אבני חפץ קכג

בשאר רוב. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רי"ז שהארכתי בפרט זה, אם המיעוט בעלמו לאחר הכרעת הרוב מוכרח לקבל דברי הרוב, בדברים נאותים, וכן דברנו, מזה למעלה בסי' נ' עיי"ש

ד) אמנם כ"ז אם יצא פרש מהבהמה בשעת הדקירה, שאז אנו חוששין לנקובת הכרס, אבל אם לא יצא פרש בשעת הדקירה, דעת גדולי האחרונים להתיר לגמרי מיד, גם בלא שהתה יב"ח, דמדלא יצא פרש ש"מ דלא ניקב הכרס כלל, דאילו הי' ניקב הי' יוצא פרש, וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ק סי' כ"ה בשם הגאון מליסא, וכ"כ בשו"ת טטו"ד מהדו"ת סי' קע"ב ובמהדו"ק סי' ע"ט, ועיי"ש שכתב דאין זה דומה למחט שנמצא בחלל הגוף, דבמחט בחלל הגוף, כיון שבודאי נמצא בפנים, ל"ה רק ספק אחד, שמא ניקב אחד מהאברים הפנימים או לא, אבל כאן יש ספק שמא לא נכנס כלל המרצע שנוקבין בו לפנים. רק העוקץ נשאר בשוה עם הבשר, וא"כ זה דומה לספק על ספק לא על, ואת"ל על שמא לא ניקב, והוה ס"ס ומותר, ועיי"ש בסי' ע"ה שהאריך ג"כ בזה. ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ר סי' ע"ב, שצידד דביצא פרש הוה ודאי טרפה ול"מ שהיי' יב"ח, אכן בחיו"ד ח"ב בקונטרוס אחרון סי' כ"ד תברא לגזיזי' וכתב דגם ביצא פרש יש להקל לאחר יב"ח, כיון דל"ה רק ס"ט, דלא ידעינן איזה היא כרם הפנימי שנקובתו במשהו, וסיים שהמורה להקל יש לו מקום בהלכה. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' פ"ב שכתב ג"כ דמהני שהייה וב"ח, וגדולה מזה ראיתי בשו"ת שערי דעה מהדו"ת סי' צ"ז, שדן להתיר לגמרי אפי' ביצא פרש, כיון שרוב בהמות עושין להן דקירה כזאת וחיות יותר מיב"ח, שוב הו"ל כשאר רובא דעלמא, ואזלינן בתרי' גם לענין בהמה שנשחטה קודם יב"ח עיי"ש (וכיוצא בזה כתב בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ב לענין בהמות שמקיזין דם בצוארן, דאין לחוש לזה, כיון דחזינן דרובן מאותן הבהמות הנקזות חיות עיי"ש), ואם אמנם שבזה קשה להקל, אבל לאחר שהיי' יב"ח יש להקל, דבכל אופן ל"ה רק ספק טרפות, ומהני שהיי' יב"ח, או אם לא יצא פרש ג"כ מותר דל"ה ספק כלל וכמ"ש. לכן גם לענין שאלתנו יש לחקור, אם לא יצא פרש שאז מותרת תיכף הבהמה, ואם יצא פרש וכבר עברו עלי' יב"ח, ג"כ מותרת, אבל אם לא עברו עלי' יב"ח אסורה ואסור להשהותה, וה"ה דאסור למוכרה לנכרי, וכמ"ש בתשו' טעו"ד מהדו"ק סי' ע"ט שהבאנו

ה) ובדבר החלב, הנה אם יצא פרש, שאז הבהמה אסורה, בודאי גם החלב אסור ואם נתערב מהחלב בפחות מס' גם התערובות אסור, אכן לענין שנאמר בה חנ"נ יש לצדד, כיון דל"ה רק ספק איסור יש לסמוך ע"ד הרמ"א שפסק בסי' צ"ב סעיף ד', דבהפ"מ ל"א בשאר איסורים חנ"נ בלח בלח, ובפרט כשהתערובות היתה שלא בדרך בישול. ועיין בתשו' נובי"ת חיו"ד סי' מ"ט שכתב ג"כ להקל בספק טריפה שנתערב לח בלח דל"א בי' חנ"נ, עיי"ש שהקיל אפי' ע"י בישול, וכש"כ שלא ע"י בישול

