אבני חפץ קנא

עבודת יוה"כ שכתב. דאף שאמרו על אמצעו של מזבח הוא לאו דוקא, אלא להוציא הקצוות, עיי"ש שהוכיח כן עוד מכמה מקומות, וה"נ י"ל דכונת רש"י שבתיבת אמת נכללו הקצוות של הא"ב, ואחד מהאותיות שביניהם, וקרא אותו אמצעי כי לגבי הקצוות כל אות שביניהן נקרא אמצעי, בשגם שבמספר שוה, כמו עשרים ושתים, לא יתכן כלל מספר אמצעי בדיוק, וההכרח שיהי' בצד אחד יותר מהשני, כי אף אם נקח אות האחד עשר יהי' מצד זה עשרה ומצד השני אחד עשר. וכן הוא בכל מספר שוה. ועי' ברש"י עה"ת פ' קרח ומטה אהרן בתוך מטותם, הניחו בא מצע וכו' וזה א"א, שכיון שבס"ה הי' שנים עשר מטות, א"כ אין במציאות שיהי' מספר המטות משני הצדדים של מטה אהרן בשוה, שיצדק עליו לשון בא מצע, ואם נחשוב אותו למונח באמצע, הנה גם על הסמוך לו י"ל כן שהי' באמצע, וכבר עמד בזה הריב"ש בסי' תי"א (הובא במהרי"ט שם, ותי' דהקפידא הי' רק שלא יהי' בראש, וכל שאינו בראש נקרא בא מצע עיי"ש, וזה מתאים לדברינו, וביחוד לענין מספר שוה שבו אין מציאות כלל למספר אמצעי בדיוק (רק ע"י תשבורת) וכמ"ש. (ועיין בספרי הדרש והעיון פרשת וירא מאמר מ"ה מה שכתבתי בזה ענין נחמד)

וחידוש קצת בעיני על דברי רש"י בשבת נ"ה שהבאנו, שכתב דלכן חותמו של הקב"ה אמת, משום דבאמת יש אמצעית לאותיות, וראשון ואחרון, על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא, ומשמע שכן הוא לשון המקרא, אני ראשון ואני אחרון ואני הוא, ובאמת לשון המקרא אינו כן, רק סגנון הכתוב הוא: אני הוא אני ראשון אף אני אחרון כמבואר בישעי'. מ"ח י"ב עיי"ש

ו) בהקדמה פרק ב' עמד כ"ג על המחקר, לענין מה שאמרה תורה,. שהמלך כתוב לו את מ משנה התורה, מה היא הכונה של משנה התורה, אם רק ספר דברים שנקרא משנה תורה, או ס"ת שלם, כדמשמע מסנהדרין כ"ב

הנה בספרי פ' שופטים איתא, משנה אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין, ת"ל לשמור לעשות את כלו דברי התורה הזאת, הרי שמפיק מקרא דמשנה תורה אין הכונה משנה תורה לבד, רק הפירוש הוא שיכתוב לו כל התורה, אמנם התוספות עה"ת פ' שופטים כתבו, דהס"ת של מלך לא הי' כתובים בו רק עשרת הדברות, ולפי שיש בפרשת עשרת הדברות תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות לכן נקרא ס"ת. ובספרי ברכת אהרן מאמר קמ"ח אות ד' הבאתי בזה דברי התרגום יב"ע בפרשת שופטים שתרגם, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, ויכתבון לי' סביא ית פרשא אורייתא הדא, ומשמע שהס"ת שכתב לו המלך הי' רק פר שת המלך ולא יותר, וזה דבר מסתבר מאד, כי כן הי' מהיאות, שהמלך ישים בכל עת נגד עיניו המצות והאזהרות השייכות להמלך, בנוגע לתהלוכותיו ודרכי חייו (ועיין למעלה בסי' ע"ו שכתבתי ענין נכבד, מדוע פירש התרגום יב"ע שהמצוה היתה שהזקנים קנים יכתבו להמלך ס"ת, ולא שיכתוב לו בעצמו עיי"ש), ועיין בספרי ברכת אהרן שם שהבאתי עוד דברי הגהות רש"ש, דהס"ת של מלך הי' רק קיצור מכל מצות התורה, והוציא כן מלשון התרגום אונקלוס שתרגם ויכתוב לי' ית פתשגן אורייתא הדא, ופתשגן היינו טופס וקיצור מהתורה עיי"ש. ובכל אופן הדעת נותנת שלא הי' ס"ת שלם, לפי המבואר בסנהדרין (כ"א ע"ב). דהס"ת של מלך הי' תלוי לו בזרועו כמין קמיע, ואלו הי' ס"ת שלם כמעט הוא בלתי אפשר שיהי' כ"כ קטן שיהי' נשא בזרוע כמין קמיע, וכן כתבתי בספרי שם

