אבני חפץ קכט

ל"ש רק בכהן שמקריב לחם אלהים, כלומר שעובד עבודה במקדש, והיינו בכהנים תמימים, אבל בכהנים בעלי מומין שאין מקריבים לחם אלהים ואינם עושים עבודה ל"ש זאת וכמו שכתבנו ועיין בפמ"ג או"ח סי' קל"ה מש"ז ס"ק א' מ"ש בזה אי כהן בע"מ קורא ראשון עיי"ש

ה) ובהיות בזה אזכור עוד, מה שאני מסופק לשטת הב"ש שהבאתי למעלה, דכהן בע"מ ג"כ אסור בנשים פסולות לכהונה משום דבקדושתי' קאי, איך יהי' הדין כשנשא נשים פסולות אם כופין אותו לגרשו, ומקום הספק הוא, דהא שכופין כהנים, שנשאו נשים פסולות להוציאן ילפינן מקרא דוקדשתו, וכדאיתא ביבמות (פ"ח ע"ב), מנין שאם לא רצה דפנו, ת"ל וקדשתו, ובקרא הזה כתיב כי את לחם אל אלהיך הוא מקריב, וא"כ י"ל ש החיוב לכוף כהנים להוציא נשים פסולות, ל"ש רק בכהנים תמימים שעובדים עבודה ומקריבים ריבים לחם אלהים, אבל לא בכהנים בעלי מומין שאין עובדים עבודה ואין מקריבין לחם אלהים, וכדברינו למעלה. ולפ"ז י"ל דכהנים בעלי מומין, נהי שגם המה אסורים לישא נשים פסולות לכהונה, דבקרא דאשה זונה וחללה וגו' לא יקחו נאמר רק כי קדוש הוא לאלהיו, וזה שייך גם בכהנים בע"מ. שג"כ בקדושתייהו קאי וכדעת הב"ש שהבאנו, אבל החיוב לכוף אותם להוציא, אם נשאו נשים פסולות ל"ש לגבייהו, דהחיוב הזה ידענו מקרא דוקדשתו ושם נאמר כי את לחם אלהיך הוא מקריב, וזה ל"ש רק בכהנים תמימים. אבל לא בכהנים בעלי מומים וכאמור וצ"ע בזה

סימן עב

קונטרוס קשר של תפילין

והוא משא ומתן של הלכה בסוגיא דהמוציא תפילין (עירובין צ"ה - צ"ז), אשר למדתי עם בני מחמדי ואישון עיני גבר בגוברין הרה"ג מלא תורה וחכמה מ' יצחק יהודה שיחי' בעת שנעשה בר מצוה לאיט"א, ואח"כ בתוספות דברים עם בני הצעירים החביבים והנעימים, בחורי חמד חריפים ושנונים כ' שמואל דוד שיחי' וכ' מרדכי שיחי' ג"כ בעת שנכנסו לבר מצוה לאיט"א

הנה בסוגיא זו יש כמה קושיות, קלות וחמורות, ונציע אותן אחת לאחת למצוא חשבון

א) בהא דאמרו בגמרא, דת"ק ור"ג דפליגי אי מכניס שנים שנים או רק זוג זוג, פליגי אי שז"ת אי לז"ת, פירש"י דת"ק ס"ל שז"ת, ומשום הצלה לא מישרי בי' רבנן טפי מן המצוה, דלאו תכשיט נינהו, ור"ג ס"ל דשלז"ת, וה"ט דשרי לי' רבנן להצלה משום דתכשיט הוא, הלכך כל כמה דהוה תכשיט שרי, ויש להבין מדוע אם שז"ת תפילין ל"ה תכ תכשיט, ואם שלז"ת הוה תכשיט, מה ענין זל"ז, ואדרבה בהשקפה ראשונה איפכא מסתברא, דאם שז"ת ומקיים המצוה י"ל דהוה תכשיט מחמת המצוה, ואם שלז"ת ואינו מקיים המצוה ל"ה תכשיט

ב) עוד כתב רש"י, דה"ט דאם שז"ת לא יכניס שנים משום דכיון דשז"ת אתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, ותמהו המפורשים לאיזהו צורך הוסיף רש"י וכתב דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא ת"ל משום איסור ב"ת גופי', דמשו"ה אין לו להכניס שנים דיעבור בב"ת

