עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאבני חפץ

אבני חפץ קנה

Avnei Chefetz 155 · אבני חפץ · free full Hebrew text

Open in the reader →

הב"ש, ואדרבה אם איכא ש שינוי במבטא א"צ לכתוב כפי החתימה, דכל הרואה יראה שאין זה שמו ורק בטעות חותם כן עיי"ש, ועיין בחא"ש להגאון מהרש"ק זצל"ה סי' קס"ט שכ' ג"כ בפשיטות, דלא אזלינן בתר החתימה רק היכי דליכא שינוי במבטא, אבל היכי דאם נכתוב כמו החתימה יהי' שינוי במבטא, הוה שינוי השם ממש ואין הולכין בזה אחר החתימה עיי"ש ונפלאת היא כי לא הזכירו דדא היא אמנם שטת הטו"ז, דביש שינוי במבטא אין להשגיח על החתימה, ורק בד לי כא שינוי הולכין אחרי', והב"ש חולק עליו כנ"ל. ועכ"פ אם נאמר כן דהעיקר היא דביש שינוי במבטא אין משגיחין על החתימה, בנ"ד יש לכתוב זידל בחד יוד, ולא כמו שחותם בשני יודין, דע"י תוספות היוד יצמח ג"כ שינוי במבטא מצירי לפתח חריף וכמ"ש למעלה

ח) והלום ראיתי בדברי חיים שם באות שלפ"ז, דן ג"כ בעובדא הדומה לנ"ד, באשה ששמה שינדל וחתמה א"ע שיינדל בשני יודין, וכתב דלצאת כל הדיעות טוב לכתוב שני גיטין, באחד יכתבו שינדל בחד יוד ובשני יכתבו שיינדל (בתרי יודין) דמתקריא שינדל (בחד יוד). והנה מה שצוה להקדים בגט השני השם של החתימה, הוא משום דחש לדעת הטו"ז שהבאתי למעלה, שכ' בשם אלעזר שחתם ביוד, דאין לכתוב ע"ש החתימה דמתקרי, ולכן צוה לעשות את שם החתימה לעיקר, וכיוצא בזה כתב הט"ג בש"נ אות א' סס"ק יו"ד דכדי לצאת דעת הטו"ז דע"ש החתימה אין לכתוב דמתקרי, יש להקדים שם החתימה תחלה, ולכתוב דמתקרי ע"ש שהכל קורין בו עיי"ש, ועיין בחא"ש סי' ח' ובכמה תשובות שכ"כ. ואף דלכתחלה אין להקדים שם הטפל, מ"מ כיון דבדיעבד אין קפידא כמבואר בש"ע אה"ע סי' קכ"ט סעיף ב', היכי דהוה ספיקא דדינא איך לכתוב חשוב ג"כ כדיעבד, ועיין בכנה"ג בכללים נפרדים כלל ס' שכ' בשם התוס' והפוסקים, דכל דבר שאין לו. תקנה חשוב כדיעבד עיי"ש, ועיין בשו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ע"ט, דכל דבר שא"א לברר חשוב כמו דיעבד עיי"ש

ט) אבל יש להעיר ע"ד הט"ג הנ"ל שסותר דברי עצמו מ"ש בש"נ אות י' סס"ק ז' באשה ששמה יענטא וחותמת ינטא, דיש לכתוב ב' גיטין, האחד בשם יענטא והשני בשם ינטא, וכ' דאין לכתוב גט אחד בשם יענטא דמתקריא ינטא, דעל החתימה ל"ש לכתוב דמתקרי וגם אין לכתוב איפכא ינטא דמתקריא יענטא, כיון דרובא דעלמא קורין אותה יענטא, אין לעשות לכתחלה הטפל עיקר עיי"ש, אלמא דלא ניחא לי' בעצה הנ"ל להקדים שם החתימה, ועיין בחא"ש סי' קס"ח שחילק בין דמתקרי והמכונה, דלשון דמתקרי לא יתכן ע"ש החתימה, אבל המכונה כותבין. ובאמת כתב בט"ג ש"א אות ח' סס"ק ג' דלשון המכונה עאכו"כ שאין לכתוב על החתימה עיי"ש, ועיין בח"ס אה"ע ח"ב סי' כ'

