אבני חפץ קנב

קריאה מה"ת, אבל בנביאים לא משכחת מצות קריאה מה"ת בשום פעם וכמ"ש, ועי' בב"י או"ח סי' תרפ"ה, שתמה ע"ד התוס' בברכות הנ"ל, שכתבו דהקריאה בתורה ל"ה רק מתקנת עזרא ול"ה מה"ת, דבפ' מרובה אמרו דמשה רבינו תיקן שיהי' קורין בתורה, ועזרא תיקן רק מספר הקרואים וכתב דלפ"ז הקריאה הוה מה"ת, ורק שלא הי' סדר מיוחד להקריאה, ובא עזרא ותיקן הסדר לכל הקריאות עיי"ש, ולפ"ז בודאי אין לדמות חיוב הקריאה בתורה לחיוב קריאת ההפטורה בנביא וכאמור

ט) בהקדמה פ"ה עמד כ"ג בהא דכתב המרדכי פ' ערבי פסחים, דביום שנפטר משה רבינו כתב י"ג ספרי תורה אחת לכל שבט, שזה אינו בגדר המציאות לכתוב י"ג ס"ת ביום אחד, וע"כ כתב כ"ג שכתב עפ"י נס

הנה כוון בזה לדברי השל"ה הובא בח"ם ח"ו סי' כ"ט שכ"כ, דמשה רבינו כתב הספרים ע"י שם והשבעת הקולמוס, ואנהירנא שם במילתא חדתא, דמה"ט הי' רשאי לכתוב גם בשבת, ול"ק קושית הרא"ש, בפ' ע"פ שם ה' י"ג, איך כתב בשבת (דמשה רבינו נפטר בשבת), דע"י שם מותר לכתוב בשבת עיי"ש (ומ"ש כ"ג שלא מצא זאת במרדכי פ' ע"פ, הנה ברא"ש שם איתא כן. שמשה רבינו כתב י"ג ס"ת ביום שנפטר), ובספרי ברכת אהרן מאמר ו' הארכתי בזה בדברים נאותים, אם מותר לעשות מלאכה נסית בשבת, וכן פלפלתי שם אם הי' לפ"ז הס"ת האלו שנכתבו בנם כשרים לצאת בהם ידי חובת קריאה בתורה, כי מצות התורה יש לקיים באופן טבעי ולא באופן נסי, והבאתי שם בשם הרד"ק שכ"כ, ובחדושי הארכתי עוד בזה. אמנם בעיקר הדבר שהעיר כ"ג איך אפשר לכתוב י"ג ס"ת ביום אחד, עלה בלבי כעת, דילמא הכונה רק שגמר כתיבת הספרים באותו יום (ולעולם נכתבו עוד מקודם לזה), ורק כיון שנגמרו אז נתיחס כל מעשה הכתיבה ליום הזה, וע"ד שאמרו שאין המצוה נקראת אלא ע"ש גומרה עי' סוטה (י"ג ע"ב), וא"כ כמו לענין הולדת המעשה תתוחס הפעולה רק ע"ש הגומר, כן גם לענין הזמן תתיחס הפעולה אחר זמן הגמר, ויש לעיין עוד בזה

י) בהקדמה פ"ה צד כ' הביא כ"ג דברי הרמב"ם, שכתב בהקדמתו לספר היד דשמואל קיבל מר' חנינא בר' חמא, והראב"ד חולק עליו, וס"ל דשמואל קיבל מלוי ולא מר"ח בר"ח, ובכ"מ שם כתב שאינו יודע מהיכן לקח הראב"ד, ששמואל קיבל מלוי, והביא כ"ג סמוכין לדעת הראב"ד מדברי הגמ' בשבת (ק"ח ע"ב), דאיתא שם ששמואל שמע מלוי, ומשמע שלמד אצל לוי וקיבל ממנו

הנה אם אמנם שגם בסדר הדורות ערך שמואל רצה להסתייע כן לדעת הראב"ד, אבל בעיני קשה קצת להניח ששמואל יהי' תלמידו של לוי, לפי המבואר ברשב"ם ב"ב (קי"ד ע"ב) ד"ה משום, דכל היכי דאיתא בש"ס אמר ר' פלוני אמר ר' פלוני, זה השני הי' רבו המובהק של הראשון, כמו א"ר יוחנן א"ר ינאי, אבל אם זה השני ל"ה רבו של הראשון, הסגנון הוא א"ר פלוני משום ר' פלוני, כמו א"ר יוחנן משום ר' יהודה בר' שמעון עיי"ש, וכאשר נדקדק בכל המקומות בש"ס שמוזכר ששמואל אמר איזהו מאמר בשם לוי, לא נאמר הלשון אמר שמואל אמר לוי כאשר כן הי' צריך להיות אלו הי' תלמידו, רק תמיד נאמר שאמר מש מי' דלוי, שזה מורה שלא הי' תלמידו עי' עירובין (י' ע"א), איכא דאמרי אמר שמואל משמי' דלוי אין הלכה כאותה משנה, ועי' סוכה (ז' ע"א), אתמר נמי אמר שמואל מש מ משמי' דלוי מעמידו כנגד היוצא, ובגיטין (י"ג ע"ב) אתמר נמי אמר שמואל משמי' דלוי כל נדרים וכו', ובמנחות (ל"ט ע"ב) אמר שמואל משמי דלוי חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ומשמע שלא היה תלמידו וכמ"ש

