אבני חפץ קכא

סימן סד

אשר שאלני כת"ה לבאר לו דברי הספר חסידים סי' תס"א שכתב וז"ל, וכל דבר שהוא ג"פ אעפ"י שאין ניחוש יש סימן, דוגמת ער ואונן, דכתיב פן ימות גם הוא כאחיו וכו', אבל לח לחמישי אינו מזיק, וזה פלא דאיך ס"ד דלאחר שנעשתה האשה קטלנית, ואסורה להנשא לשלישי או לרביעי, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', עיין יבמות (ס"ד ע"ב), תהי' מותרת לחמישי

א) הנה בדבר זה כבר עמדו קמאי, עיין בתשו' תה"ד סי' רי"א שתמה בזה על הספר חסידים, וכן הגאון חיד"א בפירושו על ספר חסידים שם במקומו עמד בזה, ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ת ח"א סי' י"ד מ"ש בזה, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' מ"ה מ"ו, שפלפל ג"כ בדברי הס"ח האלו בדברים נאותים, והביא שם השערה נכבדה מאד קרובה לאמת בשם ידידי הרב הגאון ר' משלם סאלאט זצל"ה מלבוב שהי' כתוב בספר חסידים, אבל לה אינו מזיק, והכונה למ"ש הרא"ש בתשובה והטור דאיש שמתו לו ב' נשים מותר לישא שלישית, דלגבי אשה ליכא סכנה, וז"ש הס"ח אבל לה אינו מזיק והיינו שאצל האשה ל"ש החשש הזה מצד הבעל, והמדפיס חשב שהכונה אבל לה' אינו מזיק, וע"כ הדפים אבל לחמישי אינו מזיק, וזה השערה נפלאה

ב) וכאשר התבוננתי בזה כעת, עלה בלבי לבאר דברי הס"ח, דהדברים מתאימים עם מה שנסתפק בברכי יוסף אה"ע סי' ט' סעיף ב', אפי' אם נאמר דביבום ל"ש איסור קטלנית, כדעת הרלב"ח בתשובה, דשייך בזה לומר שומר מצוה לא ידע דבר רע, איך הדין ביבמה שנתיבמה שתי פעמים ומתו היבמין, אם מותרת להתיבם פעם שלישית, כיון שאנו רואים שזו הוחזקה לקטלנית גם לענין יבום, וצידד דלא פלוג עיי"ש, ונראה דהספר חסידים יסבור ג"כ, שע"י יבום לא נעשית קטלנית, וזה הוא מה שרצה להשמיענו, דאם אמנם דאשה שהי' לה שני אנשים אסורה להנשא עוד (וכמ"ש בתוספות ביאור עוד בסי' תע"ח שם שהארכנו בזה בסימן הקודם), מ"מ לח לחמישי אינו מזיק, והיינו אם הי' לה שני אנשים, ומתו ואח"כ ותיבמה שתי פעמים רשאי היבם השלישי שהוא בעלה החמישי לישא אותה, דעי"ז שמתו שני יבמי' לא נעשתה קטלנית לגבי יבום דע"י היבום לא נעשתה קטלנית, וזה השערה נכבדה