י) אמנם בעיקר סברת הד"ח הנ"ל היטב אשר דבר בזה, אא"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חאה"ע ח"ב סי' נ', דסברא זו לא תתכן, דממנ"פ אם יקרא המסדר ב' השמות בצירי, אז אין לכתוב דמתקרי קרי ביניהם, דהיכי דאין הפרש בקריאה אין לכתוב דמתקרי, כמ"ש הט"ג בסוף הספר בכללים ס"ק ט"ז, דאין לכתוב יהודה בה' דמתקרי יהודא באלף, כיון דאין חילוק בקריאה עיי"ש, ואם יקרא המסדר שיינדל הראשון בפתח חריף ושינדל השני בצירי. יאמרו שאין זו המגורשת דלהמגורשת אין קורין בפתח חריף עיי"ש. ויש להעיר ע"ד מו"ז מאוה"ג זצלה"ה, שדן שם בעובדא דאתי לקמי', באשה ששמה הי' יענטא וחתמה יענטע בעיין לבסוף, ורצה לצדד דיכתבו ב' גיטין, ובגט השני יכתבו יענטא דמתקריא יענטע כסברת הד"ח ודחי לה כנ"ל, והפלא כי לא הזכיר דבט"ג במקומו בשם יענטא איתא ג"כ שאלה כזאת, שהחתימה היתה בטעות ינטא והצריך ג"כ לכתוב ב' גיטין, כמו שהבאתי לעיל דבריו, האחד בשם יענטא והשני בשם ינטא, ולא ניחא לי' למכתב יענטא דמתקריא ינטא וכנ"ל. ובאמת נפלאתי מאד גם על הט"ג, שכתב דמפאת זה אין לכתוב יענטא דמתקריא ינטא, דיש לחוש לדעת הטו"ז, דעל החתימה אין לכתוב דמתקרי, וכן להיפוך אין לכתוב דיהי' חשש לענין קדימת שם הטפל לעיקר, ואמאי לא כתב בפשיטות דבכגון דא ל"ש לכתוב דמתקרי, כיון דאין הפרש בקריאה וכאשר כתב הוא בעצמו בשם יהודה וכנ"ל וצ"ע

יא) אולם בעיקר הדין גם דעת מו"ז זצלה"ה לכתוב בזה שני גיטין, האחד בשם שיינדל בשני יודין והשני בשם שינדל בחד יוד (וכיון בזה לדברי הט"ג בשם יענטא שהבאתי). והנה מ"ש מו"ז זצלה"ה בספרו שם להקדים הגט שנכתב בו שיינדל בשני יודין, הוא טעות הדפוס כפי הנראה, דבזה אין לספק כלל דיש להקדים הגט שנכתב בו השם ככתבו שינדל בחד יו"ד, דהגט הזה הוא העיקר, וכ"כ גם הט"ג בשם יענטא דבגט הראשון יש לכתוב יענטא ובגט השני ינטא, וגם בס' דברי חיים צוה להקדים הגט שנכתב בו רק שינדל לבד בחד יו"ד, ובלא"ה הסברא נותנת כן. דהרי אף אם נניח דשמה היא באמת שיינדל בתרי יודין. הנה אם כתב בחד יוד כשר, משא"כ אם נניח דשמה בחד יוד, אם כתב בתרי יודין הגט פסול אף בדיעבד, וכמ"ש הרלב"ח הובא בד"ח שם, דאם במקום שיש לכתוב בשני יודין כתב בחד יו"ד כשר עכ"פ בדיעבד, אבל להיפוך אם במקום חד יו"ד כתב שני יודין פסול אף בדיעבד עיי"ש, וכ"כ גם הט"ג בש"נ אות ו' ס"ק ג' שהבאתי למעלה, ואף שכתבתי דיש חולקים עליו בזה ומכשירין בדיעבד בכתב תרי יודין במקום חד יו"ד, אבל בכל אופן שיהי' הלא טוב לנו להכניס עצמנו בספק חסרון מלהכניס עצמנו בספק שינוי, כמ"ש המהרי"ק הובא ברמ"א ס"ס קכ"ח. ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ב סי' נ"ו, שדן באשה ששמה פיגא וחתמה עצמה פייגי, וג"כ צוה לכתוב ב' גיטין ולהקדים הגט שנכתב בו השם כדבעי, וכ"כ שם בסי' נ"ג בשם העניך דהמגרש חתם עצמו בעי"ן אחר הנו"ן הענעך, דיש לכתוב ב' גיטין ולהקדים הגט עם שם הנכתב כהוגן (ועיי"ש בסי' נ"ו כתב מו"ז זצלה"ה, דאם א"א לכתוב ב' גיטין, כגון ע"י שליח לא ישגיחו על חתימתה, ורק יכתבו השם פיגא בחד יו"ד ככתבו, וחידוש שסותר דברי עצמו שכתב בסי' נ' שם בשם שינדל, דבגט ע"י שליח צוה לכתוב בשני יודין כחתימתה), ע"כ גם בנ"ד כדי לצאת מידי ספק טוב לכתוב שני גיטין, האחד והוא יהי' הראשון לנתינה בשם זידל בחד יו"ד, והשני בשם זיידל בתרי יודין

סימן פב

בדבר אם לכתוב על שם זידא (או זידל שדברנו ממנו בסימן הקודם) המכונה או דמתרי: