אבני חפץ קלא

גם אם ס"ל דשז"ת י"ל דיכניס שנים שנים, דכיון שכבר קיים המצוה מה"ת, ולא נשארה רק מצוה דרבנן. י"ל דהוה תכשיט, וכל כמה דהיה תכשיט שרי, כמו דס"ל באמת למאן דנקיט דשלז"ת. ובספרי האחרונים האריכו הרבה בפרט זה, אי א"ר מדרבנן מקרי א"ר מדאורייתא ותלי לי' בפלוגתת ר"מ ור"י בסוכה (כ"ג ע"א) לענין העושה סוכתו ע"ג גמל, דר"מ מכשיר ור"י פוסל, וקאמר שם בגמ' דטעמי' דר"י דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ובעינן סוכה הראוי' לשבעה, ור"מ ס"ל הא נמי מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה, והיינו דר"י ס"ל דמחמת איסור דרבנן מקרי א"ר מדאורייתא, ור"מ ס"ל דא"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת, והדברים עתיקים

ד) ובזה אני אומר דבר חריף בישוב קושית מהרש"א כאן בסוגיא, אהא דמדייק הש"ס דר"מ ור"י ס"ל שז"ת מדמתיר בנשים, וע"כ דל"ה מעשהז"ג, ת"ל בלא"ה דס"ל שז"ת, מדס"ל דמכניסן זוג זוג, דאילו הי' ס"ל שלז"ת, הו"ל להתיר להכניס גם שנים שנים, כמו שאמרו בש"ס דד"ז אי מכניס זוג זוג או שנים שנים תליא אי שז"ת או שלז"ת ולפי דרכינו למעלה י"ל, דלכאורה גם אם ס"ל שז"ת הו"ל להתיר שנים שנים, דנהי דבשעת קיום המצוה ל"ה תכשיט, אבל הרי המצוה מקיים תיכף, ואח"כ ליכא עוד חיוב מצוה ושוב י"ל דהוה תכשיט (דל"ש לומר מלל"נ), וכיון דהוה תכשיט הו"ל למישרי שנים שנים גם לדידי' וכמ"ש למעלה, וע"כ צ"ל דהגמ' קאי בסברא, דכיון דאח"כ יש ג"כ מצוה דרבנן, במצוה דרבנן אמרינן ג"כ מלל"נ, וה"ה דל"ה תכשיט, וזה דוקא אם ס"ל דא"ר מדרבנן מקרי א"ר מדאורייתא וכמו שביארנו, וא"כ זה ניחא בגמרא דשפיר י"ל דקאי בשטת ר"י דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת, אבל ר"מ הלא הוא הוא דס"ל בסוכה שם דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת, א"כ לדידי' במצוה דרבנן ל"א מלל"נ, וה"ה די"ל דהוה תכשיט, וא"כ לשטתו אפי' ס"ל שז"ת ג"כ מהראוי הי' להתיר להכניס שנים שנים, וקשה באמת מדוע ס"ל דרק זוג זוג יכניס, הרי בכל אופן שרי לדידי' שנים, ועכצ"ל משום דלא ס"ל כר' שמואל בר יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפילין, ולא שרי רבנן רק במקום הנחתן, וכדאיתא בש"ס כאן, וכיון שכן אפי' אם ס"ל שלז"ת ג"כ אין להתיר לדידי' רק זוג אחד, דלעולם לא שרי רבנן רק במקום הנחתן, ואם לא ס"ל כר"ש בן יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפילין, גם אליבא דמ"ד שלז"ת אין להתיר רק זוג אחד וכמו שאמרו בגמרא לעיל, וממילא אין ראי' מהא דס"ל דמכניסן זוג זוג דס"ל שז"ת, דאפי' אם הי' ס"ל דשלז"ת ג"כ לדידי' אין להתיר רק זוג זוג, וע"כ לא יכלה הגמ' לדייק מזה כלום והוצרכה לדייק דק מדמתיר בנשים ש"מ דס"ל שז"ת וזה רעיון נכבד. (ואף דגם ר"י ס"ל בברייתא דמכניסן זוג זוג (ולא פליג רק בחדשות), ולדידי' שפיר הי' יכול לדייק דס"ל שז"ת מדס"ל זוג זוג, כיון דהוא ס"ל דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת, מ"מ כיון דאין הדיוק הזה עולה יפה לשטת ר"מ כמו שביארנו. בחר הש"ס לדייק מהך דאחד אנשים ואחד נשים אשר הדיוק הזה עולה יפה גם לשטת ר"מ)

