אבני חפץ קלד

שאמרו בגמ' בראשית הסוגיא, דלא שרי רבנן בשבת רק דרך מלבושו כחול, א"כ מה בכך דשבת הוה שלב"ז, ואינו עובר בב"ת בלא כונה, אבל כיון דבחול אסור ללבוש שנים, דבחול בודאי הוה בזמנו ועובר בב"ת, גם בשבת אסור ללבוש, דדרך מלבושו כחול שוויא רבנן, וזה קושיא גדולה. ולפמ"ש למעלה הענין נחמד, דבחול דליכא רק איסור ב"ת לחוד, מותר באמת ללבוש שנים כדי להציל התפילין מבזיון, דל"ה רק איסור דרבנן, ומשום בזיון תפילין מותר לעבור על איסור דרבנן, ורק בשבת כיון דאיסור ב"ת מושך אחריו גם איסור חילול שבח, דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, אסור להכניס שנים, דתרי איסורין לא שרינן משום בזיון תפילין, וא"כ זה ניחא אם בשבת יש ג"כ איסור ב"ת, דס"ל לעבור שלב"ז ל"ב כונה, ואז אמנם אתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, אבל אם בשבת ליכא ב"ת, דס"ל לעבור שלב"ז בעי כונה, ורק נרצה לאסור להכניס שנים, משום דדרך מלבושו כחול שווי' רבנן, וכיון דבחול אסור להכניס שנים גם בשבת אסור, זה אינו דבחול באמת אף דיש איסור ב"ת מ"מ מותר להכניס שנים, וע"כ הוצרכו בש"ס לומר דפליגי אי בשבת עצמו יש איסור ב"ת, דלעבור שלב"ז ל"ב כונה ואז אמנם אינו רשאי להכניס שנים רק זוג זוג וכאשר ביארנו

יז) ודע דבמה שכתבתי למעלה, דה"ט דאסור להכניס שני זוגי תפילין משום חילול שבת (דאיסור ב"ת משוי כמשא) אף דהוה משאצל"ג, כיון דהוה לצורך מצוה, להציל התפילין מבזיון, וצורך מצוה הוה צל"ג, יש לעיין עפ"י מה שראיתי למו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חא"ח סי' ל"ח אות ד' שהעיר בדבר חדש, דהיכי דעצם הדבר ל"ה מלאכה ורק מחמת המצוה נעשה למלאכה, מלאכה כזאת בודאי נדחית מפני המצוה, דלא עדיף המסובב מהמסבב, כיון דהאיסור נצמח רק מכח המצוה, ומה"ט היכי שהדבר בעצם הוה משאצל"ג, ורק המצוה משוה אותו לצל"ג י"ל דנדחה מפני המצוה עיי"ש, וא"כ ה"נ אם כל איסור של הכנסת התפילין הוה רק מכח המצוה של ההכנסה, שמציל התפילין מבזיון, ועי"ז נעשה למלאכה הצל"ג, שוב הו"ל למימר דהאיסור ידחה מפני המצוה ויכניס שנים. אכן לדעתי גוף הסברא הנ"ל לא ברורה עוד ויש לפקפק בה טובא, דאדרבה אם גוף הדבר ל"ה איסור, ורק מחמת המצוה נעשה לאיסור, הדעת נותנת שלא יקיים המצוה ולא יעשה האיסור, שלא יהי' מהב"ע, דבכגון דא שהעבירה לא תעשה רק ע"י קיום המצוה, ואם לא יעשה המצוה לא יעבור, בודאי אמרינן שלא יקיים המצוה ולא יעבור דהוה מהב"ע. ועיין למו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חא"ח סי' ח' אות ד' שחדית לן כן, דאף שכ' התוס' בסוכה (ל' ע"א) ד"ה משום דהיכי שהמצוה יכולה לה להיות בלא העבירה ל"ה מהב"ע: מ"מ היכי שהעבירה לא תוכל להיות בלעדי המצוה, וזולת המצוה ל"ה עבירה כלל, בודאי הוה מהב"ע עיי"ש, וה"נ הרי זולת המצוה לא תעשה העבירה דהוה משאצל"ג, ורק ע"י המצוה נעשית העבירה דנעשה משצל"ג, א"כ בודאי י"ל דלא יקיים המצוה ולא יעשה העבירה דהוה מהב"ע וכמ"ש. ועיין בטו"א ר"ה (כ"ח) שכתב דאף שכתבו התוס' בסוכה ט' דמהב"ע ל"ה רק מדרבנן, מ"מ היכי דאם לא יעשה המצוה יתוקן האיסור ולא יעבור על העבירה לכ"ע מה"ב דאורייתא, דכיון שאין העבירה נגמרת רק ע"י המצוה, ואם לא יעשה המצוה לא יעשה העבירה בודאי י"ל שלא יקיים המצוה, כדי שלא יעבור על העבירה, וכ"כ הרשב"א ביבמות (ק"ג), וא"כ ה"נ כיון שכל עיקר העבירה נצמחה מחמת קיום המצוה, מהראוי לומר להיפוך שלא יקיים המצוה כדי שלא לעבור על העבירה, הגם שבנוגע לענין פרטי זה שאנו דנין עליו הי' מקום לומר, כיון דכל המצוה של הכנסת התפילין שלא יבואו לידי בזיון הוה רק מדרבנן, במצוה דרבנן אין לחוש למהב"ע, כמ"ש התוס' בסוכה (ל') שם דרק במצוה דאורייתא שייך הפסול דמהב"ע, אבל לא במצוה דרבנן עיי"ש, אמנם במצוה דאורייתא דשייך בה הפסול דמהב"ע בודאי י"ל כמ"ש, ויש להרחיב הדיבור בזה ואכמ"ל

