אבני חפץ קיח

הלשון איכא בינייהו הו י"ל דגם התוס' מודים דלא נאמר בדיוק, ורק ע"צ הדוגמא פרט אחד או שנים אף דבאמת איכא יותר

ג) ועיין בס' יד מלאכי כללי המ"ס סי' תמ"ח שהביא בשם הר"י בן ווירגא בספרו שארית יוסף ריש נתיב הבעיא והפשיטות, דע"כ ל"ש לומר כנ"ל דלשון מה בינייהו הוא לאו דוקא ותני ושייר, רק אם לא חשיב רק נפ"מ חדא, אבל אם נקיט תרתי, תי, הנה מדנחית למניינא ש"מ דהלשון הוא דוקא עיי"ש. אולם מדברי התוס' בב"ב שהבאנו מוכח, דאפי' היכי דנחית למנינא, אמרינן ג"כ דהלשון הוא לאו דוקא. דהתוס' כתבו דנוכל למצוא טובא, ואינו חושש לומר אלא דבר אחד או שנים, הרי להדיא דדעתם דאפי' כשחושב שני נפ"מ י"ל דתני ושייר, ובפרט בנוגע להא מילתא אי מזל גורם או מעיין גורם, בלא"ה י"ל דמה שאמרו בגמ' איכא בינייהו הוא לאו דוקא, דבאמת איכא עוד נפ"מ ביניהם שלא חשבו בגמרא, כמו אשה שהיא נו"נ ומצלחת אחרי מיתת בעלה, דלטעמא דמזל גורם ל"ה קטלנית, דעינינו הרואות דאין מזלה גורם לעניות, ולטעמא דמעיין גורם הוה קטלנית, וכמו שהעלה בנובי"ק אהע"ז סי' ט', וכן לענין אם נשאת דהדין שלא תצא, וכתב בתשו' רלב"ח סי' ל"ו, דזה דוקא אם נאמר מזל גורם, משא"כ אם נאמר מעיין גורם אה"נ דתצא וכאלה יש עוד, ואם כן אין לתמוה אם שייר ג"כ החילוק לענין גיורת. ועיין בבאר היטב אה"ע שם סי' ט' ס"ק ח' שהעיר, אמאי לא חשיב נפ"מ בין הטעמים לענין נתגרשה, דטעם דמזל גורם שייך גם בנתגרשה כשטת רש"י ביבמות (כ"ו ע"א), משא"כ הטעם דמעיין גורם ל"ש רק במתו, ולדברינו למעלה גם קושיא זו ל"ק ודוק

ד) וכאשר התבוננתי בזה, עלה בלבי להביא ראי' נאותה כראי מוצק לענין שאלתנו, אם בגיורת שייך איסור קטלנית, מהא דאיתא במדרש הובא בספר תורת משה עה"ת (למרן הח"ס) פרשת במדבר (בביאורים על רות) דרות היתה בתחלה אשת כליון וכשמת נשאה מחלון עיי"ש (ויש להביא סמוכין לזה מלשון הכתוב שנאמר, ושם שני בניו מחלון וכליון, ואח"כ כתיב וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות, ומשמע מפשטות הלשון, דמחלון המוזכר תחלה נשא את ער ערפה הנזכרת ג"כ בראשונה, וכליון המוזכר באחרונה נשא את רות הנזכרת באחרונה, ולבסוף כאשר נשא בועז את רות, אמר אל הזקנים, עדים אתם היום וכו' וגם את רות המאבי' אשת מחלון קניתי לי לאשה, וקשה הרי מפשטות הלשון מוכת דרות היתה אשת כליון, וע"כ כדברי המדרש הנ"ל דאחרי מיתת כליון לקח אותה מחלון לו לאשה, ועיין תוס' כתובות (ז' ע"ב) ד"ה והא ובספרי הדרש והעיון פ' חיי מאמר ק"א מ"ש בזה), וקשה איך נשא אותה בועז אח"כ, הרי היתה קטלנית, כיון שכבר מתו עלי' שני אנשים, וכן תמה בס' תורת משה שם, ואם נאמר דבגיורת ליכא חשש קטלנית ניחא, לפי המבואר במדרש דכשנשאו מחלון וכליון נשותיהם לא גיירו אותם, עיי"ש בפרשה ב' ט', וישאו להם נשים מואביות, תני בשם ר"מ לא גיירו ולא הטבילו אותן, א"כ לא נתגיירה רות עד שנשאה בועז, ולכן לא היתה בגדר קטלנית, וזה ראי' נפלאה

