אבני חפץ קכ

ע"י הבעל י"ל הכי, וכאשר כתבנו למעלה, ומדברי ר הספר חסידים סייעתא לדברינו

ד) ואחרי אשר מהדברים האלה יפתחו שערי היתר חדש בענין איסור קטלנית והילכתא גבירתא איכא למשמע מזה, מהראוי לחקור על מדת הזמן שהאשה צריכה להיות נפרדת מבעלה וניזונית מאלי', שלא תהי' בגדר קטלנית. והנה מפשטות לשון הספר חסידים הנ"ל, שכתב לא תנשא אם מתו בעליהן זה אח"ז לאחר שבאו עלי' ומתו בלא בנים או (התיבה הזאת כפי הנראה מיותרת היא) מיד לאחר בעילה, משמע דלא נעשית קטלנית רק אם מת הבעל מיד לאחר שבאו עלי'. אולם מצאנו לפעמים שהלשון מיד הוא לאו דוקא, ופירושו לאחר זמן, עיין בר"ש טהרות פ"ט מ"ד שכתב, דכל א אותו היום מיד קרי לי', ועיין בתשו' צמח צדק סי' ק"כ, דהנשבע לשלם מיד זמנו כל היום, ועיין בקהלת יעקב אלגזי מענה לשון ח"ג לשון בני אדם סי' תפ"ז, שהוכיח מדברי הגמ' סנהדרין (ל"ת ע"א) דאפי' הלילה הבא לאחר היום הוא בכלל מיד, דבש"ס שם איתא, מפני מה נברא אדה"ר ע"ש, כדי שיכנוס למצוה מיד, הרי דהש"ס קרא לשבת מיד, אף דאינה מתחלת רק בלילה של אחרי היום שנברא בו, אולם ראי' זו יש לדחות. דגם ההכנות שעושה האדם בע"ש לצורך השבת נחשבות ג"כ למצוה, עיין שבת (קי"ז ע"ב) והכינו את אשר יביאו, א"ר חסדא לעולם ישכים אום להוצאת שבת, שנאמר והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו עיי"ש, אכן י"ל דזה דוקא אחרי ששבת הקב"ה ממלאכתו ביום השביעי, ונקבע השבת ליום השביתה לדורות, אבל אז בע"ש כשנברא אדה"ר, הלא לא נודע עוד שישבות הקב"ה ביום השביעי ויהי' שבת בעולם וממילא לא הי' צורך כלל להכין בע"ש והבן

ה) ויש להוכיח דלשון מיד כולל לפעמים אפי' זמן מרובה מדברי הגמרא במ"ק (כ"ג ע"א), ואם אין לו בנים מותר לישא ל אל לאלתר עיי"ש, ולאלתר שמה הפירוש לאחר ז', עיין תוס' שם ד"ה ואמר, ועיין ב"ב (ל"ו ע"א), הגודרות אין להן חזקה אמר רבא אין להן חזקה לא לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר ג' שנים, עיי"ש, הרי דעד ג' שנים מקרי לא לאלתר, וה"ה די"ל דמקרי מיד, כי לאלתר ומיד פירוש אחד להם, ועיין בכללי הספר כנה"ג ובתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ו, שכ' ג"כ דלאלתר יש לו לפעמים שיעור גדול, ועיין גיטין (כ"ז ע"ב), שיש: מחלוקת בשיעור לאלתר כמה הוה. ולעומת זה מצאנו בש"ס ג"כ דחודש כבר נקרא זמן מרובה, עיין מ"ק (כ"ג ע"א), מאי לז לזמן מרובה א"ר פפא שלשים יום, אלמא דחודש כבר יצא מגדר לאלתר ונקרא זמן מרובה (ועיין ש"ס קידושין (ע' ע"א), ושמא תאמר לז לזמן מרובה ת"ל חודש אלמא דחודש לא נקרא זמן מרובה וצ"ע), ועיין בשעה"מ פ"ד מה' סוכה שהאריך בזה, ורצה להוכיח דגם יותר משבעה ימים הוה בכלל זמן מרובה עיי"ש