יח) עוד נלפע"ד לומר בביאור דברי רש"י, לאיזהו צורך הוסיף וכתב דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, ולא איסתגר באיסור ב"ת לחוד, דלכאורה נתקשיתי בהא דאמרו דאסור להכניס שנים משום דיעבור בב"ת, והרי בודאי איסור ב"ת לא שייך רק אם התפילין המה כהלכתן, אבל אם התפילין אינם כהלכתן ליכא לאיסור ב"ת, א"כ יתיר הקשר של תפילין, ואז התפילין אינם כשרים עוד, דקשר של תפילין הוא הלמ"מ, כדאיתא בש"ס דעירובין כאן (בדף צ"ז ע"א), וממילא ליכא לאיסור ב"ת. אכן דא עקא כיון דמיירי בשבת, ובשבת אסור להתיר קשר של קיימא, דכל קשר שחייבין על קשורו כך חייבין על היתירו, עיין שבת (קי"א ע"ב), וקשר של תפילין הוה קשר של קיימא, כמ"ש התוס' כאן ד"ה אביי (של כדעת הר' אליהו דס"ל דקשר של תפילין צריך לקשור בכל יום), אמנם עדיין קשה הרי קיי"ל בשבת דכל המקלקלין פטורין, כדאיתא בשבת (ק"ו ע"א) וכאן הוה ג"כ מקלקל, דבזה שמתיר הקשר פוסל את התפילין, וא"כ ליכא איסורא משום חילול שבת, ושוב הי' לנו לומר דיכניס שנים ע"י התרת הקשר שאז לא יעבור בבל תוסיף, וזה קושיא גדולה לפום ריהטא

יט) אמנם באמת הדבר נכון, דמפני מה הוא רשאי ללבוש התפילין ולטלטלם, משום דהוה דרך מלבוש, א"כ זה דוקא אם המה קשורים כמו שצריכים להיות, אבל בלא הקשר הלא חדלו להיות מלבוש והמה כמשא בעלמא, ושוב בלא"ה אסור לטלטלם, ועיין להלן בסוגיא כאן דה"ט דס"ל לר"י דחדשות לא יכניס, משום דחדשות היינו שאינן מקושרות, וס"ל דבשבת אסור לקשור, ור"מ דס"ל דחדשות ג"כ מכניס משום דס"ל דלאו קשירה הוא, ועיין בתוס' ד"ה אביי, ומשמע דבלא קשר אין שום סברא להתיר לטלטל דל"ה דרך מלבוש (ועיין בתוס' ד"ה וכי שכתבו, דס"ד דבלא קשירה נמי הוה דרך מלבוש, וזה דוקא לפי הה"א דה"ט דחדשות משום חשש קמיע ור"מ ור"י פליגי אי טרח אדם לעשות קמיע כמין תפילין, אבל לפי המסקנא דחדשות היינו שאינן מקושרות, ע"כ כ"ע ס"ל דבלא קשר אין להכניס, וה"ט דר"י משום דלדידי' באמת אסור לעשות הקשר בשבת ולר"מ שרי וכמ"ש). ולפ"ז אמינא דזה יהי' הפירוש בדברי רש"י, ואין כונתו במ"ש דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, דהאיסור ב"ת כשהוא לעצמו יעשה כמשא, רק כונתו לתרץ מדוע נאסור, להכניס שנים משום איסור ב"ת הרי ע"ז יש עצה שיתיר הקשר ולא יעבור בב"ת וכמ"ש, וע"כ הוסיף וכתב דכש"כ דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, והיינו דאם ירצה לעשות כן' ולשמור עצמו מאיסור ב"ת, זה יגרום לו שיהי' התפילין כמשא, דאם יתיר הקשר אז אמנם יחדלו התפילין