אבני חפץ קכח

סימן עא

ב"ה רישא מוש"ק פ' אמור תרצ"ב

א) מדי עסקי היום בעניני סדר השבוע, אמרתי לעיין בהא דאיתא בגיטין (נ"ט ע"ב), וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, אם החיוב הזה, לקדש הכהן לכל דבר שבקדושה, שייך גם בכהן בעל מום שפסול לעבודה, או דילמא ל"ש רק בכהן תם שכשר לעבודה, אבל בכהן בעל מום שפסול לעבודה ליתא לחיוב הזה

והנה לפום ריהטא באנו בזה למחלוקת הח"מ והב"ש באה"ע רס"י ה', אם כהן בעל מום מותר בנשים הפסולות לכהונה, דדעת הח"מ שכהן בעל מום מותר בגרושה וחללה, כיון שאין עליו שום קדושת כהן. ומה"ט רשאי גם לטמאות למתים, ולישא כפיו הוה כזר בעלמא עיי"ש, אמנם בב"ש שם חולק עליו, וס"ל דכהן בעל מום אסור בגרושה וחללה, דאף דהוה בע"מ בקדושתי' קאי. דאם נאמר כדעת הח"מ, דכהן בעל מום מותר בנשים הפסולות לכהונה, משום דליתא בקדושת הכהונה, בודאי גם החיוב לקדשו לכל דבר שבקדושה ליתא לגבי', ועוד כש"כ הוא, דהשתא לענין איסור נשים פסולות, שהוא בקום ועשה, וגם הוא נוהג בכהנים בעל כרחם, וכדאיתא ביבמות (פ"ח ע"ב), שאם לא רצה הכהן (כלומר להתקדש מנשים פסולות) דפנו (הכהן וקדשהו בעל כרחו) אמרינן דליתא בכהן בעל מום, מכש"כ לענין החיוב לקדשו לכל דבר שבקדושה, שזה הוא בשב ואל תעשה, וגם מהני מחילת הכהן לגבי', בודאי י"ל שאינו נוהג בכהן בעל מום, אולם אם נאמר כדעת הב"ש, דגם כהן בעל מום קאי בקדושתי' ואסור בנשים הפסולות לכהונה, י"ל דה"ה שהחיוב לקדשו בכל דבר שבקדושה שייך ג"כ אפילו לגבי כהן בעל מום) כיון דקאי בקדושתי', והוה כשאר כהן שיש חיוב לקדשו

ב) אמנם יש לצדד דלענין החיוב לקדש הכהן לכל דבר שבקדושה גם הב"ש יודה דל"ש אצל כהן בע"מ, כי כאשר נדקדק בלשון הכתוב נראה) שיש חילוק גדול בין האזהרה שכהן לא ישא נשים פסולות, ובין הציווי לקדשו לכל דבר שבקדושה, דבהאזהרה שלא ישא כהן נשים פסולות נאמר: אשה זונה וחללה לא יקחו וגו' כי קדוש הוא לאלהיו, הנה נתן הכתוב טעם לדבריו ותלה האזהרה אך בקדושת הכהן ולא יותר, אמנם בציווי לקדש הכהן לכל דבר שבקדושה נאמר: וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב, ותלה הכתוב הציווי במה שהכהן עובד עבודה ומקריב ע"ג המזבח, ולפ"ז י"ל דלענין האיסור לישא נשים פסולות גם כהן בע"מ בכלל, דהאיסור הזה תלוי אך בקדושת הכהן, וגם כהן בע"מ בקדושתי' קאי, וכמו שמצאנו בסנהדרין (נ"א ע"ב), והי' קודש לרבות בעלי מומין, ולכן אסור לישא נשים פסולות, וכדעת הב"ש שהבאתי, אכן הציווי לקדש הכהן לכל דבר שבקדושה תלוי בזה שהכהן עובד עבודה ומקריב לחם אלהיו, וזה ל"ש בכהן בעל מום, דליתא בהקרבה ואינו עובד עבודה, ועיין במג"א סי' רפ"ב ס"ק ה' שכתב דבקטן ל"ש וקדשתו דל"ה בר עבודה, וזה מתאים לדברינו

