אבני חפץ קמט

ואישתרי להו מליקה אישתרי נמי נבילה וכמו שביארנו, ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רע"ח שהארכתי הרבה בשטת הזוהר הנ"ל בפלפול נכבד עיי"ש

י) ורגע אדבר עוד במה שראיתי בב"י שם למו"ז מאוה"ג זצלה"ה, שהביא קושית הס' ברית אברהם על הא דקאמר רבינא, דסד"א כיון דאישתרי לכהנים מליקה אישתרי להו נמי נבילה, והרי אם כהנים מותרים בנבילה שוב לדידהו במיתה תליא מילתא, והו"ל למימר דאסורים בבני מעיים, כמו נכרים דאסורים בב"מ, כיון דלדידהו לאו בשחיטה תליא מילתא אלא במיתה, והוה הב"מ כמאן דמנחא בדיקולא כדאיתא בחולין (ל"ג ע"א), ואיך לקחו לפ"ז הכהנים הזרוע והלחיים והקיבה, הרי הי' אסורים לאכלם, ותירץ מו"ז זצלה"ה, די"ל דבאמת הכהנים לא אכלו הקיבה והא דנתנו אותה להם משום נשותיהם, דנשים אסורות במליקה, דחטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה, וממילא הי' מותרות בבני מעיים, ונתנו לכהנים הקיבה בשבילן כדאיתא בחולין (קל"ב ע"א) דמותר ליתן מתנות לכהנת עיי"ש. ולפענ"ד זה רחוק מאד. שכל ענין נתינת הקיבה לכהנים שצותה התורה יהי' אך בשביל נשותיהם, אמנם כאשר התבוננתי בזה ראיתי כי הדברים האלה יאירו לנו נתיב, להבין מאמר אחר, כפלא בספרא פ' שופטים, ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה לכהן עצמו, והדברים סתומים מה בעי הספרא בזה, ואם רצה למעט טריפה דלא חזיא לכהן, הנה כבר אימעט מקודם לזה מקרא דמאת זובחי הזבח פרט לטריפה. ולהנ"ל י"ל דכונת הספרא להשמיענו, שלא נימא, כיון דכהנים מותרים במליקה מותרים ג"כ בנבילה, וממילא אסורים בב"מ, דלדידהו במיתה תליא מילתא, ולפ"ז מה שלוקחים הקיבה ל"ה בשביל עצמם, דהמה אסורים בה, ורק בשביל נשותיהם וכנ"ל, לזאת קמ"ל דונתן לכהן היינו לכהן עצמו, כלומר שהכהן עצמו יאכל ממנו, דבאמת הכהנים אסורים בנבילה, וגם בהו בשחיטה תליא מילתא, וממילא מותרים בב"מ כשאר ישראל וזה רעיון נכבד

סימן עט

בדבר השאלה, שחלבו בהמה, ובשעת החליבה נזרק מעט חלב בתוך כלי של בשר שעמד בסמוך, מה דין הכלי

א) הנה אם אמנם שהחלב בעת שיוצא מהבהמה יש בו חמימות קצת, אבל כיון שאין התמימות כ"כ שהיד סולדת בה, י"ל דהוה צונן וסגי בהדחה, ודבר זה יש ללמוד מתורתו של בה"ג שכתב בסי' ס"ז בהלכות גיד הנשה וז"ל, והיכי דאישתלי ושדא כמכא (היינו כותח עיין רש"י פסחים (ע"ו ע"א) כמכא כותח) בחלבא בכסא, אי נמי חלב חלבא בגוכסה, מחיור לי' במיא קרירי, ושפיר דמי למיכל בי' בשרא, מ"ט דחלבא אפילו בשעתא דחלבון לי' צונן הוא עיי"ש. וא"כ ה"נ החלב שנזרק בשעת החליבה בתוך הכלי אינו אוסרו דצונן הוא, וסגי בהדחה וכמ"ש