ויש להביא סמוכין לדעת הרמב"ם דשמואל הי' תלמיד ר"ח מהא דאיתא בבכורות (י"א ע"ב), והא"ר שמואל אר"ח הלוקח טבלים מן העכו"ם וכו', הנה מדקאמר הלשון אמר שמואל אמר ר' חנינא ש"מ שהי' תלמידו וכדברינו למעלה בשם הרשב"ם, אכן כאשר התחקיתי בזה ראיתי שנמצא עוד מקום אחד בש"ס שאמר שמואל משמי' דר"ח והוא בע"ז (כ"ד ע"ב), ושם נאמר הלשון משום ר"ח, עיי"ש דאמר ר' יהודה אמר שמואל משום ר"ח אני ראיתי עכו"ם שלקח וכו', ע"כ קשה לבנות ע"ז דיק, בשגם שעיקר סברת הרשב"ם הנ"ל בדבר הגדלת החלוק שיש בין לשון אמר פלוני אמר פלוני ללשון אמר פלוני משום פלוני לא ברורה, וכאשר האריך בזה בספר יד מלאכי כללי האל"ף אות ע"ד ע"ה יעויי"ש

יא) בצד ב' הביא כ"ג דברי התוס' במנחות (ס"ב ע"א), שכתבו דכל אותן שהי' בקיאים ברמזים ובלשונות הי' נקראים ע"ש מרדכי

הנה דבר זה איתא אמנם בתוס' מנחות (ס"ד ע"א) (ולא ס"ב ע"א) ד"ה אמר, אבל הסגנון בתוס' שם אחר הוא, כי בתוס' נאמר, שכל המו הממונים הי' נקראים ע"ש מרדכי, לפי שאין ממנין אלא בקיאים בעלי שכל ומדע, ולא כמו שהביא כ"ג שכל הבקיאים ברמזים ובלשונות הי' נקראים ע"ש מרדכי

וראוי להזכיר כי מצאנו ענין דומה לדברי התוס' במנחות הנ"ל ברשב"ם עה"ת פ' מקץ על מקרא פרעה קצף על עבדיו. שכתב דכל מלכי מצרים הי' נקראים פרעה ושל פלשתים אבימלך, ושל ירושלים מלכי צדק, ושל עמלק אגג, וכ"כ גם הרשב"ם בפרשת בלק על מקרא וירם מאגג מלכו עיי"ש, ובמק"א הבאתי דברי התפארת ישראל רפ"ה דשקלים שכתב דכל מלכי ישראל הי' נקראים דוד וזה חידוש. (ועיין בספרי הדרש והעיון פרשת וירא מאמר פ"א מ"ש בזה)

יב) בצד ע"ט הביא כ"ג דברי התוס' בברכות (נ"ד ע"ב) ד"ה ארבעה, שתמהו על הא דאיתא בגמ' שם ד' צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא, ומי שהי' חבוש בבית האסורים, מדוע שנה הגמ' הסדר מכפי שנאמר בתהלים ק"ז במקרא, שחשב הולכי המדבר ראשון ותירצו דקרא נקט סדר המסוכנין יותר תחלה, וגמרא נקט המצויין תחלה, אמנם בערוך ערך ארבע הביא בשם רב האי גאון, שתירץ איפכא דהקרא חשב מה ששכיח טפי תחלה, ובגמרא חשב המסוכנין טפי תחלה, וביאר שם הסדר שנאמר בקרא שכל אחד שכיח טפי מהשני הנאמר אחריו. הנה מדי התבונני בזה מצאתי דבר נפלא בילקוט המכירי על תהלים שנדפס בזמננו שהביא בתהלים ק"ז וז"ל: פ' הרואה אמר רב ארבעה צריכין להודות ואלו הן הולכי מדברות ומי שהוא חבוש בבית האסורים ומי שחלה ונתרפא ויורדי הים וכו', הרי שלפניו הי' הגירסא בגמרא ממש כפי הסדר שנאמר במקרא, מתחלה הולכי מדברות