ג) ויש להסביר הדבר, דע"י יבום לא נעשית קטלנית, דבשלמא כשמתו סתם שני אנשים, אנו אומרים דאשה זו מוחזקת להמית בעלי', יהי' מאיזהו טעם שיהי', או משום דמעיינה גורם או מזלה גורם, אבל כשמתו שני יבמי', אין ראי' דסבת המיתה היתה מצדה, די"ל דה"ט שמתו, משום שלא עשו המצוה כהוגן, ולכן לא הגינה עליהן, אבל זה השלישי, אם יעשה המצוה כתיקונה לא יארע לו רע, ואין זה ענין לפלוגתת רבנן ואבא שאול, אם ביבום צריך לכוין לשם מצוה, דאף אם נאמר כרבנן דיבמה יבא עלי' מ"מ, עיין יבמות (ל"ט ע"ב), זה דוקא לענין שמקיים עיקר המצוה, אף אם אינו מכוין לשם מצוה, אבל לענין שתגין עלי' המצוה, שלא תזיק לו הסכנה, מפאת דשומר מצוה לא ידע דבר רע, בודאי מהצורך שיעשה במצוה כתיקונה, והסברא הזאת שקיימתי אותה מדעת עצמי, מצאתי אח"כ בקהלת יעקב אלגזי מענה לשון ח"ג סי' רמ"ו בשם הרד"ך. ולדעתי נראה ראי' נכונה לזה, מדברי הגמ' שבת (ס"ג ע"א), כל העושה מצוה כמא מרה, אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח'), הנה מדדקדקה הגמ' ואמרה העושה מצוה כמאמרה, ש"מ דרק אם עושה המצוה כתיקונה, אז מגנת עליו, אבל אם אינו עושה אותה כתיקונה, אף שקיים המצוה, אבל אינה כדאי להגין עלי', וה"נ ביבום אנו אומרים שהראשונים לא עשו המצוה כתיקונה, וע"כ לא הגינה עליהם, וזה האחרון אם יעשה אותה כתיקונה, לא יארע לו תקלה, וכמו שכתבנו, ועיין במהרש"א שם שדקדק על הלשון כמאמרה, ופירש דהיינו כמו שנאמרה לעשותה לשמה, וזה מתאים לדברינו. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רס"ד שדנתי, במי שעושה מצוה כאינו מצווה עושה, אי שייך לומר שומר מצוה לא ידע דבר רע, והערתי בזה מאיזהו מקומן וגם מדברי הש"ס בשבת שהבאנו עיי"ש מ"ש בזה

ד) ועיין בספר בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' מ"ה בהגהה הנדפס ממני (והבאתי הדברים בסוף סי' הקודם), שביארתי דברי הספר חסידים בסי' תע"ח, שכתב לענין קטלנית שמתו הבעלים בלא בנים, דכונתו דאף שמתו בלא בנים, ונפלה האשה ליבום, ג"כ יש איסור קטלנית, דהס"ח ס"ל דגם ביבום שייך איסור קטלנית עיי"ש, ואם נאמר כן יסתרו דברינו כאן. במה שרציתי להעמיס בדברי ס"ח שכתב דלחמישי אינו מזיק, דכונתו דע"י יבום לא נעשתה קטלנית גם לגבי היבם כנ"ל, כיון דהס"ח ס"ל דקטלנית אינה מתיבמת, וכן משמע קצת פשטות הלשון בספר חסידים במאמר תס"א שהבאנו, שהזכיר מעשה דער ועונן דכתיב פן ימות גם הוא כאחיו, להורות שיש איסור לישא אשה שמתו בעלי', ושם הלא היתה תמר זקוקה ליבום, וע"כ דס"ל דגם ביבום שייך איסור קטלנית. אמנם אי משום הא לא אירי', דשם י"ל דה"ט שלא נתנה יהודה לשלה, משום שהי' קטן. וקטן אינו מיבם מחשש דשמא ימצא סריס ואין עליו כלל מצות יבום, ולכן באמת אמר לה שתשב עד שיגדל שלה, ויהי' בכלל יבום, ולא יהי' שייך איסור קטלנית, ועיין בתשו' ח"צ סי' א' ובנובי"ק אה"ע סי' י' והדברים ידועים, ולפ"ז י"ל דהס"ח מביא ראי' מדחש יהודה שלא לתת את תמר לשלה עד שיגדל, ויהי' בכלל יבום, שאז תגין עליו המצוה, ש"מ דשלא במקום מצוה אסור לישא אשה שמתו אנשי', ומסיים הס"ח אבל ל לחמישי אינו מזיק, להורות דבמקום מצוה אפי' היכי שלגבי המצוה עצמה נעשית קטלנית, וכגון שמתחלה מתו עלי' שני אנשי' ואח"כ שני יבמי', רשאי היבם השלישי ליבמה, דל חמישי אינו מזיק וכמו שכתבנו

סימן סה

אחרי אשר בסימנים הקודמים דברנו מענין קטלנית, אזכיר עוד בזה מה שנ"ל לומר בהבנת הנהו תרי לישני דאיפלגי ביבמות (ס"ד ע"ב) בטעם האיסור של קטלנית, דר"ה ס"ל דמעיין גורם ור' אשי ס"ל דמזל גורם, ויש להבין באיזהו סברא נחלקו: א) ונראה דמחלוקותם היא מעין הפלוגתא המוזכרת