אבני חפץ קלג

דת"ק היינו ר"מ, וכן מורה הלשון דמקשה אי הכי לר"מ אפי' זוג אחד נמי. לא), ולכן שפיר פירש"י אליבי' דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, דאף דב"ת ל"ה רק מדרבנן, מ"מ יוכל לגרום חילול שבת מדאורייתא, דלדידי' האיסור הנגרם יכול להיות חמור מהגורם וכמו שביארנו, אבל ממוצא הדברים יש ללמוד דלחכמים דפליגי עלי' דר"מ בשביעית שם, וס"ל לפי דברינו דהמסובב לא יוכל להיות עדיף מהמסבב ל"ש לומר דאיסור ב"ת יגרום שיהי' כמשא, דכיון דב"ת ל"ה רק מדרבנן. לא יוכל לגרום איסור דחמור מיני' וכמו שביארנו. (ועיין למעלה בסי' ס"א שדברנו ג"כ מזה אי המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב עיי"ש מ"ש בזה דברים נאותים)

יב) ויש להעיר דאף אם נניח דהאיסור הנגרם יכול להיות חמור מהאיסור הגורם, עדיין יש לתמוה ע"ד רש"י שכ' דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא והיינו דע"י האיסור של ב"ת (אף דל"ה רק מדרבנן) יוצמח חילול שבת דהוה מה"ת, דסוף כל סוף גם האיסור של חילול שבת ל"ה רק מדרבנן כיון דהוא אינו צריך למלאכת ההוצאה להביא התפילין למקום ההוא, ורק עיקר כונתו היא להציל התפילין מבזיון, א"כ הוה משאצל"ג, ומשאצל"ג בשבת ג"כ אינה אסורה רק מדרבנן, ועיין בישי"ע או"ח סי' ס' שנגע ג"כ בפרט זה, דהוצאת התפילין בשבת כאן הוה משאצל"ג. ונראה עפ"י דברי התוס' בשבת (ק"ו ע"א) ד"ה בחובל שכתבו, דצורך מצוה חשוב צריך לגופה, עיי"ש שכתבו דאף דצורך מצוה לא חשוב תיקון, מ"מ צריכה לגופה תשיב, וה"נ הוה צורך מצוה להציל התפילין מבזיון, ושפיר מקרי מלאכה הצל"ג, ויש בזה איסור תורה. אמנם ראיתי למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ת סי' ל"ד אות ה' שצידד, דע"כ ל"א דצורך מצוה חשוב צריך לגופה רק צורך מצוה דאורייתא, אבל צורך מצוה דר בנן הוה משאצל"ג, וה"נ בכל אופן ל"ה רק צורך מצוה דרבנן, להציל התפילין מבזיון, ושפיר י"ל דהוה משאצל"ג. ברם בעיקר סברת מו"ז זצלה"ה נלפע"ד, דתליא ג"כ במחלוקת ר"מ ור"י בסוכה (כ"ג) אי א"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת או לא, שהארכנו בזה למעלה בדברינו, דאם נאמר כר"י דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת, ה"ה די"ל דכמו דצורך מצוה דאורייתא מחשיב לי' לצל"ג, ה"ה ג"כ צורך מצוה דרבנן, אבל אם נאמר דא"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת כר"מ, י"ל דרק מצוה מה"ת מחשיב לצל"ג אבל צורך מצוה דרבנן לא אלים למיחשב לצל"ג

יג) ובזה יעלה בידינו ענין נכבד לישב קושית מהרש"א שהבאנו למעלה, אהא דדייק הש"ס דר"מ ור"י ס"ל שז"ת, מדס"ל אחד אנשים ואחד נשים, ולא דייק בפשיטות דע"כ ס"ל שז"ת, מדס"ל זוג זוג, ואילו הי' ס"ל שלז"ת הי' להם לסבור שנים שנים. ולהנ"ל הדבר נכון. דבגמרא שפיר אמרו דה"ט דת"ק דס"ל זוג זוג משום דס"ל שז"ת, דת"ק יסבור כר"י דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת (כי לפמ"ש התוס' כאן בסוגיא ת"ק דמתניתין לאו ר"מ הוא)( א"כ לדידי' שפיר י"ל, דאם שז"ת לא יכניס שנים, דיעבור בב"ת, ואי דאיסור ב"ת ל"ה רק מדרבנן ואיסור דרבנן יש להתיר משום בזיון תפילין, לזה י"ל דאיסור ב"ת משוי כמשא, ויהי' איסור דאורייתא של חילול שבת, ואף דהוה משאצל"ג, צורך מצוה הוה לצ"ג ואפי' ל"ה רק צורך מצוה דרבנן וכמו שביארנו, אמנם לשטת ר"מ א"א לומר כן, כיון דהוא ס"ל ח"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת, וצורך מצוה דרבנן ל"ה צל"ג, א"כ מצד חילול שבת ג"כ ל"ה איסור מה"ת רק מדרבנן, דהוה משאצל"ג, וממילא אף אם ס"ל שז"ת ג"כ הו"ל להתיר להכניס שנים שנים, וא"כ מדוע באמת ס"ל דרק זוג זוג, ועכצ"ל דלא ס"ל כר"ש בר יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפילין, וכיון דלא ס"ל כר"ש בר יצחק, שוב יוכל לסבור גם שלז"ת, ועכ"ז אין להתיר רק זוג זוג, דלעולם לא שרי רבנן רק במקום הנחתן, וממילא מהא דס"ל זוג זוג אין שום ראי' לשטתו דס"ל שז"ת, וע"כ דייק הש"ס רק מהא דס"ל אחד אנשים ואחד נשים, אשר הדיוק הזה עולה יפה הן לר"מ והן לר"י, ולא דייק מהא דאיתא בברייתא דמכניסן זוג זוג, אשר הדיוק הזה יתכן רק לר"י ולא לר"מ, וכמו שביארנו

