אבני חפץ קמו

עיי"ש שכתב ובונין נפש על הקבר, וכצדיקים אין בונין להם נפש על קברותיהם, אכן נפלאתי מאד ע"ד הירושלמי הנ"ל, ממקרא מפורש (במלכים ב' כ"ג י"ז) מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים וגו', הרי להדיא דגם קברי צדיקים הי' רגילים לעטר בציונים

ב) וכדי לישב דברי הירושלמי נראה, דהנה בהעמדת המצבה על קבר המת יש ב' בחינות, האחת לטובת המת שלא ישכח שמו מעל פני האדמה, ועיין בא"ר סי' רכ"ד בסופו שכתב. דמה"ט נוהגין שלא להקים המצבה עד אחר יב"ח, כיון שתכלית המצבה שלא ישכח המת, ואין המת משתכח עד לאחר יב"ח. והשנית לטובת החיים כדי שידעו למצוא הקבר ויבואו להתפלל שמה בעת הצורך, ע"ד שמצאנו בכלב שהלך להשתטח על קברי האבות כדי שינצל מעצת מרגלים, עיין סוטה (ל"ד ע"ב) ובש"ע או"ח סי' תקפ"ח בסופו, ועיין בזוה"ק פ' ויקרא (דף ט' ע"ב), שהפליג ג"כ במעלת התפלה על קברי צדיקים, עיי"ש שכתב דאינון צדיקיא דלא אסתלקו מהאי עלמא ושכיחי בעלמא וכו', בשעתא דאיצטריך עלמא רחמא, וחיי אזלי ומודע להו לנפשייהו דצדיקייהו. ובכאן על קברייהו וכו' כדין אתערון נפשייהו דצדיקייהו וכו', וחם קוב"ה על עלמא בגינהון עיי"ש. ורצה הירושלמי לאשמעינן דהתועלת הראשון שיש בהקמת המצבה הנוגע להמת, עצמו שלא ישכח, זה ל"ש בצדיקים כיון דצדיקים אין נשכחים בלא"ה, דדבריהם הן זכרונם, ונמצא כשמעמידין מצבה על קברי הצדיקים ע"כ כל עיקר התועלת ל"ה רק בשביל החיים, שידעו להתפלל על קבריהם, וז"ש בירושלמי, אין עושין נפשות לצדיקים. כלומר אין עושין ציונים על קברי צדיקים בשביל הצדיקים עצמם, רק בשביל החיים ע"ד שאמרנו, ולפ"ז הלמ"ד של לצדיקים תהי' משתמשת כמו בעבור, בשביל, ודוגמא לזה עיין תוס' קידושין (ב' ע"ב) ד"ה דאסר שפירשו, הרי את מקודשת לי היינו הרי את מקודשת לעולם בשבילי עיי"ש

ג) ובפשיטות י"ל דהירושלמי לא אמר רק שאין חיוב להקים מצבות על קברי צדיקים, כמו שמקימים על קברי אנשים פשוטים, אבל הרוצה להקים יקום כאשר כן נהגו מימות עולם, להקים מצבות על קברי צדיקים, ועיין במעבר יבק מאמר אמרי נועם שכתב, דמפאת זה לא העתיק הב"י הך מילתא דאין עושין נפשות לצדיקים, כי לא קיימינן הכי ומימות עולם עושין ציונים לצדיקים. ועיין בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א אות ו' שהביא בשם קדוש ישראל האר"י זי"ע דהמצבה היא תיקון לנפש, ומה"ט העלה שם באחד שצוה שלא להעמיד מצבה על קברו, דאין שומעין לו עיי"ש, ועיין בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"ה אות י"ט, שהביא ג"כ דברי הר"י, וכתב עור בשם ספר ברית עולם, דלפ"ז מה שאמרו שאין עושין נפשות לצדיקים, היינו שאין עושין להם בנין מפואר, אבל אבן פשוט יש להעמיד על קברי צדיקים ג"כ עיי"ש

ד) לכן משבח אני את מעשה אנשי עירו וחפצם הטוב, לתת שם ושארית לאלה הקדושים אשר בארץ המה השוכנים בתוכם, בחדשם שנית את המצבות העומדות על קברותיהם, וכן ראיתי בילדותי בהיותי יוצק מים על יד מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בלבוב, שכמה מצבות עתיקי יומין נתחדשו בבית מועד לכל חי שמה, ומגודל פשטות הדבר האריכות בזה אך למותר

