עלי' בהסכמת מאה רבנים, ורוצה לשמוע גם חוו"ד בזה

א) הנה כבר הסכימו גדולי המורים להתיר בכגון דא חרם דר"ג זצלה"ה, ואפילו היכי שאין ביכולת הבעל למיקום בסיפוקייהו של שתיהן, וגם אם אין לו להשליש כתובתה ונדונייתה, וכאשר הרחיב הדיבור בזה מרן א"ז מאוה"ג זצלה"ה בכמה תשובות בב"י חאהע"ז, ומה כחנו כי ניחל לחדש חדשות אשר לא שערו גדולי האחרונים בזה. ועיין בתשו' בית יצחק בחאה"ע ח"ר סי' ט"ז שם שכתב, דלענין חיוב מזונות י"ל אומדנא דלא התחייב עצמו במזונותי' כשלא יוכל לדור עמה, ולא יהי' בכחו להספיק מזונותי', דלהחזיק אמרינן אומדנא אפילו בדבר התלוי בדעת שניהם, וכדוגמא שכתב הרא"ש בתשובה הובא ביו"ד סי' רל"ב, במי שנדר שיתן לבתו סך מסויים ונתקלקלו חובותיו, אין מחייבין אותו למכור כלי ביתו, דאמרינן אומדנא, וכ"כ בב"י חאה"ע שם בסי' י"ד אות י"א, בשגם אם זה האיש לא קיים עדיין פ"ו, בודאי יש להתיר לו לישא אשה על אשתו דבמקום מצוה ל"ג ר"ג ואפילו אם כבר קיים פ"ו ג"כ יש להתיר לו וכמ"ש בתשו' תפארת צבי סי' ל"ה, דהצלה מעבירה היא כעשיית מצוה, וע"כ כדי להשמר מהרהור עבירה הוה כמו במקום מצוה, שבזה ל"ג ר"ג, ולכן אם יקיים זה האיש את כל הדברים שהזכיר מעכת"ה במכתבו