ו) ועיין חולין (ד' סע"א) חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין, וכתבו התוס' שם בד"ה מותר דבבצק איירי, ומותר מיד דקאמר היינו כשיעור לישה, וביאר במהויש"א שם דכונתם דל"ל דמיירי בפת, דא"כ לא הוה מותר רק לאחר שיעור אפי' ולא הו"ל למימר דמותר מיד עיי"ש, ומשמע דלשון מיד הוא בדיוק, ואם אך נתאחר כדי אפיה ל"ה בכלל מיד, ועיין בטו"ז יו"ד סי' קל"ד ס"ק י' שכתב ג"כ דכל ששהה מעט לא מקרי מיד עיי"ש, ע"כ מדברי הספר חסידים קשה להחליט דבר ברור כזה אמנם מצד הסברא י"ל דעכ"פ צריכה האשה להיות נפרדת מבעלה י"ב חודש, למען תצא מחשש קטלנית, וסמוכין לזה יש להביא מדברי הראב"ד הובא במהרש"א עדיות סוף פ"ב שכתב, דלכן הי' משפט דור המבול י"ב חודש, משום דאיכא מזל שעה או מזל חודש, ע"כ הי' משפטן כל הימים וכל החדשים עד שנה תמימה ע"ש, ולכן כיון שעיקר ההיתר בקטלנית בגוונא שאנו דנין הוא, דאחרי שנתפרנסה בלעדי הבעל, אין לתלות מיתתו ברוע מזלה שלא יהי' לה מי שיפרנסנה, דהרי אדרבה היא מתפרנסת בעצמה ואנו רואים איפוא שמזלה טוב, לכן מהצורך שתעבור עלי' שנה תמימה, למען נראה אם עברו עלי' כל המזלות לטובה, דאל"כ אין ראי' שמזלה טוב, דהמזל משתנה מחודש לחודש וכדברי הראב"ד והמהרש"א שהבאנו. אכן כ"ז רק בדרך הערה ומשא ומתן של הלכה, אבל למעשה יש להתישב הרבה בדבר, כי חמירא סכנתא, ועיין בתשו' חות יאיר סי' קצ"ז שרצה ג"כ לצדד, דאם חי הבעל איזהו זמן אחר הנשואין ומת, ל"ה האשה בגדר קטלנית, ועכ"ז למעשה פקפק בזה עיי"ש

ז) ודע דבדברי הספר חסידים שהבאנו יש לדקדק עוד. במה שכתב, אם מתו בעליהן זה אחר זה שבאו עלי', מה זה שדקדק לומר שמתו בעליהן זה אחר זה, ונראה בזה רעיון נכון, דכונת הספר חסידים לדייק, דלא נעשית קטלנית רק אם מתו בעלי' זה א אחר זה בלי הפסק גירושין בנתים, אבל אם לא מתו אנשי' זה אחר זה, ורק נתגרשה שה בנתים מבעל אחד, בכה"ג לא נעשתה קטלנית, ולפ"ז יופשט לנו הספק שנסתפק בבאר היטב סי' ט' ס"ק ב', אי דוקא בזא"ז הוה קטלנית או גם בסירוגין. ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה באה"ע ח"ר סי' מ"ו שהעיר בזה מדברי מהרי"ט ח"ב סי' ל"א, שכתב לענין ערל שמתו אחיו מחמת מילה, דהיכי שעבר ועל השלישי וקיים נפסקה החזקה, וה"נ י"ל. דאם נתגרשה בנתים נפסקה החזקה ול"ה קטלנית, ומדברי הספר חסידים שהבאנו יש ראי' נאותה, דלמען תהי' האשה בגדר קטלנית בעינן ושימותו אנשי' בז בזא"ז, אבל אם מתו בסירוגין וכגון שנתגרשה בנתים, לא נעשתה קטלנית

ח) ועיין בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' מ"ה, שהעתיק ג"כ דברי הס"ח שהבאנו, ועמד שם במה שכתב ומתו בלא בנים, שמשמע מדבריו, דרק כשאין לה בנים הוה קטלנית, אבל לא ביש לה בנים, והביא מדברי הס"ח האלו סמוכין למה שחידש הגה"צ מקאמארנא זצל"ה בפירושו על משניות הנקרא בשם נוצר חסד אבות פ"ג, דביש להאשה בנים ל"ה קטלנית, ואנכי בהגהה שם הנדפס ממני צדדתי, דאין כונת הס"ח להורות דביש לה בנים ל"ה קטלנית, רק כונתו להשמיענו, דאפי' כשאין לה בנים ונפלה לי ליבום, ג"כ הוה קטלנית, משום דהס"ח קאי בשמה, דגם ביבמה שייך האיסור דקטלנית, שלא כדעת הרלב"ח, דס"ל דביבום ל"ש איסור קטלנית, ועיין בתשו' ח"צ סי' א' מ"ש בזה: