אבני חפץ קמז

הו"ל למימר דטעם היתר אכילה לכהנים הוא משום דעדל"ת, ואי דלפעמים אין מגיע רק כפול, הנה בכה"ג יתן אחד לחבירו חלקו ויושלם השיעור. אכן כד נעיין שפיר נראה שיש חילוק בין הנושאים, דבשלמא בהך מילתא דאיירי בי' הש"ס בזבחים שם הוא ענין מקרי שקרה רק ע"צ ההזדמן, והיינו שאירע שקדשים כשרים נגעו בקדשים פסולים, ושפיר י"ל דבכגון דא אם יקרה כזאת ידקדקו שיהי' לכל כהן שיעור שלם, באופן שיהי' שייך לומר עדל"ת, ומקשה איפוא הש"ס אמאי קתני סתמא שאם פסולה היא תפסול, הרי יש עצה לאכלה ע"י עדל"ת, משא"כ במליקה הוא ענין תמידי, דבכל פעם שיאכלו הכהנים מליקה ההכרח לבוא לטעם דעדל"ת, דזולת זה לא הי' שום היתר, וא"כ אילו הי' באמת טעם היתר אכילת מליקה משום עדל"ת, הלא הי' מהצורך לדקדק תמיד בכל פעם שיאכלו הכהנים מליקה, שיהי' לכ"א שיעור שלם, וא"כ לא הו"ל לאשתמוטי ד"ז, רק הי' מהצורך להזהיר בפירוש, שאם אמנם באכילת קדשים א"צ לדקדק שיהי' כזית לכל כהן וסגי אם הגיעו כפול, במליקה שאני, דצריך כזית כדי שיהי' באפשר לומר עדל"ת, ומדלא חילקו בין מליקה לשאר קדשים, ש"מ דאין חילוק וגם במליקה א"צ כזית, וא"כ ע"כ ל"ל דה"ט דשריא מליקה משום דעדל"ת וכאמור

ג) ודע דבגוף הסברא שצדדנו למעלה דהש"ס דמקשה וניתי עשה ותדחה ל"ת כונתו דכיון שיש אך אופן לומר עדל"ת, לא הו"ל למימר סתמא שאם פסולה היא תפסול כיון דלפעמים אפשר לאכלה ע"י עדל"ת, וכן במה שצדדנו דכיון שיש אופן לומר ועדל"ת, ההכרח לדקדק שיתקיים התנאי הנחוץ לדחיית הל"ת, והיינו שיחלקו בדרך זה שיהי' לכל כהן שיעור שלם, וכאשר ביארנו למעלה, הנה לכאורה יש לצדד גם לאידך גיסא, והיינו כיון שלפעמים א"א לומר עדל"ת, דלפעמים אין מגיע לכהן רק כפול, אז אפי' אם יגיע לכהן שיעור שלם ג"כ אין להתיר, וזה כדי שלא לבוא לידי מכשול ולהתיר היכי שלא יגיע לכהן כשיעור אשר אז אין לומר עדל"ת. ונראה דבזה באנו למחלוקת ר"א וחכמים במשנה דזבחים (ע"ח ע"א), נתערב בדם פסולין ישפך לאמה וכו', ר"א מכשיר, ולפי המבואר בש"ס שם (בדף ע"ט ע"ב) פלוגתתם היא, אי גוזרין גזירה במקדש, ועיין ברש"י שם שביאר, דפליגי אם עושין סיג בקדשים להרחיק מן העבירה, ולא חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים עיי"ש, וה"נ אם נאמר דגוזרין גזירה במקדש, שפיר י"ל כנ"ל דכיון שלפעמים א"א לומר עדל"ת, אז אפילו במקום דאפשר לומר עדל"ת ג"כ ל"א, וזה משום גזירה וסיג, שלא יבואו לאכול קדשים פסולים, היכי דל"ש לומר עדל"ת, אבל אם נאמר דאין גוזרין גזירה במקדש, אז במקום, דל"ש לומר עדל"ת ל"א, אבל במקום דאפשר לומר אמרינן. ולא חיישינן להרחקה מן העבירה. אכן המעיין בש"ס דזבחים שם יראה דר' זביד הוא דקאמר, דר"א וחכמים פליגי אי גוזרין גזירה במקדש, אבל ר"פ קאמר, דכ"ע ס"ל דגוזרין גזירה במקדש ור"א וחכמים פליגי, אי דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש, ולפי המבואר בש"ס שם איתותב ר' זביד עיי"ש, ומשמע דהעיקר דגוזרין גזירה במקדש, וכיון שכן שפיר י"ל כמ"ש והדרא קושיתנו לדוכתא, מה מקשה הש"ס וניתי עשה ותדחי ל"ת, הרי לפעמים מגיע לכל כהן כפול ול"ש לומר עדל"ת דאיסורא איכא ומצוה ליכא וכנ"ל, וצ"ל או דהש"ס קאי בסברא דח"ש מותר מה"ת או אפי' אם ס"ל דח"ש אסור מה"ת, אבל ס"ל כשטת האומרים דבח"ש יש ג"כ מצוה, וא"כ אפי' אם יגיע כפול לכהן ג"כ ל"ל בה, או משום דח"ש מותר מה"ת וא"צ לבוא כלל לדחיית הל"ת, או אף אם ח"ש אסור מה"ת כיון דבח"ש יש ג"כ מצוה גם בכה"ג שייך לומר עדל"ת, ולכן שפיר מקשה ודוק

ד) שבתי וראיתי כי בזה הי' מקום לומר פרפרת נאה בישוב הקושיא הידועה, אהא דאמרינן בש"ס דפסחים (מ"ה ע"א) דבכה"ת אין היתר מצטרף לאיסור רק בנזיר, ולא נוכל למילף משם לכה"ת, משום דהוה נזיר וחטאת שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין (דכתיב בחטאת יקדש להורות דהיתר מצטרף לאיסור), וקשה הרי בזבחים מקשה אהא דחטאת, וניתי עשה ותדחי ל"ת, ומשני דיקדש עשה היא ואין עשה דוחה לתו"ע, וא"כ איצטריך קרא דיקדש להורות שלא נימא עדל"ת וממילא ל"ה שכהב"כ

ולפמ"ש למעלה י"ל בדרך נכון, דלכאורה יש להבין מה מקשה הש"ס וניתי עשה ותדחי ל"ת, הרי לפעמים אין מגיע לכהן כשיעור שלם, ול"ש לומר עדל"ת, דאיסורא איכא ומצוה ליכא, וכיון שכן אפי' במקום דשייך לומר עדל"ת, כגון שמגיע לכהן כשיעור שלם, ג"כ ל"ה לן למימר עדל"ת, מטעם הרחקה וסיג וכמ"ש למעלה, וצ"ל דהש"ס דמקשה כן, או דס"ל דח"ש מותר מה"ת, וא"כ אם לא יגיע לכהן כשיעור שלם לא יעביד כלל איסורא ואצ"ל עדל"ת, או דס"ל דח"ש אסור מה"ת, ורק דס"ל דבח"ש יש ג"כ קיום מ"ע, וגם בזה שייך לומר עדל"ת, והנה זה ניחא בש"ס דזבחים, אבל הש"ס בפסחים קאי לר' יוחנן, דהוא הוא דקאמר דבכה"ת אין היתר מצטרף לאיסור רק בנזיר המ"ל, ועלי' דידי' מקשה שנילף בכה"ת מנזיר, ור"י הלא ס"ל דק"ש אסור מה"ת כדאיתא ביומא (ע"ד ע"א), וגם ס"ל דבח"ש ליכא מצוה מדס"ל דאזלינן בתר הנאת הגרון וכמו שהבאנו למעלה בשם מו"ז מאוה"ג זצלל"ה, וא"כ לדידי' ל"ק כלל קושית הש"ס, וניתי עשה ותדחי ל"ת, וא"צ לתרץ דיקדש אתיא לעשה שלא נימא עדל"ת, ולכן שפיר אמרו לדידי' דנזיר וחטאת הוה שכהב"כ ודוק

ה) עוד נלפע"ד להעיר במה שהבאתי למעלה בשם מו"ז מאוה"ג זצלה"ה, דמה"ט א"א לומר דמליקה שריא לכהנים משום דעדל"ת, משום דלפעמים אין מגיע לכהן רק כפול, דאז איסורא איכא ומצוה ליכא, דל"ה רק ח"ש, ול"ש לומר עדל"ת, דאם גם נניח דבח"ש ליכא מצוה, מ"מ באכילת מליקה ח"ש י"ל עדל"ת. דבאמת יש להבין כל עיקר הדבר שאמרו שלפעמים לא הגיע לכהן רק כפול, איך עשו כן לחלק קדשים בד"ז, ולבטל מ"ע דאכילת קדשים שהיא בכזית, ול"מ אם נאמר דבח"ש ליכא כלל מצוה בודאי קשה, אלא אפי' אם נאמר דיש קצת מצוה בח"ש, מ"מ קשה מדוע לא השגיחו שתתקיים המצוה כתיקונה ע"י אכילת שיעור שלם (ועיין תוספות ישנים יומא שם (ל"ט ע"א) ד"ה שמגיעין), ותירצו המפורשים דהעשה דאכילת קדשים לא נאמרה לכל כהן בפרטות ורק להכהנים בכלל, שהמה ביחד יקיימו המצוה ויאכלו הקדשים, ואם יאכלו הכהנים הקרבן תתקיים המצוה ע"י כולם, אף שכל אחד לא אכל כזית בפ"ע וזה נכון בסברא.