אבני חפץ קמה

דוקא באשה דעלמא שאין בכתה למנות שליח רק מרצונו של השליח ולא בע"כ, אבל אילו אשה היתה ראוי' למלוך, הרי מבואר ברמב"ם פ"ד מה' מלכים ה"ג, דהמלך לוקח מן בעלי אומנות כל מה שהוא צריך וכו', א"כ הרי הי' בכחה לצוות על הסופר לכתוב לה ס"ת של מלך אפי' בע"כ, וממילא לא הי' שייך בזה לומר כ"מ דאיהי ל"מ עביד שליח ל"מ משוי ושפיר היתה יכולה לקיים המ"ע של כתיבת ס"ת המוטלת על המלך, וא"כ מצד זה אין מקום לפוסלה למלוכה, ואיצטריך קרא למעט כמו דדרשינן מלך ולא מלכה

ה) וקצת יש לדקדק, אם נאמר דכל. אדם לגבי, המלך הוה כחצר דבע"כ מותיב בה, כיון שביד המלך להכריחו שיעשה שליחותו, א"כ לפ"ז לא הי' שייך במלך לומר אשלד"ע כמו בחצר, ובאמת מצאנו להדיא במלך דאמרינן אשלד"ע כדאיתא בקידושין (מ"ג ע"א). דמה"ט לא נענש דוד על הריגת אורי' משום דאשלד"ע. אמנם באמת הדבר נכון, דלדבר עבירה אין בכח המלך להכריח לשום אדם, וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' מלכים ה"ט, דאם גזר המלך לבטל מצוה אין שומעין לו [ועיין סנהדרין (מ"ט ע"א) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, יכול אפי' לדברי תורה, ת"ל רק חזק ואמץ עיי"ש], וא"כ ממילא בכה"ג שעושה שליח לד"ע לא דמיא לחצר, ושפיר י"ל אשלד"ע כמו בשאר אדם, ועיין בטיב גיטין (כ"ז ע"ב) תוסד"ה אבל שכתב, דבכהנים בעבודתן יש שלד"ע כיון דמחויבין לעשות העבודה, והוה כחצר דל"ש בי' לומר אשלד"ע, כיון דבע"כ מותיב בה, וא"כ לפי דברינו למעלה לא הו"ל למימר בכהנים כ"מ דאיהי ל"מ עביד שלוח ל"מ משוי, ובאמת מצאנו להדיא שאמרו כן גבי כהנים בנדרים (ל"ה ע"ב) ויומא (י"ט ע"א), עיי"ש דמדייק הש"ס דכהנים שליחי דרחמנא נינהו, דאילו הוו שליחי דידן. מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושליחי מצינן משוי, ולכאורה מזה סתירה לדברינו, אכן בגוף סברת הט"ג יש להתוכח, דהיכא מצינן שיש להכריח את הכהנים שיעשו העבודה אם לא ירצו, ואדרבה מסתבר מילתא דאין להכריחם, כי מעשה העבודה ל"ה כלל מצוה המוטלת אקרקפתא דגברא, ואם ירצו הכהנים עושין העבודה, ואם אינן רוצין אינן עושין, ויש להסתייע כן מהא דאיתא בסוטה (ל"ח ע"ב), דכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה, ומשמע דרק לדוכן מחויב הכהן לעלות, ואם אינו עולה קעביד איסורא, אבל לא לעבודה, בשגם מ"ש הט"ג דבכהנים יש שלד"ע כיון שמחויב לעשות העבודה, זה בודאי קשה להלום, דלדבר עבירה פשיטא שאין הכהן מחויב להעשות שליח, ואם נעשה שליח לא נעשה רק מרצונו ושייך לומר אשלד"ע כמו בשאר אדם וז"פ

