אבני חפץ קלז

כח) ומעתה מה נחמדו הדברים בישוב קושית התוס' שהבאנו אטו ר"ח לא ידע דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא, ולהנ"ל הענין יקר דאה"נ דר"ח ידע שטת ר"י שם בחבל דלי, אבל הוא תפס כשטת המקשן שם, דהטעם היא רק משום גזירה אטו קשירה, וא"כ ל"ה רק איסור דרבנן והו"ל להתיר לצורך הצלת תפילין וכנ"ל, וע"כ הוצרך לתרץ דעניבה פסולה בתפילין, אמנם אביי תפס כשטת התרצן, וא"כ אפי' אם עניבה כשירה בתפילין ג"כ אין להתיר, כיון דגם עניבה הוה איסור תורה, וכמו שכתבנו והענין נכבד

סימן עג

א) נסתפקתי בהא דאיתא באו"ח סי' תקפ"ו סעיף ז', דשופר שניקב אם לא סתמו, אעפ"י שנשתנה קולו כשר, וכתב ברמ"א שם בשם הכלבו ותשובת הרא"ש, דמ"מ אם יש לו שופר אחר אין לתקוע בו, כי י"א שאין לתקוע בשופר נקוב עיי"ש, איך הדין אם בעת שרוצה לתקוע אין לו שופר אחר, אבל אם ימתין איזהו זמן יהי' לי, אם מחויב להמתין, או דילמא כיון דכעת אין לו, יוכל לתקוע בשופר הזה, ואינו מחויב להמתין עד שיהי' לו שופר אחר, דע"כ ל"א דאם יש לו שופר אחר אין לתקוע בזה, רק אם יש לו תיכף, אבל לא כשצריך להמתין עליו איזהו זמן

והנה לכאורה י"ל, דשהויי מצוה לא משהינן, וכיון שהוא רוצה כעת לתקוע ולקיים המצוה ואין לו שופר אחר רק זה שניקב, יוכל לתקוע בו, ואין לו לה להשהות המצוה עד שיביאו לו שופר אחר, אכן יש לדחות כיון דאם ימתין יקיים המצוה יותר מן המובחר, שיהי' לו שופר שלם, מותר להשהותה, וכיון דמותר להשהותה, ממילא מחויב להשהות עד, שיביאו לו שופר אחר, דהדרינן לדינו של הכלבו ותשו' הרא"ש, דאם יש לו שופר אחר אין לתקוע בזה שניקב. ובדבר זה אמנם אי מותר להשהות המצוה כדי לעשותה אח"כ מן המובחר כבר עמדו גדולים חקרי לב, עיין מג"א סי' כ"ה ס"ק ב' שכתב, דשהויי מצוה לא משהינן, אעפ"י שיעשה אח"כ המצוה מן המובחר, אולם בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ד חולק עליו, וס"ל דנכון להשהות המצוה כדי לעשותה אח"כ מן המובחר, ואין בזה משום שהויי מצוה לא משהינן עיי"ש. ולפענ"ד נראה להביא סמוכין לדעת המג"א מהא דאיתא בסוף סוכה, ונימא לי' דל בדל (פירוש שיאמר משמר היוצא למשמר הנכנס שיקח היום ששה בשוה ולא שבעה, ובזה ירויח שלשבת הבאה יקח ג"כ ששה ולא חמש, כאשר יהי' לו אם יטול עכשיו שבעה), ואמר אביי בוצינא טב מקרא, ופירשו התוס' שם בד"ה בוצינא, דאדם אוהב יותר דבר מועט לאלתר מדבר מרובה לאח"ז עיי"ש, וה"נ י"ל דיש יותר חשיבות בעשיית המצוה לאלתר אף שאינה מן המובחר כ"כ, מעשייתה לאח"ז אף שאז תעשה מן המובחר

ב) עוד נלפע"ד להביא קצת דמיון לזה מדברי הש"ס בב"מ (צ"ד ע"ב), מסתברא שני' כשומר שכר שכן חייב בגניבה ואבדה, אדרבה ראשונה כשומר שכר, שכן חייב לשלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב, אפו"ה קרנא בלא שבועה עדיפא עיי"ש, ומשמע ג"כ דהמיעוט עכשיו חשוב יותר מהמרובה לאח"ז, ולכן כיון דהקרן משלם תיכף, משא"כ הכפל אינו משלם רק לאחר שבועה, תשלום הקרן שהוא תיכף עדיף מתשלום הכפל שהוא לאח"ז, וה"נ י"ל דעשיית מצוה תיכף שלא מן המובחר עדיף יותר מעשיית מצוה לאח"ז אף שתהי' מן המובחר