ב) אמנם כאשר התחקיתי בזה עלתה בלבי ראי' נאותה, דהחלב שיוצא מהבהמה בשעת החליבה דינו כרותח, מדברי הגמרא בב"ק (פ' ע"א), מעשה בחסיד אחד שהי' גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שינק חלב רותח ח משחרית לשחרית, והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והי' יונק ממנה משחרית לשחרית וכו', הרי דקרי להחלב בעת שיוצא מהבהמה חלב רותח, תחל וזה ראי' נפלאה, ומדברי הגמרא יקשה טובא ע"ד הבה"ג שכתב בפשיטות דחלב בשעתא דחולבין לי' צונן הוא, ובגמרא מצינו שהחלב בעת שיוצא מהבהמה נקרא חלב רותח

ג) עוד נראה להביא ראי' נאותה לזה, דהחלב בעת שיוצא מהבהמה נקרא רותח, מדברי הגמרא בתמורה (ל"א ע"א), אלא תני ר' חנינא טריטאה (במנחות מ"ח ע"א מוזכר ר' חנינא טירחא, ורש"י גורס טוראתא ופירש שהוא שם מקום) קמי' דר' יוחנן, כגון שהניקה חלב רותח ח משחרית לשחרית, ויכולה לעמוד עלי' מעת לעת, ומשמע ג"כ דהחלב בעת שיוצא מהבהמה מקרי רותח

ד) ועיין בתב"ש סי' ל"ו ס"ק ז', שכתב דלשון רותח הוא לפעמים מושאל להוראת חמימות אעפ"י שאין היד סולדת בה, ונסתייע מדברי הגמרא בב"ק שהבאנו, דקאמר חלב ר רותח, אעפ"י שאין החמימות כ"כ שהיד סולדת בה, והנה גם מדברי הגמרא בתמורה (ל"א ע"א) שהבאנו יש להסתייע לזה, כי גם שם נאמר הלשון חלב רותח, אף שבאמת אין החמימות כ"כ שהיד סולדת בה. אמנם כ"ז אינה מעלה ארוכה לדברי בה"ג שהבאנו, דבכל אופן אנו רואים שהחלב בעת שיוצא מהבהמה יש בו חמימות, עד שע"צ השאלה נקרא חלב רותח, ואיך איפוא כתב הבה"ג שהחלב בשעתא דחולבין לי' צונן הוא, ומשמע שאין בו שום חמימות כלל, ובאמת יש בו חמימות, ורק שאין היד סולדת מחמת החמימות

ה) אמנם לענין שאלתנו בלא"ה י"ל דהכלי מותר, כיון דהוא צונן, אף אם נניח דהחלב דינו כרותח י"ל תתאי גבר, דגם בכלי אמרינן תתאי גבר כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' ק"ה סעיף ג'. ועיין בש"ך שם ס"ק י' שדחה דברי מהרש"ל, דס"ל דבכלי ל"א תתאי גבר, ומסיק דהעיקר כדעת הרמ"א, דגם בכלי אמרינן תתאי גבר, ואף דעכ"פ קליפה בעי, הנה דעת המג"א בסי' תס"ז ס"ק ל"ב, דבתת"ג שא"צ קליפה רק מחמת חומרא אין הקליפה אוסרת, וא"כ י"ל דבכלי שא"א לקלוף מותר גם לכתחלה, דדבר שאין לו תקנה חשוב כדיעבד, כמ"ש בכנה"ג כלל ס' הובא ביד מלאכי כללי הדל"ת סי' קל"ג עיי"ש

ו) עוד יש להעיר מדברי הפמ"ג יו"ד סי' צ"א מש"ז ס"ק ה' שכתב, דכיון שהקליפה בתתאי גבר ל"ה רק מחמת חומרא בעלמא מדרבנן. כמ"ש במג"א שהבאנו למעלה, לכן ביש ספק אם נפל חם לתוך צונן יש להקל בלא קליפה, דהוה ספיקא דרבנן עיי"ש, וא"כ ה"נ י"ל, כיון דהא מילתא אי החלב בעת שיוצא מהבהמה הוה דינו כרותח לא ברירא, ואדרבה שטת בה"ג היא דהוה צונן, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא, יש להקל לענין הקליפה היכי שא"א לקלוף וכגון בכלי וכמ"ש

סימן פ

הערות אחדות שכתבתי להרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה ארי' ליב ברודא זצלה"ה