ו) עוד נלפע"ד לומר בישוב קושיתו עפ"י מה שראיתי בתרגום יונתן עה"ת בפ' שופטים שתרגם על מאמר הכתוב, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וז"ל, ויכתבון לו סביא פרשה אורייתא דא, ומשמע דהמצוה לא היתה כלל שהמלך בעצמו יכתוב לו הס"ת. רק שהזקנים כתבו לו, וכיון שכן מצד העדר יכולת לכתוב ס"ת של מלך לא הי' כלל מקום לפסול אשה למלכות, וע"כ איצטריך קרא למעט, ובאמת זה כמה אשר דקדקתי בדברי התרגום יונתן האלה, מדוע הוציא המקרא מידי פשוטו שהמלך יכתוב לו ותרגם שהזקנים יכתבו לו, ואולי י"ל דה"ט שתרגם כן משום שהי' קשה לו כקושית כ"ת, למ"ל קרא למעט אשה ממלכות, ת"ל דבלא"ה פסולה, כיון שאינה יכולה לכתוב לה הס"ת של מלך, וע"כ תרגם דהמצוה לא היתה כלל על המלך ורק על הזקנים הי' לכתוב לו ס"ת, וזה הי' יכול להתקיים גם באשתו וכמ"ש, וזה רעיון נכבד

ז) ומדברי התרגום יונתן האלו שתרגם שיכתבו לו הזקנים פרשה אורייתא דא, יש ללמוד עוד דבר חדש, דהמצוה לא היתה כלל על המלך לכתוב ס"ת שלם רק לכתוב הפרשה הזאת היינו פרשת המלך, וכן למדתי מדבריו בספרי ברכת אהרן מאמר קמ"ח אות ד', ואם נאמר כן בלא"ה ל"ק קושית כ"ת, דס"ת של מלך אין ענינו כלל לס"ת דעלמא שאשה פסולה לכתוב. ועיין בספרי שם שהבאתי עוד השערות אחרות בענין הס"ת של מלך, עיי"ש שהבאתי בשם התוספות עה"ת, דהס"ת של מלך הי' כולל רק עשרת הדברות, וכך הבאתי שם בשם הגהות רש"ש שהס"ת של מלך הי' כולל רק מספר המצות בקיצור, והוציא כן מדברי התרגום אונקלוס שפירש משנה תורה פתשגן אורייתא, ופתשגן היינו תורף הענין, וגם לההשערות האלה מסולקת קושית כת"ה כמובן

ח) ודע דבגוף דברי הספרי שהחליט דאשה פסולה למלכות יש לתמוה, דמצאנו בתולדות ימי עם ישראל שאשה מלכה, והיא עתליה אשת יהורם בן יהושפט מלך יהודה, שמלכה כשבע שנים אחרי מות בנה אחזיה, עד אשר מלך יהואש בן אחזיה, כמבואר במלכים (ב' י"א) ועתליה מלכת על הארץ עיי"ש, וכמו כן מצאנו שנים רבות אח"כ, בתקופה האחרונה בחיי עמנו, שאשה מלכה, והיא ש לציון המלכה (או שלמינן), אחות שמעון בן שטח ואשת ינאי המלך (בן יוחנן הנקרא ג"כ הורקנוס), שמלכה אחרי מות בעלה ינאי המלך תשע שנים, והיא מוזכרת בגמרא שבת (ט"ז ע"ב), מעשה בשלציון המלכה שעשתה משתה לבנה וכו', ובויקרא רבה פל"ה י' מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלציון המלכה (ועיין תוס' שבת (ט"ז ע"ב) שם ד"ה דאמר), אלמא דאשה יכולה למלוך, וצ"ל דהמקרים האלו הי' הוראת שעה ויוצאים מן הכלל כי הי' מוכרחים בשעתם מאיזהו סיבות מדיניות, אבל זולת זה אשה פסולה למלכות

סימן עז

אשר שאלני כת"ה, בהיות שאנשי קהלתו רוצים לחדש שנית את המצבות העומדות על קברי אנשי שם, אשר מצאו מנוח בבית מועד לכל תי שמה כי כבר כבדו מזוקן, אם יאות למיעבד הכי

א) לא ידעתי מה זו שאלה, כי לא לבד שאין שום נדנוד איסור בזה, רק אדרבה טוב ויפה הדבר אשר בדעת אנשי קהלתו לעשות, לתת שם ושארית לאלה הצדיקים אשר הי' אתם בחיים, למען ידעו הדורות הבאים איה מקום כבודם ומנוחתם, ויבואו להשתטח על קברותיהם. הן אמת דלפום ריהטא י"ל דצדיקים אין להם צורך במצבות כמאמר הירושלמי בשקלים פ"ב ה"ה, אין עושין נפשות לצדיקים שדבריה הן זכרונם עיי"ש, וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' אבל ה"ד,