אבני חפץ קי

י) ובספרי שם הבאתי דוגמאות שונות לזה, שמצאנו כן שהתואר כהן גדול בא לא להוראת המשרה רק להוראת המעלה. ובהיותי מהרהר כעת בזה עלה בלבי להביא עוד ראי' נאותה לזה, כי בזה יתישבו דברי התרגום יב"ע בפרשת תבא שכתב על מקרא ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' ובאת אל הכהן וגו': ותעטרון בסליא וכו' ותעלון לות כהנא די יהוי ממני לכהן רב ביומיא דאינון ותימרון לי' וכו', ורבים השתוממו ע"ז דביכורים לא הי' טעונים כלל כהן גדול דוקא. רק הי' נתונים לכל כהן וגם לכהן הדיוט: ומה זה שתרגם בתרגום יב"ע שיעלה הביכורים לכהן רב היינו לכהן גדול, ולפמ"ש למעלה י"ל, דאין כונת התרגום יב"ע כלל במה שאמר לכהן רב שיש לתת הביכורים לכהן ג גדול דוקא, רק כונתו שיש להביא אותם לכהן גד גדול במעלה ומפורסם, אשר יהי' בימים ההם (ומה שאמר די יהוי ממני היינו שיהי' מקובל לכהן רב וגדול במעלה), וזה מפאת שהביכורים טעונין וידוי אשר לזה צריך התעוררות והתרגשות, ומהראוי להביא אותם איפוא לכהן מצויין, אשר ידע אמנם לעורר את המביא ולהלהיב לבבו לאהבת ה', מה שלא יהי' בכח כהן פשוט ובלתי מצויין

יא) וחידוש בעיני על דברי הגמרא במגילה שהבאתי שנאמר שם, שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, הרי מתתיהו היא בכלל חשמונאי ובניו, ומה זה שנחשב ביחוד, וחפשתי בזה ומצאתי בספר דקדוקי סופרים במגילה שם שהביא גירסת הש"ס כתב יד: והעמדתי להם יוחנן בן מתתיהו כהן גדול, ולא יותר אבל לפ"ז יקשה קצת מרוע הזכיר רק את יוחנן מבני מתתיהו, אף שהיותר גבור שבהם אשר הראה בחרבו נפלאות הי' יהודה, וכמבואר בספר חשמונאים, שהיא הוא שקם תחת מתתיהו אביו. ואולי כיון שיוחנן הי' הבכור בין חמשת בני מתתיהו, לכן נקרא הוא בשם, וכונת המאמר היא על יוחנן ואחיו בני מתתיהו, והיינו שהש"י העמיד לנו גואלים בימי יון בני מתתיהו הכהן הגדול, אשר לחמו מלחמת ה' בגבורים יהושיעו את ישראל, והמה יוחנן הבכור ואתו יתר האחים הגבורים אנשי השם

יב) ועיין בתרגום יב"ע פרשת ברכה על מקרא ברך ה' חילו וכו' שכתב וז"ל, ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל למקום, וכפי הנראה רנה להעמים בדברי הכתיב רמז על נס חנוכה, שמשה רבנו בירך את שבט לוי, שלא יהי' לשונאי החשמונאים היינו להיונים תקומה, והחשמונאים יתגברו עליהם וינצחים, ולא ידעתי מדוע קרא את היונים בשם שונא יוחנן כהנא רבא ועל איזהו יוחנן כה"ג רמז בזה, כי אם כונתו על יוחנן אבי מתתיהו, הנה מלבד שהוא לא הי' כהן גדול, דהתואר כהן גדול קאי על מתתיהו ולא על אביו. וכמו שהבאנו למעלה בשם הגמרא מגילה, הנה יוחנן אבי מתתיהו לא הי' כלל מהלוחמים עם היונים, כי המלחמה עם היונים פרצה לא בימיו, רק בימי מתתיהו בנו, יעל איזה כהן גדול יוחנן איפוא קאי הנבואה וצ"ע בזה

יג) ומדי דברי זכור אזכור עוד מה שראיתי דברים תמוהים מאד בספר יוחסין להר"א זכות מאמר ראשון ערך יוחנן שכתב, שמתתיהו הי' בן יוחנן כהן גדול שתיקן הדמאי ושביטל קול הפטיש בחוה"מ בירושלים, וזה תמוה מאד, דיוחנן כהן גדול שתיקן התקנות האלה הי' נכדו של מתתיהו בן שמעון בנו, ואיך החליפו עם יוחנן אבי מתתיהו, וכדברים האלה נמצאו בספר יוחסין עוד הפעם בראשית המאמר הראשון עיי"ש שכתב בד"ה יוחנן כהן גדול, שיוחנן כהן גדול אביו של מתתיהו הי' זה שעשה תקנות רבות ועשה ב' פרות, וזה ליתא דהתקנות האלה עשה יוחנן כהן גדול נכדו של מתתיהו בן שמעון בנו ולא יוחנן אביו של מתתיהו כמ"ש, וכן שתי הפרות המוזכרות בפרה פ"ג משנה ה' שעשאן יוחנן כהן גדול, עשאן יוחנן כהן גדול נכדו של מתתיהו ולא אביו, ואכ"מ להאריך בזה

סימן נט

ע"ד השאלה, שפתחו בש"ק האה"ק להוציא ממנו ס"ת לקרות בו, ומצאו שנחתך ממנו חתיכה בתחלת היריעה עם הרבה תיבות, וכפי הנשמע עשתה זאת אשה אחת מטורפת בדעתה רח"ל, אם יש לנזיר תענית מפאת זה על המתפללים בבהמ"ד, שנעשתה בו התועבה הזאת, או אולי גם על כל יושבי העיר

א) הנה כבר ראה כ"ת דברי המג"א בסי' מ"ד ס"ק ה', שהביא בשם ספר משפטי שמואל, דנוהגין להתענות כשנפלו תפילין על הארץ וה"ה שנפל ס"ת, אולם המג"א קיצר ולא הביא המקור, שממנו יצא המנהג הזה, וראיתי מביאים דבספר משפטי שמואל נתן סמך למנהג הלז, דיש להתענית מחמת זלזול כבוד ס"ת ותפילין, מהא דאיתא במ"ק (כ"ו ע"א) דהרואה ס"ת שנשרף חייב לקרוע, וה"ה הרואה תפילין שנשרפי, כדמוכח בש"ס שם ממעשה דר' אבא דאנח טוטפתי' אבי סדיא. ואתא בת נעמתא ובעי למבלעי' ואמר השתא איחייבין לי שתי קריעות עיי"ש, וכיון שיש חיוב לקרוע, לכן נוהגין ג"כ לההענות, וה"ה שמתענין גם בס"ת שנפל, ועיין בכפות תמרים סוכה (מ"א), ובשו"ת חיים שאל סי' י"ב. נמצא לפ"ז כיון דכל עיקר הסמך להתענות בס"ת שנפל, הוא משום דדמיא לס"ת שנשרף, ממילא גם בנקרע הס"ת יש להתענות, וכיון דגם לענין חיוב קריעה הדין שוה ברואה ס"ת שנקרע כמו ברואה ס"ת שנשרף, כדאיתא בש"ע יו"ד סי' ש"מ, ועיי"ש בש"ך ס"ק נ"ו שכ' שנשרף וה"ה נקרע ונחתך ונמחק וכו' עיי"ש, וכן היא שטת הב"ח שם, אמנם לפ"ז באנו למחלוקת הב"ח והב"י, כי הב"י חולק על הב"ח, וס"ל דדיקא כשרואה ס"ת שנשרף חייב לקרוע ולא בשאר כליון. אבל כשנתחקה היטב נראה דאין זה ענין כלל לנידון שלפנינו, דע"כ לא נחלקו הפוסקים אם נקרע הוה כנשרף, לענין חיוב הקריעה, רק אם הי' שם בשעת מעשה כשנקרע הס"ת, אבל אם לא הי' שם בשעת מעשה, רק אח"כ ראה כי נקרע הס"ת כמעשה שלפנינו, הכל מודים דא"צ לקרוע, דגם בנשרף כה"ג א"צ לקרוע, כאשר הורה הח"צ בתשובה סי' ט"ז, דכל עיקר חיוב קריעה אינו אלא לעומד ורואה בעת שהס"ת נשרף, כמעשה דמלך יהודה, אבל שמיעה וידיעה בלא ראי' לא, ועיין בברכי יוסף יו"ד סי' ש"מ שיורי ברכה סעיף כ' שהביא כן בשם האגודה, א"כ גם לענין חיוב התענית בכה"ג הדין שא"צ להתענות

ב) וראיתי בח"צ שם שהביא ראי' לזה, דא"צ