ג) ויש להסביר הדבר ביותר, דמה שאסרה התורה לכהן נשים פסולות, הוא דבר התלוי בתולדה של הכהן. והיינו כיון שנולד בקדושת הכהונה, אסור לו להתחלל בלקיחת נשים פסולות, וזה שייך גם בכהן בעל מום, כיון שגם לידתו היתה בקדושת הכהונה, ולכן גם הוא אסור בנשים פסולות, אמנם מה שצותה התורה לקדש הכהנים בכל דבר שבקדושה, הנה זה ניתן להם בפירוש בתורת שכר חלף עבודתם במזבח, וכמו שאמר הכתוב, וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב, וא"כ מי שמקריב לחם אלהיו מגיע לו השכר הזה לקדשו לכל דבר שבקדושה, אבל בעל מום שאינו מקריב לחם אלהיו, אין מגיע לו השכר הזה ואין חיוב ממילא לקדשו לכל דבר שבקדושה וכמו שכתבתי. ויש להביא סמוכין לזה מדברי הגמרא בזבחים (ק"ב ע"א), כל זכר (ויקרא ו') לרבות בעלי מומין, למאי אי לאכילה, כלומר להתירו לאכול מחלק חבירו אם יזמינוהו, אבל הוא לא יחלוק, הרי כבר נאמר (ויקרא כ"א) לחם אלהיו מקדשי הקדשים יאכל, אלא לחלוקה, היינו ליטול חלק כאחד הכשרים, הרי שלולא שגילתה התורה קרא מיוחד דבע"מ חולק בקדשים הוה אמינא, דאם אמנם שרשאי לא לאכול בקדשים וזה משום שמעלת הכהונה עליו, אף שהוא בעל מום, אבל חלק בהקדשים אין מגיע לו, וזה משום דהחלק בקדשים הנקרבים ניתן להכהנים בשביל עבודתם במזבח, ובעל מום שאינו עובד במזבח אינו חולק, וע"כ גלתה התורה קרא מיוחד, שבע"מ ג"כ חולק, ולפ"ז כיון שמה שצותה התורה לקדש הכהן בכל דבר שבקדושה, הוא ג"כ משום שעובד עבודה, כמו שנאמר כי את לחם אלהיך הוא מקריב, ושם אין לנו קרא לרבות גם בע"מ, הנה י"ל דהחיוב הזה אינו נוהג רק לגבי כהן תם שעובד עבודה ומקריב לחם אלהיו, אבל לא לגבי כהן בע"מ שאינו בהקרבה וכמו שכתבנו. ואם אמנם שכשרוצים לקרות לכהן בע"מ ראשון בודאי י"ל דרשאים, דמעלת וקדושת הכהונה היא עליו, אף שהוא בעל מום וכמו שהבאנו, אבל חי חיובא לקדשו ולקרותו ראשון ליכא, והרי זה דומה לקדשים שבע"מ רשאי לאכול, אבל חולק בקדשים לא הי' לולא שגלתה התורה לימוד מיוחד שחולק ג"כ, וה"נ לענין לקרותו ראשון י"ל שרשאין לקרותו, אבל חייב לקרותו ראשון ולקדשו לכל דבר שבקדושה ליכא, דבזה לא גילתה התורה, וא"כ י"ל דהחיוב ליתא רק בכהנים תמימים ולא בכהנים בעלי מומים, וכאשר ביארנו

ד) ובזה יעלה בידינו רעיון נכבד בהבנת דברי רש"י בגיטין (נ"ט) שם, שציין על מאמר הגמרא שם וקדשתו דכל דבר שבקדושה וז"ל: וקדשתו כי את וגו'. ויש להבין מה בעי רש"י בזה שציין רק המשך הפסוק, כי את לחם אלהיך הוא מקריב, ולא הוסיף דבר בפירושו, וזה דקדוק עצום על דברי מאור עינינו רש"י, אשר כידוע כל דבריו הקדושים מדוקדקים מאד אין בהם יתר וגרעון

ולדברינו למעלה י"ל בזה רעיון נכבד, שדבר גדול השמיענו רש"י בזה, כי רצה לעורר אותנו, שנשים לב לסוף הכתוב של וקדשתו, שנתן טעם לדבריו, מדוע יש לקדש הכהן כי את לחם אלהיך הוא מקריב, ומזה יש להוכיח גדולות ונצורות, שכל החיוב של וקדשתו עם כל הפרטים המסתעפים ממנו, והיינו לקדשו לכל דבר שבקדושה