ג) אמנם נלע"ד להביא ראי' גם לאידך גיסא, דמותר להשהות המצוה כדי לעשותה אח"כ מן המובחר, מהא דאיתא בקידושין (נ"ג ע"א) וכרב מי לא תניא, והתניא הצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים, מאי חולקים חוטפים, ועיין ברש"י שם שביאר, דקס"ד האי חולקין לאו ליטול חלקו המגיע קאמר, כיון דנשתלחה בו מארה כפול למאי חזי, אלא חולקין דרך עילוי, מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר, אלמא אית בהו דין חלוקה וכו', ומשני לעולם אין בו דין חלוקה, ומאי חולקין חלקו המגיע קאמר וכו', ומשמע דאילו הי' בו דין חלוקה, הי' רשאי הכהן לותר על חלקו, כדי שיטול אח"כ חלק חבירו, וקשה איך הי' רשאי לעשות כן, הרי יש עליו מ"ע לאכול קדשים, כמו דכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם, ודרשינן מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נ"ט ע"ב), ושהויי מצוה לא משהינן, וצ"ל כיון דאח"כ יעשה המצוה מן המו בחר, דעתה אין לו רק כפול, ואח"כ יהי' לו שיעור שלם כשיעור אכילה שהיא בכזית מותר להשהות, וש"מ דכדי לעשות מן המובחר מותר להשהות הות המצוה. ויש לחלק דשאני התם שעתה אינו עושה שום מצוה, דשיעור אכילה היא בכזית והוא אין לו רק כפול, לכן מותר להשהות, משא"כ היכי שעתה ג"כ מקיים המצוה, ורק שאין עושה אותה מן המובחר, י"ל דשהויי מצוה לא משהינן, ואין זה ענין כלל למה שחקרו האחרונים אם גם בח"ש יש קצת מצוה, ועיין בהגהות רצ"ח יומא (ל"ט) שהוכיח מזה עצמו שאמרו שלא הגיע לפעמים לכהן רק כפול, דגם בח"ש יש מצוה, דלולא זאת לא הי' חולקין כן כיון שתתבטל לגמרי המצוה דאכילת קדשים עיי"ש (ועיין לעיל בסי' ז' מ"ש בפרט זה אי בח"ש יש ג"כ מצוה) דבכל אופן ליכא בח"ש קיום המצוה בשלימות ורק מקצת המצוה נעשית, ובזה י"ל דמותר להשהות כדי לקיים אח"כ המצוה בשלימות, משא"כ היכי שגם עתה קיום המצוה הוא בשלימות, ורק שאינו מן המובחר, אה"נ דאין להשהותו, כי חילוק גדול יש בין קיום מצוה שלא בשלימות לקיום מצוה בשלימות ורק שלא מן המובחר כמובן. ובלא"ה יש לדחות דהמצוה דאכילת קדשים לא נאמרה לכל כהן בפרטות ורק לכלל הכהנים ביחד (וכן הוכיחו המפורשים ג"כ מזה עצמו שחלקו כפול, דלולא זאת לא הי' רשאים לעשות כן ולבטל המצוה דאכילת קדשים שהיא בודאי בכזית כשאר מצות שנאמרה בהן אכילה, ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר קצ"ז ולעיל בסי' ת' מ"ש בפרט זה), וממילא ל"ש לומר בזה שיהוי מצוה לא משהינן, דהמצוה באמת תתקיים תיכף בלי שיהוי ע"י כהנים אחרים ודוק

ד) ויש להביא דמיון לחקירתנו מהא דאיתא בשבת (קל"ג ע"א), דלפי ההו"א דר"ש מתיר דשא"מ אף בפ"ר, אתיא הא דרשינן ובשר אעפ"י שיש שם בהרת ימול, כגון שאומר אבי הבן דלקוץ בהרת בנו הוא מכוין, ומקשה ואי איכא אחר ליעביד אחר ומשני דליכא אחר עיי"ש, ומשמע דכיון דבדליכא אחר רשאי האב למול, כשרוצה למול ואין לו בשעת מעשה אחר, רשאי תיכף למול וא"צ להמתין ולהדר