סימן עח

ע"ד מה שפלפל כת"ה בדברי הש"ס מנחות (מ"ה ע"א) וכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, רבינא אמר כהנים איצטריך לי', סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל, ודקדקו רבים מדוע מיאן ר"י ג"כ למימר כרבינא, רק אמר דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה, והעיר כ"ת דלכאורה קשה בהא דקאמר רבינא דכהנים איצטריך, דסד"א דתשתרי להו נו"ט כמו דאישתרי להו מליקה, דילמא במליקה הטעם משום דעשה דאכילת קדשים דוחה לל"ת דנבילה, והעלה מו"ז מאה"ג זצלה"ה בספרו חיו"ד ח"ר סי' ל"ז, לפמ"ש הריטב"א (ביומא ל"ט) דאכילת קדשים בעי כזית, ועכ"ז כיון דהקדשים מתחלקים לכל הכהנים, יוכל להיות שלא יגיע לכהן רק פחות מכזית, כמו שאמרו בש"ס דיומא שם דכל כהן מגיעו כפול, ואחרי דח"ש אסור מה"ת, א"כ איסורא יש והמצוה אין מקיימין, ממילא ל"ש לומר עדל"ת, אכן זה דוקא אם נאמר דבעשה בח"ש ליכא מצוה, אבל אם נאמר דבח"ש בעשה יש ג"כ מצוה עדיין י"ל עדל"ת, ולפמ"ש מו"ז זצלה"ה בספרו שם סי' פ"ח אות ב' ד"ז אי בח"ש בעשה יש מצוה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל בחולין (ק"ג ע"ב), אי אזלינן בתר הנאת הגרון או הנאת המעיים, ובנה איפוא כ"ת ע"ז דיק, דר"י ורבינא בש"ס דמנחות שם אזלי לשטתייהו והאריך בזה

א) הנה בדרך חידוד דבריו נכונים, אמנם בעיקר דברי מו"ז זצלה"ה, אשר עליהם בנה כ"ח יסודו, נפלאתי מאד בהשקפה הראשונה מדברי הש"ס בזבחים (צ"ז ע"ב), דמקשה על הא דאיתא שם יקדש להיות כמוה שאם פסולה תפסול, ואם כשירה תאכל כחמור שבהן, ניתי עשה ותדחי ל"ת, היינו דעשה דאכילת קדשים תדחה ל"ת דאכילת קדשים פסולין, ומשני יקדש עשה היא ואין עדלתו"ע, וקשה איך נוכל לומר בזה עדל"ת, הרי לפעמים אין מגיע לכהן רק כפול, שהוא פחות מכזית ול"ש לומר עדל"ת, דאיסור יש ומצוה ליכא וכנ"ל, וע"כ דגם בכה"ג י"ל עדל"ת. אכן אחרי התחקות היטב נראה דלק"מ, דאם אמנם שיוכל להזדמן שלא יגיע לכהן רק כפול, אבל הלא אפשר להיות שיגיע לכהן כזית או יותר, וכיון דקתני סתמא שאם פסולה היא תפסול, משמע דבכל ענין פסול, ושפיר מקשה אמאי תפסול, הרי שייך לומר עדל"ת, דלפעמים מגיע לכהן כשיעור וי"ל עדל"ת, ולא הו"ל למיתני בדרך כלל שאם פסולה היא תפסול שמשמע שאין שום צד היתר לאכלם, דלפעמים יש צד היתר, והיינו בגונא דשייך לומר עדל"ת, ואולי י"ל דכונת הגמ' היא עד"ז, דאם יש לכהן אחד כשיעור בודאי י"ל עדל"ת, ואם אין לכל כהן כשיעור, יתן אחד לחבירו חלקו במתנה, כדי להשלים השיעור, ויהי' באפשר לומר עדל"ת, ואמאי קתני דאם פסולה היא תפסול, הרי יש באפשרות לאכלה ע"י עדל"ת

ב) ברם יש לפקפק קצת בזה, דלפ"ז גם במליקה