אבני חפץ קנו

א) הנה לכאורה יש לכתוב המכונה זידל, כמו על כל שם לעז שכותבין המכונה ולא דמתקרי, וכמ"ש הרמ"א באה"ע סי' קכ"ט, דמי שיש לו ב' שמות, אחד עברי ואחד לעז, כותבין ע"ש לעז המכונה עיי"ש אמנם ראיתי בספר חידושי אנשי שם סי' כ"ב, שכתב בשם אלטר, כיון שניתן לסגולה כדי חייו נעשה שם העצם, ויש לכתוב עליו דמתקרי, בשגם שיש לחוש לדעת הב"ש, דהמכונה קאי על השם, וא"כ אי אפשר לכתוב המכונה אלטר, דאז, יהי' הפירוש שהשם אלטר הוא כינוי להשם ובאמת הוא שם בפני עצמו עיי"ש, וכ"כ גם בסי' קס"ה שם, ולפ"ז גם בשם זידא או זידל, שהוא ג"כ שם שניתן לסגולה כמו שם אלטר, יש לכתוב דמתקרי קרי ולא המכונה

ב) ברם בדברי הס' חא"ש שהבאתי, דפשיטא לי' דבשם העצם ל"ש לכתוב המכונה אף שהוא שם לעז, רק יש לכתוב דמתקרי, והביא סמוכין לדבריו מדברי הב"ש שכתב, דהמכונה קאי על השם, וא"כ ל"ש לכתוב המכונה רק על שם שהוא כינוי לשם אחר, אבל לא על שם העצם שהוא שם בפני עצמו, יש להעיר דלפ"ז לדעת החולקים על הב"ש וס"ל דהמכונה קאי על הא דם שמכונה כך ולא על השם, הי' מהראוי שגם על שם העצם יכתבו המכונה כיון דהכינוי קאי על האדם ולא על השם, ובאמת לא כן הוא, דהחולק על הב"ש הוא הנוב"י דס"ל בנובי"ת חאה"ע סי' קי"ט, דהכינוי לא קאי על השם רק על האדם, והוא הוא שכתב שם באותה התשובה עצמה דבשם העצם אין לכתוב המכונה רק דמתקרי, עיי"ש שכתב באשה ששמה הי' מעריסה הינדל, ואח"כ מחמת חולי נשתנה שמה לשרה, שיש לכתוב שרה דמת קריא הינדל, וזה משום שהשם הינדל ל"ה כינוי לשם שרה, רק שם בפני עצמו, ל"ש לכתוב עליו המכונה, וחזר שם ממ"ש מתחלה שיש לכתוב שרה המכונה הינדל, ומסיק שיש לכתוב שרה דמתקריא הינדל. ועיין בט"ג בלק"ש סעיף כ"ו שקבע דבריו מסמרות להלכה באשה ששמה שרה גוציא ומקצת קורין אותה שרה ומקצת גוציא, שיש לכתוב שרה דמתקריא גוציא ולא שרה המכונה גוציא, כיון שגוציא הוא שם העצם ועל שם העצם ל"ש לשון המכונה, וכ"כ שם בסעיף ל"ג ס"ק ל"ד עיי"ש וש"מ שאין לד"ז, אם כותבין המכונה ע"ש העצם, ענין כלל לדינו של הב"ש והחולקים עליו, אם המכונה קאי על השם או על האדם וכמ"ש. ועיין בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ד שהאריך הרבה בפרט זה, וחילק ג"כ בין שם לעז שהוא נטפל לשם עברי שכותבין עליו המכונה, ובין שם לעז שהוא שם עצם שכותבין דמתקרי ולא המכונה, ומתרץ בזה דברי הרמ"א שלא יסתרו אהדדי עיי"ש