ה) וראיתי בס' תורת משה שם, שרצה לתרץ הקושיא הנ"ל, איך נשא בועז את רות, הרי היתה קטלנית, דכיון דנשאה בתורת יבום, ל"ש החשש דקטלנית, דשומר מצוה לא ידע דבר רע (עיין בתשו' הרלב"ח סי' ל"ו ובתשו' ח"צ סי' א'), אפס דדחה זאת, דהרי אנו רואים כאן שלא הגינה מצות יבום. דמת מחלון אע"ג שלקח רות שהיתה יבמתו עיי"ש. והנה מה דפשיטא לי' להח"ס, דהיכי שמת היבם ואנו רואים שלא הגינה עליו המצוה, שוב גם לענין יבום שייך החשש דקטלנית, דבר זה מבעי' לי' להגאון חיד"א בברכ"י אה"ע סי' ט' סעיף ב', עיי"ש שנסתפק ביבמה שנתיבמה ב' פעמים ומתו היבמין, אם מותרת להתיבם פעם ג', כיון דראינו שהוחזקה לקטלנית גם ביבום, או נימא דתלינן במקרה, ואין חילוק בין זו ליבמה דעלמא, וצידד אח"כ דלא פלוג, ואם נאמר דכשמתו ב' יבמי' לא נעשתה קטלנית, עאכו"כ כשלא מת עלי' רק יבם אחד כמעשה דרות, בודאי לא נעשתה קטלנית, ומותרת ליבמה השני. אכן בעיקר הדבר שהעיר הח"ס, דכיון שמת מחלון ש"מ שלא הגינה עליו מצות יבום, נפלאתי מאד וכי מצוה קעביד מחלון במה שנשא אשת אחיו, הרי באמת לא היתה זקוקה כלל ליבום, כיון שלא נתגיירה, וקידושין לא תפסי בה כלל, ומה שנשאה מחלון י"ל, שנשאה מרצונו, או דאה"נ שסבר שיקיים מצות יבום אבל באמת לא קיים, ובכל אופן לא היתה כאן שום מצוה שתגן עליו ועיין בחידושי הרד"ל על המדרש רות ב' אות ל"ה, שכתב ע"ד המדרש שם, העוד לי בנים במעי, וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא הי' בעולמו, דבלא"ה ל"ה שייך כאן ענין יבום, כיון שלא הי' קידושין תופסין בהן, שלא נתגיירו, וזה כדברינו. וכן במ"ש הח"ס דלכן נשא בועז את רות, ולא חש לאיסור קטלנית, דביבום ל"ש איסור קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע, הדברים תמוהים, דאטו מטעם יבום נשא בועז את רות, הרי יבום ל"ש רק באחין מן האב, ובועז הי' בן אחי אביו של מחלון, כדאיתא בב"ב (צ"א ע"א) אלימלך ושלמון אבי בועז ופלוני אלמוני כולן בני נחשון בן עמינדב הן עיי"ש, ומה שנשא בועז את רות להקים שם למחלון, לא עשה כן רק מרצונו הטוב. אבל לא הי' עליו שום חיוב ומצוה שתגין עליו

ו) ועיין בפירש"י רות (ד' י') שפירש דברי המקרא להקים שם המת על נחלתו וכו' וז"ל, מתוך שאשתו יוצאה ובאה בנחלתו ומכנסת ומוציאה, אומרים זאת היתה אשת מחלון, ושמו נזכר עלי' עכ"ל, הרי שנזהר הי' רש"י שלא לפרש דברי המקרא כפשוטו, דע"י היבום יקים שם המת על נחלתו, כלשון הכתוב בפ' יבום, דבאמת לא הי' כאן ענין יבום כלל, וע"כ נלחץ רש"י להמציא ענין אחר, במה יקים שם המת על נחלתו, אם ישא בועז אלמנותו, ובלא"ה א"א לומר דבועז נשא את רות מתורת יבום (וכן שמחלון נשא אותה מתורת יבום), דרות היתה איילונית כדאיתא במדרש רבה פרשה ז' י"ד, ויתן ה' לה הריון עיקר מוטרין לה הי' לה, וחקק לה הקב"ה עיקר מוטרין. ואיילונית אינה מתיבמת, כמבואר ביבמות (כ"ד ע"א), אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת. ויש לשער קצת, דלכן כשאמרו כל העם והזקנים לבועז, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה, הקדימוו רחל ללאה, ובמדרש דקדקו ע"ז דה"ט משום שרצו