אבני חפץ קכו

ד"ה שחיטה), ולפי דברי הזוה"ק השחיטה היתה רק בזרים, וכהנים לא הי' רשאים לשחוט, אשר זה ג"כ מורה שלא הי' להשחיטה מעלה יתירה כ"כ, והוה רק כאומנות בעלמא (ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רע"ח שהארכתי בדברי הזוה"ק בדברים נאותים), וכ"כ גם בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חגיז סי' ל"ט, דשוחט אומן בעלמא הוא, אבל בזמננו נשתנה מצב השו"ב מאשר הי' לפנים, כי השו"ב בזמננו הוא ג"כ בגדר בעל הוראה, שמורה הוראות או"ה בדיני טרפות, וכ"כ גם בתשו' דברי חיים ח"ר חיו"ד סי' ל"ד ובתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"א סי' כ"ו, וא"כ בודאי אין לחשוב השו"ב, לגבי הרב כע"ה לגבי ת"ח

ג) אמנם בהיות שמדרך ההמון לשפוט על מעלת האדם כפי משכרתו ומצבו החומרי, יוכל באמת להיות, שבראותו שפרס הרב פחות מפרס השו"ב יזלזלו בו, וכבוד הרב הוא יקרא דאורייתא, וגם יש לחוש קצת בזה לתקלה, שעי"ז יבוא לידי פירוד הלבבות בין הרב והשו"ב, אשר זה עלול לגרום ריעותא בעניני כשרות וההשגחה על הבשר, לכן עצתי שבנוגע להמשכרת עצמה יהי' אמנם להרב קדימה על השו"ב, ומשכרתו תהי' מרובה ממשכרת השו"ב, אמנם אחרי שהשו"ב מטופל הרבה, יתנו לו הטבה מיוחדת בתור הוספת היוקר, כאשר כן תתן גם הממשלה לפקידי', וההוספה הזאת תנתן לפי נפשות, ומפאת זה לפעמים פקיד נמוך מקבל הוספה מרובה ממה שמקבל פקיד גבוה, וזה משום שאנשי ביתו מרובים, ואין בזה שום גנאי ופחיתות הכבוד, וה"נ לא יהי' בזה ג"כ שום גנאי ופחיתות הכבוד להרב, אם גם שלטון הקהלה יתנהג כן, ושלום על ישראל

ד) ובהיות המדובר מדיני קדימה, אמרתי להזכיר פה מה דתמי' לי ע"ד הירושלמי סוף הוריות, דממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ, סברין מימר לפדות ולהחיות הא לישיבה לא, א"ר אבין אף לישיבה וכו', וקשה לי איך אפשר שכ"ג וממזר יזדמנו יחד בישיבה, שיהי' להכ"ג דין קדימה, לפי המבואר באבות דר"נ פי"ב משנה ח', דממזר לא הי' רשאי לכנוס לירושלים, דכתיב (זכרי' ט') וישב ממזר באשדוד, וברמב"ם פ"ה מה' כלי המקדש ה"ז איתא דכ"ג הי' צריך שיהי' ביתו בירושלים ואינו זז משם, וא"כ איך יש מציאות שכ"ג וממזר יפגשו יחד בישיבה, שיהי' לכ"ג דין קדימה, הרי כ"ג לא הי' יוצא מירושלים, וממזר לא הי' נכנס לירושלים, ואי אפשר איפוא שיפגשו זה את זה ויהי' בישיבה אחת, וזה קושיא נפלאה

ה) והי' נראה מזה להביא ראי' נכבדה למ"ש מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חאה"ע ח"ר סי' קמ"ג אות ד', דאף שכ"ג לא הי' יוצא מירושלים, אבל לצורך גדול הי' יוצא, כאשר כן משמע ממה שמצאנו ביומא (ס"ט ע"א) ששמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר מוקדון עיי"ש, ושפיר משכחת לה שיזדמן אז בישיבה אחת עם ממזר ת"ח, וקמ"ל הירושלמי דממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה. עוד י"ל בזה עפ"י דברי המנ"ח מצוה קל"ג, דרק ללון לא הי' כ"ג רשאי חוץ לירושלים, אבל שלא ללון הי' רשאי לצאת מירושלים, א"כ משכחת לה בפשיטות שיזדמן כ"ג עם ממזר ת"ח, וקמ"ל הירושלמי שיש לממזר ת"ח דין קדימה על כ"ג ע"ה

ו) וכאשר הרהרתי בזה עלה במחשבתי רעיון מחודד שיש אפשרות שכ"ג וממזר יזדמנו בישיבה אחת, אף שכ"ג אינו יוצא מירושלים וממזר אינו נכנס לירושלים, בכ"ג שהרג בשוגג, שהדין שהוא גולה כדאיתא במכות (י"א ע"ב), ויוכל להזדמן עם ממזר חוץ לירושלים. אכן יש לשדות נרגא בזה, דבכהאי גוונא שהכהן גדול הרג בשוגג וגולה אין לו כלל דין קדימה, לפי המבואר במכות (י"ב ע"ב), (רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני וכו', וא"כ ה"נ י"ל דכה"ג שנעשה רוצח א"צ לכבדו, וממילא אין לו ג"כ שום דין קדימה. ואולי י"ל דע"כ לא אמרו שרוצח אין מכבדין אותו, רק באדם פשוט, שאין כיבודו מצוה, משא"כ בכהן שבכיבודו יש מצוה ומחויבים לכבדו. וכמו שדרשו על קרא דוקדשתו, שיש לקדשו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו', עיין גיטין (נ"ט ע"ב). ולדעת הרמב"ם בספר המצות מ"ע ל"ב, הוה זאת דרשה גמורה וחיוב מה"ת, וכ"כ גם הריב"ש בתשובה סי' צ"ד בשם הסמ"ג, גם כשנעשה רוצח לא פקע לגבי' חיוב כיבוד, ואפי' לדעת התוס' בחולין (פ"ז ע"א) ד"ה וחייבו דוקדשתו ל"ה רק אסמכתא בעלמא, אבל כיון שעכ"פ מדרבנן יש חיוב כיבוד בכהן י"ל דגם כשגלה יש חיוב לכבדו. ועיין באו"ח סי' קכ"ח סעיף ל"ה דכהן שהרג את הנפש אפי' בשוגג לא ישא את כפיו, וי"ל דרק כפיו לא ישא, וזה משום שלא יאות שבאותן הידים שהרג את הנפש יברך ברכת כהנים, וכמו שמיעטו זאת בגמרא דברכות (ל"ב ע"ב) מקרא דידיכם דמים מלאו, וגם י"ל דזה בכלל אין קטיגור נעשה סניגור, וכדוגמא שאמרו בר"ה (כ"ו ע"א), שכה"ג לא הי' נכנס ביוה"כ לפני ולפנים בבגדי זהב, משום שאין קטיגור נעשה סניגור, וה"נ לא יאות שהידים שהרגו את הנפש תהיינה נשואות לברך בהן את ישראל, ולכן כהן שהרג את הנפש אפי' בשוגג לא ישא את כפיו, אבל לענין חיוב כיבוד י"ל שיש בו, כיון שלא הרג רק בשוגג, ומכש"כ שס"ל כן בכהן גדול, דלדעת הר"ן בפ"ב דמגילה כל עיקר חיוב דוקדשתו קאי על כ"ג, ומני' ילפינן לכהן הדיוט שצריך להיות מקודש יותר מישראל, וכן משמע מדברי המפרש בנזיר (ס"ב ע"ב), עיי"ש שפירש הא דאמרי וקדשתו וכו' ליטול מנה יפה ראשון היינו כשחולק עם אחיו הכהנים בלחה"פ, ומשמע דקאי על כ"ג, וא"כ בודאי י"ל דלא פקע חיוב כיבוד לגבי' כשהרג בשוגג וגולה, וי"ל איפוא כנ"ל דמשכחת לה שיזדמן אז עם ממזר, וקמ"ל הירושלמי שיש לממזר ת"ח דין קדימה בישיבה על כ"ג ע"ה

ז) ועיין ירושלמי הוריות פ"א ה"ד, והתיצבו שם עמך (במדבר י"א) עמך בדומין לך, מה אתה אינך לא גר לא נתין ולא ממזר, אף המה לא גרים ולא נתינים ולא ממזרים, ותמי' לי, למ"ל קרא דממזר אינו יכול להיות בסנהדרין, ת"ל דאינו רשאי לכנוס לירושלם, ואיך יהי' בסנהדרין, ומשמע דממזר הי' רשאי להיות בירושלים שלא כדעת אבות דר"נ שהבאנו

ח) שבתי וראיתי כי בזה יעלה בידינו רעיון נפלא רר בהבנת דברי הגמרא בקידושין (ע"ו ע"ב), דמקשה על הא דאיתא שם במתניתין, שכל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין לכהונה, מהא דנקטינן דהכל כשרים לדון דיני ממונות