אבני חפץ יא

עבירה כיון שיש בו קדושת ישראל ונתחלל פקע קדושתו לגמרי ואינו כשר עוד בשום אופן לעדות ואפי' במסל"ת, וזה רעיון יכבד, ויש להרחיב עוד הדיבור בזה ואכמ"ל

סימן ג

א) ראיתי בישי"ע אהע"ז סי' י"ז ס"ק ו' בפירוש הארוך שנסתפק בהא דקיי"ל דבכל עדות בעינן שיעידו העדים דבר ולא חצי דבר, אם גם בעדות אשה הדין כן, ולדעתי ממקומו הוא מוכרח דבעדות להתיר אשה ל"ש לומר דבר ולא חצי דבר, דהרי עיקר הך מילתא דבעדים בעינן דבר ולא חצי דבר ילפינן מקרא דעפ"י שני עדים יקום דבר, ודרשינן דבר ולא חצי דבר למעוטי שנים אומרים אחד בגבה ושנים אומרים אחד בכריסה כדאיתא בב"ק (ע' ע"ב), א"כ י"ל דזה דוקא היכי דשייך רישא דקרא והיינו לא יקום עד אחד באיש, שייך ג"כ סיפא דקרא עפ"י שני עדים יקום דבר, ודרשינן דבר ולא חצי דבר, אבל היכי דל"ש רישא דקרא גם סיפא דקרא ליכא למידרש, וא"כ בעדות אשה שנתמעט מרישא דקרא וכמו דס"ל לר' יהודה בספרי לא יקים עד אחד באיש לכל עון וכו' אבל קם הוא באשה להשיאה, גם סיפא דקרא דמפקינן מיני' דבר ולא חצי דבר ל"ש גבי', ולכן גם חצי דבר מהני. ויש לדמות זאת קצת להא דאיתא בפסחים (מ"ג ע"ב): לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות. כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ, והני נשי הואיל וליתנייהו בקום אכול מצה סד"א דליתנייהו ג"כ בבל תאכל חמץ ולכן איצטריך קרא לרבות נשים עיי"ש, וה"נ י"ל כל שישנו בלא יקום עד אחד ישנו ביקום דבר ולא חצי דבר, ועדות אשה דליתא בלא יקום עד אחד ליתא ג"כ ביקום דבר ולא חצי דבר. ועיין חגיגה (ד' ע"ב): ובאת שמה והבאת שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכלו שאינו בביאה אינו בהבאה, וזה מתאים ג"כ לדברינו (וכיוצא בזה מצאנו ג"כ במנחות (מ"ג ע"ב) וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה). אכן לפ"ז יש לצדד ולומר דזה דוקא אם נאמר כר' יהודה דדרש בספרי שם לא יקום עד אחד באיש וכו' אבל קם הוא באשה להשיאה שפיר י"ל כמ"ש דכיון דעדות אשה ליתא בלא יקום עד אחד, ליתא ג"כ ביקום דבר ולא חצי דבר, אבל אם נאמר כר' יוסי שם דמפיק מקרא דלא יקום וכו', אבל קם הוא לשבועה ולא לעדות אשה, אשר לדידי' גם בעדות אשה בעינן מה"ת ב' עדים, והא דסגי בע"א ל"ה רק מתקנת חכמים, וכמ"ש התוס' ביבמות (פ"ח ע"א) ד"ה מתוך דהא דנאמן ע"א בעדות אשה הוה רק מתקנת חכמים וכתבו המפורשים דזה אליבא דר' יוסי בספרי שם, דאלו לר' יהודה ע"כ ע"א בעדות אשה מהני מה"ת משום דיליף מקרא והדברים ידועים. א"כ לר' יוסי גם עדות אשה באמת ישנה בלא יקום עד אחד מעיקר הדין, ואה"נ דישנה ג"כ ביקום דבר לענין דבר ולא חצי דבר, ואף שמתקנת חכמים סגי בעד אחד י"ל דלענין זה שיועיל עד אחד שפיר תקנו וכמ"ש התוס' ביבמות (פ"ח ע"א) שם דאין זה עקירת דבר מה"ת כיון שדומה הדבר הגון להאמין, ובדבר שיש קצת טעם וסמך ל"ח עוקר דבר מה"ת, משא"כ לענין שיועיל חצי דבר לא תקנו, דבזה אין סברא לחלק בין עדות אשה לשאר עדות, ולכן כמו דל"מ עדות חצי דבר בשאר עדות כן ל"מ ג"כ בעדות אשה וכמו שביארנו

ב) ובזה יעלה בידינו ישוב נכון להקושיא שהקשה בישי"ע שם, אהא דאיתא ביבמות (קכ"א ע"א), ההוא גברא דאטבע בדגלת, ואסקוהו אגישרא דשביסתנא, ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי, וקשה איך התיר רבא את אשתו. הרי יש לחוש שמא זה שנמצא הוא איש אחר וכיון ששהה יותר מחמשה ימים נשתנה צורתו ודומה לצורת האיש שדנו עליו, דבאישתהי דעת הרי"ף דגם במים יש לחוש שנשתנה, וצ"ל דשם הי' עדים שראו שנטבע במשאל"ס וא"כ מדאורייתא אפי' אם לא נמצא כלל, אשתו מותרת, ול"ה רק איסור דרבנן ולכן בספיקו אזלינן לקולא, ולפמ"ש הפוסקים ל"מ הכרת הנטבע ע"י עדים שראו הטביעה דחיישינן לבדדמי, ועכצ"ל שהי' עדים אחרים על ההכרה. וא"כ כל אחת לא העידה רק על חצי דבר, והיינו שהכת שהעידה על הטביעה לא העידה על ההכרה, והכת שהעידה על ההכרה לא העידה על הטביעה, ואיך הי' מועיל העדות הרי בעינן דבר ולא חצי דבר. ולפמ"ש למעלה י"ל עפ"י המבואר בפנ"י קידושין ס"ה דמאן דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקידושין ס"ל כר' יהודה דדרש בספרי לא יקום וכו' אבל קם הוא לעדות אשה, ומאן דס"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין ס"ל כר' יוסי דדרש שם אבל קם הוא לשבועה עיי"ש, וא"כ רבא דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקידושין כדמשמע מש"ס דקידושין ס"ה שם, דמקשה על ר"נ דס"ל המקדש בע"א אין חוששין לקידושין מהא דהאומר לאשה קדשתיך וכו' ע"כ ס"ל כר' יהודה ולא כר' יוסי, א"כ לדידי' לא בעינן כלל בעדות אשה דבר ולא חצי דבר, ולכן שפיר התיר את האשה אף שכל כת עדים לא אמרה רק חצי דבר. (ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' פ"ב אות ב' שצדד דרבא ס"ל כר' יוסי דדרש בספרי אבל קם הוא לעדות אשה וזה להיפוך מדברי הפנ"י שהבאנו)

ג) ובלא"ה י"ל בישוב קושית הישי"ע שהבאנו, דבהך מעשה דדגלת שהתיר רבא הי' חצי דבר, כיון שהי' עדים אחרים על הטביעה ועדים אחרים על ההכרה, לפמ"ש התוס' בב"ק (ע' ע"ב) ד"ה למעוטי דהיכי דהעדים ראו כל מה שהי' יכולין לראות ל"ה חצי דבר, וה"נ הרי ראו עדי הטביעה מה שיכלו לראות ועדי ההכרה מה שיכלו לראות ול"ה חצי דבר, וכן לפמ"ש התוס' שם בשם הרי"ף דהיכי שיש תועלת בהגדת כת אחת מהעדים כמו בעדי שני חזקה שהעידו על שנה ראשונה שחייב לשלם על פיהם אם לא ימצא יותר לא מקרי חצי דבר עיי"ש, וה"נ יש תועלת בעדי טביעה שיצאה האשה ע"י הגדתם מחזקת א"א מה"ת ואם תתקדש לאחר תהי' צריכה גט ל"א חצי דבר, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' צ"א אות י' שכתב דהיכי שיש תועלת בהגדת העדים מדרבנן לא מקרי זאת חצי דבר כאשר כן הוא הדין גם לענין לאו דלא תענה דאם יש תועלת בהגדת העדים מדרבנן לוקין משום לא תענה עיי"ש, ומכש"כ היכי שיש תועלת מה"ת כמו כאן שראו הטביעה במים