אבני חפץ קכד

עצמה בנוגע לכסף קידושין עצמו, א"כ אם הקידושין לא יהי' חלין, אז תהי' האשה מחויבת להחזיר הכסף שקיבל האחר כדין ערב, ובזה שהיא מקדשת עצמה נפטרה מזה ונמחול לה החוב. א"כ הוה ממש כמקדש בהנאת מחילת מלוה דמהני וז"נ בסברא. ולפ"ז יצא לנו דאם נאמר דגם המקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת, כדיעה השני' המובאה בש"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף י', ועיין בח"מ ובב"ש שם, גם הדין הזה דאשה יכולה להתקדש בעזרה באופן שתצוה לתת כסף הקידושין לאיש אחר ע"ד שכתבנו ליתא, וא"כ י"ל דר' יהודה שהקשה וכי אשה בעזרה מניין, יסבור ג"כ דהמקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת, ולכן שפיר תמה, וכי אשה בעזרה מניין, דלשטתו לא יתכן כלל שאשה תתקדש בעזרה, כיון דהוא ס"ל דקידושין כדרך זה, שתצוה לתת הכסף לאחר והיא תהי' מקודשת מדין ערב, לא מהני וכאשר ביארנו

ד) ויש לחזק דברינו ולהוכיח דר' יהודה ע"כ לא ס"ל דאשה תוכל להתקדש מתורת ערב, דכבר כתבנו דכל עיקר הדין הזה לא יתכן. רק אם נאמר דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת, ויש להוכיח דר"י ע"כ ס"ל דגם המקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת. דהנה בהא דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת, פירש"י בקידושין (ו' ע"ב), שם משום דהוה כאמר לה התקדשי בהנאה זו, שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסנו על כך עיי"ש, וראיתי בישי"ע אה"ע סי' כ"ח פי' הארוך ס"ק ח' שהעיר בדבר נכון, כיון שיש כאן שני דברים שתוכל להתקדש בהם, האחד הוא גוף המלוה, והשני הוא הנאת הפרוטה שהיתה נותנת לאדם אחר שיפייסנו כפירש"י, וא"כ מנ"ל שדעתה להתקדש בהנאת הפרוטה, דילמא דעתה להתקדש במלוה עצמה ול"מ, ותירץ דאנן קיי"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, וא"כ ה"נ בודאי דעתה להתקדש בהנאת הפרוטה, שהיתה נותנת לאדם אחר ולא במלוה עצמה עיי"ש. ולפ"ז מאן דס"ל דבמלוה ופרוטה דעתה אמלוה, לדידי' ע"כ גם במקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת, דדעתה לא על הנאת הפרוטה שהיתה נותנת לאדם אחר שיפייסנו, רק על המלוה עצמה, וזה ל"מ. ודבר זה אי המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת, או אמלוה ואינה מקודשת, היא מחלוקת ר"מ וחכמים בקידושין (מ"ח ע"ב), דר"מ ס"ל דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת, וחכמים ס"ל דדעתה אמלוה ואינה מקודשת, וידוע דסתם חכמים דר"מ הוא ר' יהודה, וא"כ ר"י ס"ל דהמקדש במלוה ופרוטה אינה מקודשת, משום דדעתה אמלוה, וע"כ ס"ל ג"כ דהמקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת וכמו שביארנו, וכיון שכן גם ד"ז שאשה תוכל להתקדש מדין ערב, אשר יסודו בהך מילתא דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת כדברינו למעלה, לא יתכן לר' יהודה וכאמור, ולפ"ז יצא לנו דאם מאיזהו צד שיהי' יהי' לנו הוכחה דאשה תוכל להתקדש מדין ערב, ממילא יהי' מזה סתירה לשיטת ר' יהודה, בענין המקדש במלוה ופרוטה, דאם אשה תוכל להתקדש מדין ערב. ש"מ דהמקדש במלוה ופרוטה מקודשת, וזה להיפוך מדעת ר' יהודה דס"ל דאינה מקודשת והבן

