אבני חפץ יב

שאל"ס שבזה יצאה מאיסור א"א מה"ת בודאי ל"ש בזה לומר דבר ולא חצי דבר

ד) ובגוף המחלוקת שנחלקו ר' יהודה ור' יוסי בספרי, דר' יהודה דרש לא יקום עד אחד באיש אבל קם הוא באשה להשיאה, ור' יוסי דרש אבל קם הוא לשבועה, נ"ל לומר בהבנת פלוגתתם, דלכאורה א קרא כלל להתיר ע"א בעדות אשה, די"ל כן מסברא או משום דהוה מילתא דעל"ג או משום דאשה דייקא ומינסבא וכמו שאמרו ביבמות (צ"ג ע"ב) ומדוע יליף ר' יהודה זאת מקרא, ונראה דהנה דעת הרא"ה בספר החינוך מצוה תקכ"ג, דה"ט דע"א ל"מ רק בעינן ב' עדים, משום דבע"א חיישינן שמא משקר. אמנם הרמב"ן ס"ל דלא מטעם שמא משקר הוא רק מגזה"כ כמו עדות קרובים שפסלה התורה שאף משה ואהרן אין נאמנים, ועיין במנ"ח שם ובקצוה"ח סי' ל' ס"ק ט', וי"ל דע"כ ל"ש לומר כסברת הגמ' דע"א מהני בעדות אשה משום דהוה מילתא דעל"ג או משום סברת דייקא, רק אם נאמר כסברת הרא"ה דע"א ל"מ משום דחיישינן שמא משקר, א"כ בעדות אשה שאין לחוש לזה משום דהוה מילתא דעל"ג או משום דאשה דייקא ומינסבא אשר גם זה מועיל שלא ישקר, משום דירא שיתברר שקרותו וכמו שביאר בנובי"ק אהע"ז סי' כ"ז סברת דייקא, שהיא משום שעי"ז העד אומר אמת וירא לשקר, שפיר מהני ע"א, אבל אם נאמר כדעת הרמב"ן, דע"א ל"מ מגזה"כ, ע"כ גם בעדות אשה ע"א לא מהני, דמה בכך שידענו שהעד אומר אמת, אבל הרי אפי' במשה ואהרן שבודאי אומרים אמת ג"כ ל"מ ע"א מגזה"כ, וצריך איפוא קרא מיוחד להורות דע"א מהני בעדות אשה, ולא מהני הטעם שאמרו בגמ', אכן בעיקר המחלוקת שבין הרא"ה והרמב"ן, בטעם פסול עד אחד, י"ל דתליא בפלוגתא הידועה אי דרשינן טעמי דקרא, דאם דרשינן ט"ד י"ל כסברת הרא"ה דה"ט דע"א לא מהימן משום דחיישינן שמא משקר, אבל אם נאמר דלא דרשינן ט"ד, אין לנו גם בזה לדרוש ט"ד מדוע ע"א לא מהימן. וצ"ל כדעת הרמב"ן דהא דע"א ל"מ הוה מגזה"כ, ובהצטרף הדברים עם מה שכתבנו למעלה יצא לנו לפ"ז, דאם דרשינן ט"ד אשר אז הטעם דע"א ל"מ הוה משום דחיישינן שמא משקר, א"כ בעדות אשה דאין לחוש לזה משום דהוה מילתא דעל"ג או משום סברת דייקא, מהימן ע"א מסברא וא"צ ע"ז קרא כלל. אמנם אם נאמר דלא דרשינן ט"ד, אשר אז הטעם דע"א ל"מ הוא משום גזה"כ, וא"כ גם בעדות אשה מהראוי לומר דל"מ, וההכרח לפ"ז לדייק זאת מהכתוב, ולפ"ז י"ל דר' יהודה ור' יוסי דפליגי בספרי אזלי לשטתיי' דר' יהודה כשטתי' דלא דרש ט"ד, דהוא בעל פלוגתי' דר"ש בזה כידוע וכמבואר בב"מ (קט"ו ע"א) ובסנהדרין (כ"א ע"א), א"כ ע"כ ליתא לדידי' סברת הרא"ה, ולשטתו הא דע"א ל"מ הוה מגזה"כ וא"כ גם בעדות אשה לא הי' צריך להיות נאמן, וע"כ מפיק מקרא דע"א בעדות אשה מהני מדכתיב לא יקום עד אחד באיש ודרשינן אבל קם הוא באשה להתירה. אמנם ר' יוסי יסבור דדרשינן ט"ד, וא"כ י"ל כדעת הרא"ה דה"ט דע"א לא מהימן משום דחיישינן שמא משקר, ולפ"ז בעדות אשה דל"ש החשש הזה מטעם שאמרו בגמ' דהוה מילתא דעל"ג או משום סברת דייקא מסברא ידענו דע"א מהימן ול"צ לזה קרא, וע"כ דרש קרא דלא יקום אבל קם הוא לשבועה

