אבני חפץ קטו

דבריו עיי"ש, וה"נ מה דחשבינן ברישא הוא העיקר והקודם במעלה), ועיין תב"ש סי' ו' ס"ק א', וא"כ גם כאן הו"ל לחשוב ברישא הכנסת כלה שהיא החשובה ואח"כ הוצאת המת

ב) והי' נראה לי מפאת זה להביא ראי', למה שפסק הרמב"ם בפי"ד מה' אבל ה"ח חל דרק כשפגעו מת וכלה זב"ז, אז מעבירין את המת מלפני הכלה, אבל אם הי' לפניו מת וכלה, מניח את הכלה ומתעסק עם המת, וכן הוא אומר, לב חכמים בבית אבל וכו'. ועיין בלח"מ שם שהביא דהטור כתב בשם הרמב"ן, דהרמב"ם הוציא דין זה מברייתא דאבל רבתי, דבית אבל ובית המשתה בית האבל קודם. וכדי שלא יקשה מהא דאיתא בכתובות דמעבירין את המת מלפני הכלה, עשה הרמב"ם פירוד בין הענינים, וחילק בין הקדימה לענין מי שי לך בראשונה, דאז אה"נ דכלה קדמה למת, דיקרא דחיי עדיף, ובין הקדימה לענין עש עשיית גוף הדבר, דאז ראוי לעסוק במצות המת יותר ממצות הכנסת כלה, אולם הרמב"ן חולק עליו בזה. ועיין בב"י יו"ד סי' ש"ס שהביא דבשאילתות פ' בראשית נסתפק בזה איזהו עדיף, ופסק דהכנסת כלה עדיפא, מדמעבירין את המת מלפני הכלה, אלמא דלא ניחא לי' בחילוקו של הרמב"ם הנזכר. אמנם אנכי מצאתי שכדברי הרמב"ם מבואר להדיא בתנחומא הובא בילקוט שמעוני קהלת ז' פיסקא טוב ללכת אל בית האבל וז"ל, אמר ר' שמעון בר אבא, שתי מדות של גומלי חסדים, לגמול חסד עם הכלה ועם המת, ואם באו שתיהן יחד לתוך ידך, ואי אתה יודע איזו מהן לאחוז תחלה, בא שלמה ופירש, טוב ללכת אל בית האבל עכ"ל, הרי להדיא כדברי הרמב"ם, וכיון שכן שפיר נקט הש"ס דמבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה וחשב ברישא הוצאת המת ואח"כ הכנסת כלה, כי באמת הוצאת המת קדמה וכמ"ש

ג) ברם בעיקר דינו של הרמב"ם הנ"ל נתקשיתי, לפי הכלל המונח בידינו דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, עיין זבחים (פ"ט ע"א), ולפי המבואר בסוכה (כ"ג ע"א) (ועיין יומא י"ג ע"א) דמיתה לא שכיח, א"כ הוה הכנסת כלה לגבי הוצאת המת כתדיר גבי אינו תדיר, והו"ל להקדים הכנסת כלה שהיא תדיר, קודם הוצאת המת דהוה אינו תדיר לגבי' (ואף אם נאמר דהוצאת המת עדיף מהכנסת כלה, והוה כמקודש דקודם לתדיר, כדאיתא בזבחים (צ"א ע"א), אבל הרי הרמב"ם גופי' פסק בפ"ט מה' תמידין ומוספין, דגם מקודש לא עדיף מתדיר, ורק דומה לתדיר, ואם יש לפניו תדיר ומקודש יקדים איזהו שירצה, וא"כ ה"נ לא הו"ל להחליט עכ"פ דהוצאת המת קודם, ורק הו"ל לפסוק דהרשות בידו להקדים מה שירצה). אכן הדבר נכון. דהרמב"ם ס"ל באמת דגם מיתה שכיח, מדפסק בפ"ט מה' תרומות ה"א, דהאומר לאשתו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד וזה כמ"ד דמיתה שכיח וחיישינן למיתה, עיין גיטין (כ"ח ע"א), (ועיין בתשו' ח"צ סי' ק"ו ובשעה"מ פ"ד מה' סוכה מ"ש בזה), וכיון שכן להרמב"ם ל"ה כלל הכנסת כלה תדיר לגבי הוצאת המת, וע"כ שפיר פסק דיש להקדים הוצאת המת להכנסת כלה. אבל ממוצא הדברים יש ללמוד, דלמאן דלא תייש למיתה, לדידי' אמנם הוה הכנסת כלה לגבי הוצאת המת, כתדיר לגבי אינו תדיר ומהראוי להקדים הכנסת כלה ולא הוצאת המת וכאמור. והנה ר' יהודה (וסתם ר' יהודה בש"ס הוא ר"י בר' אלעי כדמשמע במנחות (י"ח ע"א) וכ"כ רש"י בביצה כ"ו ע"א) הוא הוא דס"ל דלא חיישינן למיתה, עיין סוכה (כ"ד ע"א) דאביי אפכה למתניתין ור"מ חייש למיתה, ור"י לא חייש למיתה, והא דס"ל ביומא דאף אשה אחרת מתקינן לי', משום דמעלה עשו בכפרה עיי"ש, וכיון שכן לדידי' אמנם יש להקדים הכנסת כלה קודם הוצאת המת וע"ד שביארנו

ד) ומעתה יתבארו לנו דברי הש"ס בכתובות שם בדרך נחמד, דהגמ' קאמר דמבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, ובזה השמיענו שני דברים, האחד הוא עיקר הדין שיש לבטל ת"ת מפני שני הדברים האלה, והשני מדהקדים הוצאת המת ואח"כ אמר הכנסת כלה, גלה לנו ג"כ דהוצאת המת קודם, וכבוא שני הדברים לידינו, יש לעסוק מתחלה בהוצאת המת ואח"כ בהכנסת כלה, וכדברי הרמב"ם שהבאנו, וזה משום דס"ל דחיישינן למיתה, ול"ה כלל הכנסת כלה תדיר לגבי הוצאת המת, וכמו שביארנו, והדר אמר הגמרא אמרו עליו על ר' יהודה בר' אלעי שהי' מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, והכונה שסיפרו זאת לחידוש מר' יהודה בר' אלעי, שתפס ג"כ הסדר הזה והקדים הוצאת המת להכנסת כלה, ולשטתו לא הו"ל לעשות כן, כיון דהוא הוא דס"ל דלא חיישינן למיתה, א"כ הוה לדידי' הכנסת כלה תדיר, והו"ל לה להקדים מתחלה הכנסת כלה ואח"כ הוצאת המת, וע"כ התפלאו עליו בזה כי עשה כנגד דעת עצמו, והענין נכבד

סימן סא

בדבר הסתירה שיש בין דברי הגמ' בקידושין (ל"ג ע"ב) ובין דברי הגמ' במכות (כ"ב ע"ב), דבקידושין שם איבעי' להו אם לעמוד מפני ס"ת, ודרשו ר' חלקי' ור' סימון ור"א ק"ו, אם מפני לומדי' עומדין מפני' לא כש"כ, ומשמע דס"ת גדול במעלה מת"ח, ובמכות שם אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, אלמא דת"ח גדול במעלה מס"ת, וכבר עמדו בזה המפורשים

א) ונראה דשתי הגמרות האלו נחלקו בחקירה, אם א אפשר שה מסובב יהי' עדיף מהמחבב והתולדה תהי' עדיפא מהאב, דהנה הכ"ח לגבי ס"ת הוא בבחינת מסובב לגבי הסיבה או תולדה לגבי אב, דהס"ת הוא המסבב, שכל כחו של הת"ח הוא התורה שלמד, והת"ח הוא המסובב, וקאי הגמ' בקידושין בסברא, דלא יתכן שיהי' המסובב עדיף מהמסבב, וכדוגמא שאמרו בזבחים (מ"ח ע"ב), כלום מצינן טפל חמור מן העיקר, ולכן תפס דס"ת גדול מת"ח, ושפיר יליף, דאם מפני לומדי' עומדין מפני' לא כש"כ, אמנם רבא יסבור דהמסובב יכול להיות עדיף מהמסבב, ולכן תפס דת"ח גדול מס"ת, אף דהוה לגבי ס"ת כמסובב לגבי מסבב. ועיין תוס' יבמות (ע"ז ע"ב) ד"ה מחלל שכ', דאף בחלל מחייבי עשה איכא לאו דחללה לא יקח, ועיין במל"מ פי"ט מה' איסורי ביאה ה"ג שכתב, דלפי דברי התוס' י"ל, דכהן שנשא חללה שנתחללה מאיסור עשה לוקה עלי' משום חללה לא יקח עיי"ש, הרי דאף דהמסבב