יד) ובדברינו אלה תתבאר ג"כ שטת הרמב"ם שפסק שלז"ת ופסק דמכניסן זוג זוג, והבאנו למעלה לתמוה דלפי מה דמשמע בגמ' כאן מחלוקת ת"ק ור"ג תליא אי שז"ת אי לז"ת, ומאן דס"ל שלז"ת ס"ל שנים שנים, ולפמ"ש למעלה הענין נכבד, דכיון דהרמב"ם פסק ג"כ כר"מ דא"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת, לכן תפס דמה שאמרו בגמ' דת"ק ור"ג פליגי אי שז"ת או לז"ת, לא אמרו כן רק לפי ההו"א, אבל לקושטא דמילתא א"א לומר כן, כיון דגם מאן דס"ל שז"ת יוכל לסבור שנים שנים דל"ש לומר דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, כיון דהוה משאצל"ג, וצורך מצוה דרבנן ל"ח צל"ג, וע"כ פירש דמה שאמרו בגמ' אלא מחוורתא כדשנינן בגמרא, היינו דפליגי בדר"ש בר יצחק, וכיון דהוא לא ס"ל כרשב"י, לכן אף דס"ל שלז"ת פסק דמכניסן זוב זוג ודוק

טו) ובעיקר הקושיא שהערנו למעלה, מה הועיל רש"י במה שכתב דאיסור ב"ת משוי כמשא וגורם חילול שבת, הרי גם האיסור של חילול שבת ל"ה רק מדרבנן דהוה משאצל"ג, י"ל עפ"י דברי המל"מ שכ' בפ"ד מה' מלוה ולוה ה"ב דתרי איסורי דרבנן חמירי כאיסור תורה עיי"ש, א"כ כונת רש"י היא עד"ז, דנהי דאיסור ב"ת לבדו לא יספיק לאסור בשבילו להכניס שנים כיון דהוה רק מדרבנן, ואיסור דרבנן יש להתיר משום בזיון תפילין, אבל איסור ב"ת אתי ומשוי כמשא, ויצורף אליו עוד איסור דרבנן של חילול שבת, דאף דהוה משאצל"ג מ"מ מדרבנן עכ"פ אסור, ושני איסורי דרבנן אין להתיר משום בזיון תפילין, דחמורי כאיסור תורה. ועיין בהגהה הנדפס ממני בסוף ספר בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב שנגעתי בפרט זה, אכן לא ביארתי שם מדוע אם איסור ב"ת אתי ומשוי כמשא הוה רק תרי איסורי דרבנן, הלא לפום ריהטא הוה איסור תורה גמור מחמת חילול שבת, ולפמ"ש למעלה יתבאר הענין על נכון, דגם האיסור של חילול שבת כאן ל"ה רק מדרבנן, דהוה משאצל"ג וכאמור

טז) ומה נכבדו הדברים האלה בישוב קושית המפורשים, אהא דמוקי בגמ' דת"ק ור"ג שניהם ס"ל שלז"ת, ופליגי אי לעבור שלב"ז בעי כונה, דת"ק ס"ל דלעבור שלב"ז לא בעי כונה, ולכן ס"ל רק זוג זוג, דאם ילבוש שנים יעבור בב"ת, ואף אם לא יכוין יעבור, דלעבור שלב"ז ג"כ ל"ב כונה, אמנם ר"ג ס"ל דלעבור שלב"ז בעי כונה, ולכן ס"ל דילבוש שנים ולא יכוין ולא יעבור בב"ת, לפי מה