ג) הקשה בטורי אבן סוף ר"ה, לדברי רש"י דאיסור ב"ת משוי כמשא, אמאי אמרינן בסנהדרין (פ"ח ע"ב), דר"מ ס"ל דזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת, ור"י ס"ל עד שיהא דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס, ואנו אין לנו אלא תפילין, ובודאי דר"י לא פליג על ר"מ לפטור זקן ממרא בכל התורה כולה, דמה עביד בהני דרשי שדרשו לעיל מקרא דוכי יפלא, וע"כ דלא בא ר"י רק להוסיף על דברי ר"מ, דאף בתפילין דל"ש בהו שיהי' זדונם כרת ג"כ חייב, ולדברי רש"י מה הוסיף ר"י, והרי גם לר"מ הוה תפילין דבר שזדונו כרת וחייבין עליו, וכגון שהוסיף על הפרשיות או שהניח ב' זוגי תפילין ויצא בהם לרה"ר דחייב משום שבת, כיון דב"ת משוי כמשא

ד) הקשה בשאג"א ס"ס מ"א, לדברי רש"י דאיסור ב"ת משוי כמשא, א"כ אמאי אמרינן במנחות ס"פ הקומץ, ד' ציצית מעכבות זא"ז, שארבעתן מצוה אחת, ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות, ואמר רבינא דר"ה איכא בינייהו, דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת, ואם הטיל לג' ולא לד', לר' ישמעאל הוה מצוייצת כהלכתה ופטור, וקשה הרי לר' ישמעאל במטיל לג' ולא לד' עובר על איסור בל תגרע עכ"פ, ולדברי רש"י דאיסור בל תוסיף משוי כמשא ה"ה דהו"ל למימר דאיסור בל תגרע משוי כמשא, וגם לר' ישמעאל י"ל דחייב, ושוב ם קשה מה בינייהו

ה) הקשו המפורשים אהא דמוקי בגמ', דת"ק ור"ג שניהם ס"ל שלז"ת, ופליגי אי לעבור שלב"ז בעי כונה, דת"ק ס"ל דלעבור שלב"ז לא בעי כונה, ולכן ס"ל רק זוג זוג דאם ילבוש שנים יעבור בב"ת, ואף אם לא יכוין, דלעבור שלב"ז ג"כ ל"ב כונה, אמנם ר"ג ס"ל דלעבור שלב"ז בעי כונה, ולכן ס"ל דילבוש שנים ולא יכוין ולא יעבור בב"ת, לפי המבואר בגמ' לעיל בראשית הסוגיא, דלא שרי רבנן בשבת רק דרך מלבושו כחול, א"כ מה בכך דשבת הוה שלב"ז ואינו עובר בב"ת, אבל כיון דבחול אסור ללבוש שנים, דבחול הוה בזמנו ועובר בב"ת, ממילא גם בשבת אסור ללבוש, דדרך מלבושו כחול שווי' רבנן

ו) הקשה המהרש"א, בהא דדייק הגמ' דר"מ ור"י ס"ל שז"ת מדס"ל אחד אנשים ואחד נשים, ואילו הי' ס"ל דשלז"ת הי' נשים אסורות דהוה מעשהז"ג, לפי מה דמסיק הגמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, והיינו דפלוגתת ת"ק ור"ג אי מכנים זוג זוג או שנים שנים תליא אי שז"ת או לז"ת, א"כ בלא"ה מוכח דר"מ ור"י ס"ל שז"ת מדס"ל זוג זוג

ז) הקשו התוס' בד"ה אמר, אהא דמתרץ ר' חסדא קושית הש"ס על ר"י וליענבינהו מיענב דעניבה פסולה בתפילין, אטו לא ידע ר"ח דר"י ס"ל דעניבה קשירה מעלייתא היא כמו שתירץ אביי

ח) הקשו התוס' בד"ה אביי, אהא דמתיר ר"מ גם בחדשות ואיך יכניס בלא קשר, וצ"ל דר"מ יסבור דלאו קשירה היא, וקשה הרי בריש פרק אלו קשרים היא בעיא אליבא דר"מ, אם עניבה קשירה היא וקאי בתיקו: