אבני חפץ קיא

לקרוע רק כשראה ס"ת שנשרף, מהא דאיתא בשבת (ק"ה ע"ב), העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, הא למה זה דומה לס"ת שנשרף עיי"ש, וכן הוא במ"ק (כ"ה ע"א), אלמא דהקריעה על שריפת הס"ת הוא דומה להקריעה שיש לקרוע בשעת יציאת נשמה, וא"כ כמו שהתם אין החיוב רק על העומד בשעת יציאת נשמה, ה"נ אין החיוב רק על העומד בשעת שריפה. ולדברי הח"צ הי' מקום לצדד ולומר דיש חילוק בזה בין זה שהס"ת שלו ובין אנשים אחרים, דבעל הס"ת אף אם לא הי' בשעת השריפה ג"כ חייב לקרוע, דזה דומה למת דידי' דחל חיוב הקריעה גם לאח"ז, אבל אנשים אחרים אינם מחויבים לקרוע רק אם הי' בשעת שריפה, כמו שאין מחויבין לקרוע על מת אחר רק העומדים בשעת יציאת נשמה, אמנם יש להעיר בזה לפי מה דקיי"ל דבת"ח חייבין לקרוע, אפי' אם לא הי' בשעת יציאת נשמה, דת"ת הכל קרוביו, כדאיתא במו"ק שם, וכן נקטינן בש"ע יו"ד סי' ש"מ, א"כ גם בשריפת ס"ת נמי י"ל, דאפי' אלה שלא היו בשעת שריפה יתחייבו לקרוע דאטו מי גרע ס"ת מת"ח

ג) ונראה בזה עפ"י דברי מהרי"ט, שכתב בישוב הסתירה שיש בין דברי הגמ' במכות (כ"ב ע"ב) ובין דבר הגמ' בקידושין (ל"ג ע"ב), דבמכות אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, אלמא דגברא רבה גד ול במעלה מס"ת, ובקידושין שם איבעי' להו אם לעמוד מפני ס"ת, ודרשו ר' חלקי' ור' סימון ור"א ק"ו, אם מפני לומדי' עומדין מפני' לא כש"כ, אלמא דת"ח קטן במעלה מס"ת, ותי' במהרי"ט דת"ח פ שוט שעוסק בתורה ואינו מורה הוראה קטן הוא במעלה מס"ת, ולכן שפיר מדייק הגמ' בקידושין, מפני לומדי' עומדים מפני' לא כש"כ, אמנם במכות המדובר מגברא רבה, והיינו ת"ח שמורה הוראה, ות"ת כזה אה"נ דגדול במעלה מס"ת. א"כ לפי מה דאיתא בש"ע שם, דאין חיוב לקרוע רק על ת"ח שיודעין משמיעותיו שחידש, עיי"ש ובש"ך שם ס"ק י"ז, וחכם כזה הוא גדול במעלה מס"ת, ואין להביא ממנו ראי' לס"ת, ואדרבה משם יש להסתייע עוד לדברי הח"צ, דמדחזינן שעל סתם חכם אין קורעין, רק מי שהי' בשעת יציאת נשמה, ש"מ דגם בס"ת שנשרף, אשר גם הוא שוה במעלה לחכם כזה, א"צ לקרוע רק מי שהי' בשעת שריפה וכמ"ש

ד) ועפ"י דברי מהרי"ט הנ"ל (וכדבריו איתא ג"כ בפנ"י קידושין שם) הי' מקום לומר בביאור דברי הגמ' כתובות (י"ז ע"א), ר' יוחנן אמר נטילתה כנתינתה, מה נתינתה בס' רבוא, אף נטילתה. בס' רבוא, וה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני ל"ל שיעורא, וי"ל הכונה ע"ד הנ"ל, דמאן דקרי ותני שהוא ת"ח סתם, דומה לס"ת, ולכן אין. מגיע לו רק כבוד ככבוד התורה שנתנה בס"ר, אכן מאן דמתני לאחרים דהיינו ת"ח ומורה הוראה, שהוא בבחינת גברא רבה המוזכר בגמ' מכות שהבאנו, גדול במעלתו מס"ת, ולכן אין לדמות כבודו לכבוד התורה. ועיין בתוס' שם ד"ה אבל שהביאו בשם השאילתות דר' אחאי, דממילא שמענו למאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין, וי"ל בהבנת הדבר, דהשאילתות יסבור, דהא דמבטלין ת"ת להוצאת המת היא או משום דמעלת הת"ח גדולה ממעלת התורה, או עכ"פ שתיהן שוות דאז ג"כ מהראוי להקדים הוצאת המת על ת"ת, ע"ד שאמרו בקידושין (כ"ט ע"ב), לפדות את בנו ולעלות לרגל עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת, וה"נ הוה הוצאת המת מצוה עוברת ומהראוי להקדימה על ת"ת, אמנם אם נאמר דכבוד התורה גדול מכבוד ת"ח, ל"ש לומר דמבטלין ת"ת מפני הוצאת המת, דכבוד התורה עדיף, ולכן כיון דכל עיקר הטעם דמבטלין ת"ת מפני הוצאת המת הוא משום דכבוד ת"ח עדיף מכבוד התורה או עכ"פ שוה, לכן שפיר כתבו התוס' דצריך שיהא עכ"פ קרי ותני, דאז נהי דלא עדיף כבודו מכבוד התורה, אבל עכ"פ דומה לו, ולכן דחינן כבוד התורה מפני כבודו וכנ"ל, אבל אם לא קרי ולא תני בודאי כבוד התורה עדיף ואין לבטל ת"ת מפני כבודו

ה) ועיין בתוס' שם בכתובות ד"ה מבטלין, שהקשו על הא דאמרינן דמבטלין ת"ת להוצאת המת, מהא דאמר ר"ע במס' ד"א, תחלת תשמישי לפני חכמים, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מ"מ ונטפלתי בו וכו', וכשבאתי והרציתי דברי לפני ר' יהושע ור"א, אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה כאלו שפכת דם נקי, ולדברי השאלתות הנ"ל יש לישב קושית התוס' בפשיטות. דבאמת גם ר"א ור"י ס"ל דמבטלין ת"ת להוצאת המת, והא שהוכיחו את ר"ע על שביטל עצמו מת"ת, כדי לעסוק בצרכי המת דקים להו במת הזה דלא הוה קרי ותני, ובכגון דא אין מבטלין, אמנם זה ליתא, דע"כ לא כתבו התוס' דלמאן דלא קרי ותני אין מבטלין, רק במת שיש לו מתעסקים משא"כ במעשה דר"ע שהי' מת מצוה כזה אפי' בדלא קרי ותני מבטלין, וע"כ שפיר הקשו התוס', ותי' דאה"נ דר"א ור"י ג"כ ס"ל דמבטלין ת"ת להוצאת המת, והתם לאו משום ביטול תורה קאתי עלה, רק משום דמ"מ קנה מקומו, או משום דביטל עצמו משימוש חכמים, דגדולה שימושה יותר מלימודה

ו) ובזה י"ל ענין נאות בדברי הגמ' שם דקאמר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, אמרו עליו על ר' יה יהודה בר' אלעי, שהי' מבטל ח"ח להוצאת המת ולהכנסת כלה, ויש לדקדק, מדוע ספרו זאת לחידוש מר"י בר' אלעי שביטל ת"ת וכו', והלא בטח גם שאר חכמים לא מנעו מעשות כן, ועיין ברא"ש כאן שעמד בזה

ולפמ"ש י"ל, דהנה כבר הבאתי דברי התוס', דמפשטות המעשה שסיפר ר"ע במס' ד"א מוכח, דר"א ל"ל הדין הזה דמבטלין ת"ת להוצאת המת, אכן י"ל דגם ר"א יסבור דמבטלין והא דהוכיח את ר"ע, משום דמ"מ קנה מקומו, או משום שביטל עצמו משימוש, והנה ר' יהודה בר' אלעי הוא תלמידו של ר"א כדמוכח מדברי התוס' ביצה (ד' ע"א) ד"ה ר' יהודה, (וסתם ר' יהודה בש"ס הוא ר' יהודה בר' אלעי, כמ"ש רש"י ביצה (כ"ו ע"א) ד"ה ר' יהודה הנשיא) ומצינן גבי' שהי' מחבב מאד דברי ר' אליעזר, עיין ש"ס מנחות (י"ח ע"א) הא מפני שר' יהודה בנו של ר' אליעזר ור' אלעי תלמידו של ר"א, לפיכך שנה לך משנת ר"א (ומשם מוכח דר"י בעצמו לא הי' תלמידו של ר"א, ורק אביו הי' תלמידו של ר"א. אבל עכ"פ נראה שדברי ר"א והלכותיו יקרו בעיניו), וא"כ אילו הי' ס"ל לר"א באמת דאין מבטלין, בודאי גם ר' יהודה בר' אלעי לא הי' חולק עליו, וא"כ מזה שאנו רואים, שר' יהודה ביטל ת"ת להוצאת המת, יש לשפוט, דגם ר"א מסתמא ס"ל הכי, ושאני התם במעשה