ז) בהקדמה פ"ג צד י"ג דבר כ"ג מענין אי נביאים וכתובים נקראים בשם תורה, והאריך בזה בדברים נעימים

הנה בספרי ברכת אהרן מאמר קט"ו הבאתי מכמה מקומות, שהש"ס מכנה לנביאים וכתובים בשם תורה, וכעת נראה להוסיף עוד מדברי הש"ס בעירובין (נ"ח ע"א). אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה (זכרי' ב') ובידו חבל מדה, ועי' מגילה (כ"ה ע"ב). כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח וכו', וכלל יחד מקראות הכתובין בתורה ובנביאים וקרא אותן בשם כללי תורה, ועיין קידושין (ל' ע"א) לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהי' סופרים כל אותיות שבתורה, וכו' יכרסמנה חזיר מיער עין דיער חציין של תהלים, וע' מנחות (פ"א ע"א) התורה אמרה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם וכאלה יש למצוא עוד. וגדולה מזו מצאנו, דהש"ס קורא לפעמים גם לדבר שאינו רק מדרבנן מן התורה. ולדוגמא עי' בתוס' ב"ב (קמ"ז ע"א) ד"ה מנין, שכתבו דאף שאמרו מנין למתנת שכ"מ מה"ת, ל"ה רק מדרבנן, וכיוצא בזה מצאנו במ"ק (ה' ע"א), מנין לציון קברות מה"ת אף דל"ה רק מדרבנן, אכן לעומת זה מצאנו גם לשון מדרבנן על דבר שהוא מה"ת, עי' יבמות (צ' ע"ב), טעמא מאי אמר רבנן בעל מיפר וכו', והפרת נדרים ע"י בעל היא מה"ת, וצ"ל דלשון דרבנן יאמר ג"כ על דבר שהוא מה"ת, וע' תוס' ישנים יבמות שם מ"ש בזה, ולפנינו בש"ס אמנם הגירסא, טעמא מאי אמר רחמנא, אכן יש גורסין אמר רבנן, וכ"כ התוס' שם (בדף פ"ט ע"א) ד"ה מ"ט עיי"ש

ולא אמנע להזכיר פה מה שמצאתי חידוש, שהתורה נקראת כתובים הר הראשונים, עי' סוטה (ז' ע"ב), אומר לפני' דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים, ופירש"י בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים וכו', ומי המה, ראובן במעשה בלהה ויהודה במעשה תמר עיי"ש

ח) שם באותו מאמר תמה ,כ"ג על האי דאיתא בברכות (ה' ע"א) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם וכו', תורה זו מקרא וכו', אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, ופירש"י זו מקרא שמצוה לקרות בתורה, והעיר כ"ג דהרי מצוה ג"כ לקרות הפטורה בשבת ויו"ט שהמה נביאים והניח בצע"ג

אולי י"ל דה"ט משום שהקריאה בתורה היא מה"ת משא"כ קריאת ההפטורה, ואף דהקריאה בתורה בכל שבת ג"כ ל"ה רק מדרבנן, מ"מ משכחת חיוב קריאה בתורה מה"ת, כגון בפרשת זכור ולחד דיעה גם בפרשת פרה, ע' תוס' ברכות (י"ג ע"א) ד"ה בלשון הקודש, ובטו"ז או"ח סי' תרפ"ה ובמג"א שם, משא"כ חיוב קריאת הפטורה בשום פעם ל"ה רק מדרבנן, וע' מהרש"א בח"א ברכות שם שכתב שמה שנאמר אשר כתבתי אלו נביאים, דגם אלו נתנו לכתוב. אבל אין בהם מצות קריאה כמו בתורה, עיי"ש וזה מתאים לדברינו, דבתורה משכחת מצות