ה) ובדברינו אלה יעלה בידינו ענין נכון בביאור מג שטת הרמב"ם שפסק בפי"ט מה' שבת דהמוציא תפילין מכניסן זוג זוג כת"ק במתניתין ופסק בפ"ד מה' תפילין דשלז"ת, וזה תמוה דלפי המבואר כאן בגמרא מאן דס"ל שלז"ת ס"ל דמכניסן שנים שנים, יעיין בטו"ז או"ח סי' ל"ד שרצה לתרץ, דה"ט דהפוסקים דס"ל זוג זוג אף דס"ל שלז"ת, משום דהמה יפרשו מה שאמרו בגמרא אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, אין הכונה על השינויא דת"ק ור"ג פליגי אי שז"ת או שלז"ת, רק הכונה כדשנינן מעיקרא על השינויא הראשונה שאמרו בש"ס, דפליגי בדר"ש בר יצחק, אי מקום יש בראש להניח ב' תפילין, ולפ"ז הך מילתא אי מכניסן זוג זוג או שנים שנים לא תלי כלל אי שז"ת או שלז"ת ורק בדר"ש בר יצחק, וגם מאן דס"ל שלז"ת יוכל לסבור דמכניסן רק זוג זוג, אם לא ס"ל כר"ש בן יצחק עיי"ש ובמג"א סי' ש"א ס"ק נ"ד, ויש להבין אמאי באמת לא הי' ניחא לי' להרמב"ם לפרש אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא דפליגי אי שז"ת או לז"ת, וכמו שפירש"י, רק פירש דפליגי בדר"ש בר יצחק, ולדברינו למעלה י"ל בדרך נכון, דכבר כתבתי דאף אם ס"ל שז"ת, מהראוי הי' להתיר להכניס שנים שנים, כיון דאחר קיום המצוה מה"ת הוה תכשיט, וצ"ל דס"ל דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת כר"י בסוכה (כ"ג), וגם מצוה דרבנן ל"ה תכשיט, וכמו שביארנו למעלה, וזה לא יתכן לשטת הרמב"ם שפסק בפ"ד מה' סוכה ה"ו כר"מ בסוכה שם, וע"כ דס"ל דאינו ראוי מדרבנן הוה ראוי מה"ת, וכיון שכן א"א לומר לדידי' דהפלוגתא אי זוג זוג או שנים שנים תליא אי שז"ת אי לז"ת, דגם אי לז"ת י"ל דיכניס שנים, וע"כ פירש דהפלוגתא היא אם נקטינן כר"ש בר יצחק, ומאן דלא ס"ל כר"ש בר יצחק אפי' אי ס"ל שלז"ת, ג"כ אין להכניס רק זוג זוג, וכיון דהוא ג"כ יפסוק דלא קיי"ל כדר"ש בר יצחק, לכן ס"ל דמכניסן זוג זוג, אף דס"ל שלז"ת. (ואין לתמוה על דברינו איך התחילו כלל בש"ס לומר דפליגי אי שז"ת או לז"ת, הרי זה לא יתכן רק אם נאמר דא"ר מדרבנן א"ר מה"ת, ואנן נקטינן כר"מ דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת וכמ"ש, בשגם דלפי מה דמשמע בגמ' ת"ק דמתניתין דס"ל זוג זוג הוא הוא ר"מ, דלזה י"ל כיון דבלא"ה מדחי הש"ס להך שינויא לא הוה איכפת לי' לדחותה גם מצד זה דנקטינן דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת, אבל כשנרצה לקיים השינויא הזאת אליבא דמסקנא לקושטא דמילתא ולפרש, דמה שאמרו בגמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא קאי באמת על הך אוקימתא, זה הוא דבר שא"א כיון דנקטינן דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת, וע"כ ההכרח לומר דקאי על האוקימתא דפליגי בדר"ש בר יצחק וכאשר ביארנו)

ו) ובסגנון אחר נ"ל לומר בביאור שטת הרמב"ם, מדוע לא רצה לפרש לפי המסקנא דפליגי אי שז"ת או שלז"ת, רק דפליגי בדר"ש בר יצחק, עפ"י מה שהעירו המפורשים בהא דאמרו בש"ס דאם שז"ת אין להכניס שנים שנים משום דיעבור בב"ת, נהי דקיי"ל מצאצ"כ ויעבור גם בלא כוונה, אבל הרי דעת הרשב"ם הובא בתר"י ברכות. י"ב ובר"ן ר"ה (דף כ"ח), דאף אם מצאצ"כ מ"מ במכוין בפירוש שלא לצאת לא יצא, א"כ ה"נ יכניס שנים ויכוין בפירוש שלא לצאת, דאז בודאי לא יקיים המצוה ולא יעבור בב"ת, וראיתי למו"ז הגאון מאוה"ג זצלה"ה בספרו חא"ח סי' י"א אות ד' שתירץ, דחיישינן שמא ישכח ולא יכוין שלא לצאת, ויעבור על ב"ת, דבשלמא שלא