ה) ואני נבוך בסברת הרא"ה שהבאתי שכתב דה"ט דע"א לא מהימן משום דחיישינן שמא משקר, מדוע נחוש לזה, והרי יש להעד חזקת כשרות ובודאי אומר אמת, ואולי י"ל לפמ"ש הפנ"י בגיטין (י"ז) דחזקת כשרות הוה חזקה דאתי מכח הרוב דרוב ישראל כשרים הן, א"כ אין להוציא ממון בעד אחד כיון דאין הולכין בממון אחה"ר, ומה"ט גם בדבר שבערוה ל"מ ע"א, דילפינן דבר דבר מממון, כדאיתא בסוטה (ג' ע"ב), ולכן כמו דבממון ל"מ ע"א, כן גם דבר שבערוה ל"ה פחות מבשנים. ומפאת זה באיסורין אה"נ דע"א נאמן, משום דבאיסורין אזלינן בתר רוב ול"ח שמא משקר, והא דמוציאין ממון בשני עדים י"ל דה"ט. משום דבשני עדים הוה מיעוטא דמיעוטא, ובמיעוטא דמיעוטא גם בממון אין חוששין, וכ"כ מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חאה"ע ח"ר סי' קי"ט, דלחוש בשני עדים שמשקרין הוה מיעוטא דמיעוטא, וכעין שכתב הפנ"י בהקדמתו לסדר נשים בשם חתנו בביאור דברי הש"ס בשבועות (ל"ג ע"א), כגון שהיו קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות, דלכן קאמר ששתיהן גוססות, דהשתא הוה מיעוטא דמיעוטא, וגם לר"מ אין לחוש. אכן לפ"ז הי' צריך להיות דלרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר גם להוציא, יהי' ע"א נאמן, וזה לא ניתן להאמר, ואולי רב יסבור דה"ט דע"א אינו נאמן משום דהוה גזה"כ כדעת הרמב"ן. ולכן גם בממון ל"מ אף דס"ל הולכין בממון אחה"ר, שום שכן הוא גזה"כ דבעינן שנים דוקא, ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

ו) ויש להעיר עוד בדבר החקירה הנ"ל אם בעדות אשה מהני חצי דבר, דזה תליא במה שהארכנו במאמרים הקודמים אם בעדות אשה בעינן תורת עדות או סגי בבירור בעלמא, מא, דאם בעינן תורת עדות בודאי ל"מ חצי דבר, כמו. דל"מ בשאר עדות, אבל אם נאמר דלא בעינן תורת עדות, רק סגי בבירור האמת, י"ל דגם חצי דבר מהני, כיון שעכ"פ נתבררה האמת לאמתה. ולפי מה שצדדנו למעלה בדברינו שם גם הך מילתא סובב והולך על פלוגתת ר' יהודה ור' יוסי בספרי בקרא דלא יקום עד אחד וכו', דלר' יהודה בעינן תורת עדות באשה, ולר' יוסי ל"ב וסגי בבירור האמת וכמו שהארכנו בזה במאמר שלפני הקודם, וא"כ יצמח לעניננו דלר' יהודה לא יהי' מהני חצי דבר בעדות אשה, ולר' יוסי יהי' מהני, וזה להיפוך ממה שצדדנו לעיל בראשית דברינו, ויש להרחיב עוד הדיבור ואסתגר בזה: כ

סימן ד

ע"ד השאלה בקהלה אחת שמעולם הי' להם ש"ץ קבוע שעבר לפני התיבה, ועכשיו נתרוקן מקום הש"ץ וגם מקום השו"ב, ואיזדמן להם שו"ב יודע נגן. ורוצים ראשי הקהל לאחד ולחבר שתי המשרות האלה יחד, שהשו"ב יהי' גם הש"ץ, וקמו מעררים ואומרים שאינם רוצים ששתי המשרות האלה תתאחדנה באיש אחד

א) כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא חזינא שיפקפק מאן דהוא על הדבר הזה, ואדרבה פוק חזי