ה) ומעתה יתבארו לנו דברי הש"ס בקידושין הנ"ל בדרך חריף ומושכל, דכאשר שמע ר"י מתלמידי ר"מ שרוצים לכנוס ולהגיד לי ש הדין דהמקדש בחלקו אינה מקודשת, הנה הרגיש בזה סתירה לשטתו לענין המקדש במלוה ופרוטה דאינה מקודשת, והיינו דלכאורה קשה וכי אשה בעזרה מניין והרי גנאי לה שתתקדש בעזרה, וחשב ר"י דבודיא כוונתם דמשכחת לה שתתקדש בעזרה אף שלא תכנוס, וכגון שתתקדש מדין ערב, באופן שתאמר לכהן שיתך חלקו לאחר, וע"כ ס"ל דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת, וכיון שכן הלא נסתר דינו של ר' יהודה לענין המקדש במלוה ופרוטה, דס"ל דאינה מקודשת, ומהך דינא של המקדש בחלקו מוכח דמקודשת וכאשר ביארנו, ולכן אמר שאל יכנסו תלמידי ר"מ כיון שקנתרנים הם ולקפחו בהלכות הם באים, והיינו שחושד אותם, שבכונה הם באים להגיד לו הדין הזה, כדי לעקצו בנוגע לשמיעתו לענין המקדש במלוה ופרוטה, וכאשר עכ"ז דחק סומכוס ונכנס, ואמר לו שכך שנה ר"מ דהמקדש בחלקו בין ק"ק בין ק"ק לא קידש, כעס ואמר הלא אמרתי לכם דאל יכנסו תלמידי ר"מ לכאן, מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים, וכי אשה בעזרה מניין, והיינו דלפום ריהטא לא משכחת שתתקדש אשה בעזרה, וצ"ל דמשכחת לה שתתקדש מדין ערב, ואך בזה הם רוצים, כי שוב ממילא מוכח מזה כדברי ר"מ, דהמקדש במלוה ופרוטה מקודשת, ונסתרו דברי ר' יהודה במה דס"ל דהמקדש במלוה ופרוטה אינה מקודשת. ובא ר' יוסי ופייסו, דבחנם חשד אותם וכעס עליהם, והיינו דהוא חשב שא"א באופן אחר שתתקדש אשה בעזרה, רק בתורת ערב, לזאת הוציא מכאן סתירה לדינו בענין המקדש במלוה ופרוטה, וזה הרע לו, ובאמת בלא"ה משכחת לה קידושי אשה בעזרה, וכגון שקיבל אבי' קידושין, או שעשתה שליח לקבל קידושין בעזרה, ואין לדין זה שום שייכות עם הדין דהמקדש במלוה ופרוטה, ובחנם איפוא חשד לתלמידי ר"מ שבאים לקנתרו ולקפחו בהלכות, והענין יקר ע"ד הפלפול

ו) וכמה מעליא שמעתתא דא בישוב קושית העולם המובאה באור חדש בקידושין שם על הא דכעס ר"י על הך מימרא של תלמידי ר"מ, דהמקדש בחלקו אינה מקודשת, ותמה וכי אשה בעזרה מניין, והרי גם על עצמו יקשה כן, דהוא ס"ל בברייתא המובאת בש"ס שם, דהמקדש בחלקו מקודשת, וקשה ג"כ וכי אשה בעזרה מניין. ולדברינו למעלה הענין נחמד, דע"כ לא כעס ר' יהודה רק משום דהי' קאי בסברא, דא"א אופן אחר שתתקדש אשה בעזרה, רק מתורת ערב, וזה לא יתכן לדידי', דס"ל דהמקדש במלוה ופרוטה אינה מקודשת, אבל לבתר דעוררו ר' יוסי דבלא"ה משכחת קידושי אשה בעזרה, ע"י אבי' או שליחה, שפיר השמיענו דעתו ג"כ בדין הזה, דהוא אמנם חולק על ר"מ וס"ל דהמקדש בחלקו מקודשת ודוק. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רי"ז שכתבתי ענין יקר בהבנת הדבר שנתן ר"י את תלמידי ר"מ למקנתרים, כאשר כיוצא בזה מצאנו ג"כ בנזיר (מ"ט ע"ב), עיין בדברינו שם ותמצא נועם

סימן סח

אשר העיר מע"כ על מה שתמהתי בספרי הדרש והעון ספר בראשית מאמר רס"ד, על דברי