ג) ויש להביא ראי' נאותה לזה דבשם העצם ל"ש לשון המכונה, מהא דאיתא בתענית (כ' ע"ב), שאלו תלמידיו לר' אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם וכו' ולא קראתי לחבירי בהכינתו, ואמרי לה בחניכתו, ופירש"י בהכינתו שמכנים לו בני אדם כגון שם לווי, ומשמע דכינוי היינו שם לווי שקורין לאדם, ולפי המבואר ברע"ב פרק י"א מפרה משנה ג' שם לווי הוא שם שרגיל להיות נלוה לשם אחר, וכ"כ גם בנגעים פרק י"ד הלכה ו' דשם לווי היינו שם שמלוין ומחברין אותו לדבר אחר, ועיין בר"ש שם שכתב דלווי הוא מלשון (במדבר י"ט) וילוו עליך וישרתוך, (בתויו"ט נדרים פרק ו' משנה ט' הביא סמך אחר בזה מקרא (בראשית כ"ט) הפעם ילוה אישי אלי), וא"כ כינוי שמהותו הוא שם לו לווי שקורין לאדם ל"ש רק בשם שרגיל הוא להיות מחובר עם שם אחר, כמו הירש שהוא כינוי לצבי, כיון שהוא תמיד מחובר לשם צבי והוה שם לווי של צבי, וכן וואלף שהוא תמיד כינוי לשם זאב ושם לווי שלו, או בער שהוא כינוי ושם לווי לשם דוב, אבל לא בשם העצם שאינו מחובר כלל לשם האחר שהאדם נקרא בו ואינו שם לווי שלו, רק הוא שם בפני עצמו, ולפ"ז בשם העצם לא יצדק לשון המכונה רק לשון דמתקרי, כי האדם נקרא בשם זה, אבל אינו מכונה בו

ד) ועיין עירובין (י"ג ע"ב) לא ר"מ שמו אלא כרי נהוראי, ולמה נקרא א שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה, ולא נהוראי שמו אלא ר' נחמי' שמו, ואמרי לה ר' אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה, הנה אמרו ולמה נקרא שמו ר"מ, ולמה נקרא שמו נהוראי ולא אמרו ולמה נתכנה ר"מ, ולמה נתכנה נהוראי, כיון שהשמות האלה המה שמות העצם ל"ש בהם לשין כינוי ורק לשון קריאה, וע"כ אמרו ולמה נקרא א שמו ר"מ ולמה נקרא שמו נהוראי, ולא ולמה נתכנה ר"מ ולמה נתכנה נהוראי, יען גם נהוראי הוה שם העצם, כי מלבד ר"מ מצאנו עוד ר' נהוראי שנחלק עם ר' מאיר, וע"כ שהי' אחר (ולא ר"מ) ששמו העצמי הי' כן, עיין סנהדרין (צ"ט ע"א) שנחלק ר"מ עם ר' נהוראי, וכן מצאנו אח"כ אמורא בשם ר' נהוראי, עיין חולין (נ"ה ע"ב) דפריש ר' נהוראי משמי' דשמואל, ועיין ברכות (ד' ע"א) ולמה נקרא א שמו מפיבושת, ולמה נקרא שמו כלאב, הנה אמרו בגמרא ג"כ הלשון ולמה נקרא שמו ולא ולמה נתכנה, כיון שהשמות האלה הי' שמות עצמים ל"ש עליהם לומר לשון כינוי, וכן מצאנו תמיד בגמרא כשדרשו שמות אמרו ולמה נקרא כך, ולא למה נתכנה כך, ולדוגמא, עיין מגילה (י"ג ע"א) אסתר שמה ולמה נקראה הדסה, ועיין שקלים (ח' ע"ב) פתחי' זה מרדכי ולמה נקרא שמו פתחי' וכו', ועיין סנהדרין (מ"ד ע"ב) עכן שמו ולמה נקרא שמו זמרי וכו' וכאלה רבות עוד בש"ס

ה) ויש להביא עוד ראי' נאותה לזה דעל שם העצם ל"ש לשון כינוי מדברי הכתוב בישעי' (מ"ה, ד'), למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני, ופירש במצודות שם, אכנך ענינו שם שאינו שם העצמי, וכן ובשם ישראל יכנה (ישעי' מ"ד), ומשמע דלשון כינוי יתכן רק על שם שאינו שם העצם, אבל על שם העצם ל"ש לשון כינוי. אמנם כאשר התבוננתי בזה ראיתי כי משם אין ראי' כ"כ, די"ל דל"ש לשון כינוי על שם העצם של אותו האיש שאנו רוצים לכנות, עד"מ מי ששמו העצמי הוא ראובן ל"ש לומר שהוא מכונה ראובן רק שהוא נקרא ראובן, דעל שם העצמי ל"ש לשון כינוי, אבל מי שיש לו שם עצם, ורק שנקרא עוד בשם אחר שאינו שמו העצמי, אף שהשם השני כשהוא לעצמו הוא שם עצם, כיון שלגבי האיש הזה ל"ה שם עצם, דשמו העצמי הוא אחר, שפיר יתכן על שם השני לשון כינוי, אחרי שלגבי האיש הזה הוא רק כינוי ולא שם העצם, וכן יש להסתייע מזה המקרא עצמו שהביא במצודות שנאמר