סימן סז

א) בקידושין (נ"ב ע"ב) ת"ר, לאחר פטירתו של ר"מ, אמר להם ר' יהודה לתלמידיו, אל יכנסו תלמידי ר"מ בכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני בהלכות הם באים, דחק סמכוס ונכנס, אמר להם כך שנה לי ר"מ, המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש, כעם ר' יהודה עליהם ואמר להם, לא כך אמרתי לכם, ל יכנסו תלמידי ר"מ לכאן, מפני שקנתרנים הם, לא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים, וכי אשה בעזרה מניין, אמר ר' יוסי וכו' וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה, ואין אשה עשוי' לעשות שליח לקבל קידושין בעזרה וכו', עכ"ל הש"ס. ומבלי משים יתעורר בנו הדקדוק, במה זה הכיר ר"י, שתלמידי ר"מ המה קנתרנים, כאשר אמרו לו הדין דהמקדש בחלקו לא קידש, ומדוע זה הצטער ער כ"כ בשמעו הדין הזה, עד כי חשד שבכונה באו תלמידי ר"מ לצערו

ונלפע"ד לבאר דברי הש"ס בדרך החידוד, והסגנון יהי' כך, דמדין הזה דהמקדש בחלקו יוצמח לפום ריהטא סתירה לאיזהו דין של ר' יהודה במק"א, וע"כ כאשר שמע ר"י הדין הזה מתלמידי ר"מ הצטער מאד, וחשד אותם, כי באו עליו בערמה להראות לו בדרך זה שטעה במק"א. ובא ר' יוסי והוכיח, כי אין מהך מימרא דהמקדש בחלקו כלל סתירה לדינו של ר"י, וגם תלמידי ר"מ לא כונו זאת כלל, ובחנם הצטער וכעס, ואען ואומר

ב) הנה בהא דחמה ר' יהודה על הדין הזה דהמקדש בחלקו, וכי אשה בעזרה מניין, פירש"י דקתני קדשי קדשים, והרי אם יוציאם חוץ לעזרה אפי' לעזרת נשים נפסלין, ונשים אין נכנסות לעזרה, ובתוס' ד"ה וכי תמהו ע"ז, דהרי קיי"ל בפרק כל הפסולין (דף ל"א ע"ב) דשחיטה כשירה בנשים, א"כ נשים יכולות לכנוס לעזרה, ועוד הרי סוטה נכנסת לעזרה להניף (מה שהקשו התוס' מסוטה הדברים תמוהים מאד דהרי סוטה היא אשת איש, ולא תוכל להתקדש, וראיתי בהגהות רש"ש שם שעמד בזה והדבר צע"ג), לכן פירשו התוס', דכונת ר"י הוא, וכי אשה בעזרה לה תקדש מניין הרי אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש, שהרי בזיון ומילתא דלא שכיח היא, ולא איירי תנא מזה עיי"ש

וקשה לי לפי המבואר בש"ס בקידושין (ז' ע"א), דאשה שאמרה תן מנה לפלוני ואקדש לך מקודשת מדין ערב, ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד נפשי', האי איתתא נמי, אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא משעבדה נפשה עיי"ש, א"כ הרי משכחת שהקידושין יהי' בעזרה, אף שהאשה עצמה לא תוכל לכנוס לשם, וכגון שאמרה לכהן שיתן חלקו בעזרה לפלוני ותהי' מקודשת לו, דאז הו"ל להיות מקודשת מדין ערב, וקמ"ל דאינה מקודשת משום דהמקדש בחלקו אינה מקודשת, וזה קושיא נפלאה

ג) אמנם בגוף דברי הש"ס בקידושין שם, דאשה תוכל להתקדש מדין ערב, תמה בפנ"י נהי דילפינן מערב דבכה"ג משתעבד, אבל אכתי מלוה היא, דבשעה שמקדש אותה אחר זמן הנתינה ל"ה הדבר בעין, וקיי"ל דהמקדש במלוה אינה מקודשת כדאיתא בקידושין שם, וראיתי בהפלאה שם שהאריך בזה וכתב דזה הוה כמקדש בהנאת מחילת מלוה דמהני עיי"ש. ולפענ"ד נראה להסביר הדבר ביותר, דכיון דמתורת ערבות יכולה האשה לחייב