אבני חפץ קח

סימן נח

ב"ה רישא בימי החנוכה שנת תרצ"ג

א) בדבר הקושיא הידועה, שהקשה הב"י באו"ח סי' תר"ע על מה שאנו עושים חנוכה שמנה ימים, הרי בהפך הנמצא הי' שמן על יום אחד, וא"כ לא הי' הנס רק שבעה ימים, ומהראוי הי' לעשות חנוכה רק שבעה ימים כמו שהי' הנס, ומדוע אנו עושים שמנה ימים, ותירץ שחלקו ביום הראשון השמן לשמנה חלקים, שיהי' על שמנה ימים, עד שיהי' להם שמן טהור, וגם בלילה הראשון נתנו להמנורה אך מעט שמן, והמעט הזה דלק כל הלילה כאלו נתנו שיעור שלם, ולפ"ז הי' הנס גם ביום הראשון. ובפר"ח סי' תר"ע תמה על זה, איך עשו כן, והרי כתיב מערב עד בוקר, ודרשינן תן לה מידתה שתהא דולקת מערב עד בוקר, וא"כ כיון שהי' להם שמן כשיעור הדלקת לילה אחד, הי' להם לתת כל השמן להמנורה בלילה הראשון, ולקיים המצוה עכ"פ בלילה הראשון, ולא לחלק השמן לחלקים קטנים, שאז גם בלילה הראשון לא הי' מקיימים המצוה, ויש להוסיף עוד, דאפי' אם נניח שהיו בטוחים שהש"י יעשה להם נס, ומעט השמן שנתנו להמנורה יספיק עד הבוקר, אבל איך סמכו ע"ז והרי אין סומכין על הנס, ועיין במאירי שבת (כ"א) שעמד בזה

ב) ובשחר ילדותי אמרתי בזה דבר הגון, עפ"י דברי הרא"ם הובא במהרש"א שבת (כ"א) בח"א, שהעיר מה הועיל כל הנס של חנוכה, שיהי' להם שמן טהור להדלקה, הרי גם המנורה נטמאת, וא"כ נטמא השמן כשבא אל המנורה, אמנם י"ל כיון שבהפך הי' שמן כפי שהי' נצרך להדלקת לילה אחד, היינו חצי לוג לכל נר, מה שעולה ביחד שלשה לוגין ומחצה, כדאיתא במנחות (פ"ט ע"א,) וא"כ כשחלקו אותו על שמנה חלקים שיהי' על שמנה ימים, לא עלה על כל נר רק חלק ששה עשר של לוג, והי' איפוא השמן הניתן לכל נר פחות הרבה מרביעית, ומשקין בפחות מרביעית אין מקבלין טומאה, ולכן לא נטמא השמן, ולפ"ז בלא"ה הי' מוכרחים לחלק השמן לחלקים קטנים שלא יטמא במנורה, וא"כ הי' הנס גם בלילה הראשון, ולכן עושים שמנה ימים חנוכה, וזה רעיון נכבד, וכעת ראיתי בספר אור צבי עה"ת בסוף הספר בחידושים למסכת שבת שנגע ג"כ ברעיון הזה

ג) אמנם כאשר התבוננתי בזה ראיתי, שיש לסתור הדברים, דמלבד שדבר זה עצמו אם משקין בפחות מרביעית אן מקבלים טומאה אינו ברור, דדעת התוס' בע"ז (ל' ע"ב) ד"ה ומטמא, דל"ב במשקין שיעור רביעית לקבל טומאה, עיי"ש שחולקים על דעת רש"י שם דס"ל דשיעור משקין לקבל טומאה הוא ברביעית הלוג, וס"ל דל"ב במשקין רביעית הלוג לקב"ט, וגם שיטת רש"י בזה אינה ברורה, דמצאנו לרש"י עצמו בפסחים (י"ז ע"ב) ד"ה אבל שכתב. דהא דבעינן בטומאת משקין רביעית, הני מילי לטמא אחרים אבל לעצמן טמאין בכל שהן, וכ"כ רש"י בפסחים (ל"ג ע"ב) ד"ה בכביצה, דאוכל ומשקה מקבל טומאה בכל שהוא, ורק לטמא אחרים בעינן באוכל כביצה ובמשקה רביעית עיי"ש. אמנם בר מן דין הנה בקדשים בודאי י"ל דל"ב שיעור רביעית במשקין לקב"ט, ויש להסתייע כן מדברי השעה"מ בה' ברכות שכתב. דאף דאין אוכל מקב"ט בפחות מכביצה מ"מ בקדשים כמו ד דחיבת הקודש מכשרתן, כן משוי להו אוכלא אפי' בפחות מכביצה לקב"ט עיי"ש, א"כ ה"ה במשקה י"ל, דאף שאין המשקין מקב"ט בפחות מרביעית, מ"מ בקדשים חיבת הקודש משוי להו משקה אפי' בפחות מרביעית, ולכן מקב"ט גם בפחות מרביעית. ולפ"ז לא הועילו כלום במה שחלקו השמן לחלקים קטנים, כדי שיהי' פחות מרביעית כשינתן להמנורה ולא יקב"ט מהמנורה, דבמשקין של קדשים גם בפחות מרביעית מקב"ט, והדרא קושיא לדוכתא מדוע עשו כן לחלק השמן לחלקים קטנים, ולא הדליקו כל השמן הטהור בלילה הראשון, וכמו שכתבנו

ד) אכן מדה טובה אינה חוזרת ריקם, ונראה לי בזה רעיון נכבד, דע"כ ל"ש לומר דמחמת חיבת הקודש בקדשים גם אוכלין בפחות מכביצה וה"ה משקין בפחות מרביעית מקב"ט, זה רק כשכבר המקדש על מכונו ונתחנך בקדושתו, אז י"ל דאיכא חיבת הקודש, כי חיבת הקודש שורה על הקדשים, והיא שגורמת שגם בפחות מכביצה הוה אוכל, וה"ה בפחות מרביעית הוה משקה ולכן מקב"ט, אמנם אז כשנעשה הנס של חנוכה, הרי נתחלל המקדש כי באו בו פריצים וחללוהו, ועתה נתחנך מחדש בקדושתו. א"כ אז בשעת החינוך לא הי' עוד חיבת הקודש, ואה"נ דלא הי' השמן מקב"ט בפחות מרביעית, ולכן יפה עשו שחלקו השמן הטהור הנמצא בהפך לחלקים קטנים, שיהי' פחות מרביעית כשינתן להמנורה, ולא יקב"ט מחמת המנורה. וסמוכין לדברינו נראה להביא ממה שראיתי בשד"ח באסיפת דינים מערכת חנוכה אות א' שהביא בשם ספר מראה יחזקאל, דאז בעת שנתחנך המקדש ע"י החשמונאים, לא הי' שייך לומר טומאה הותרה בציבור, דטומאה הותרה בציבור ל"א רק בעת שכבר המקדש על מכונו, אבל לא בעת החינוך, שאז מתחלת קדושת המקדש, ל"ש עוד לומר טומאה הותרה בציבור, ונסתייע כן מדברי התוס' על התורה בפרשת שמיני שעוררו מדוע לא הותרה הטומאה בימי המילואים של המשכן, שזה ג"כ מפאת שלא הותרה הטומאה בציבור, רק לאחר שכבר נתחנך המשכן או המקדש, אבל לא בשעת החינוך עצמו עיי"ש, וה"נ לענין הא דחיבת הקודש משוי אוכלא או משקה י"ל דל"א כן רק לאחר החינוך של המקדש, אבל לא בשעת החינוך עצמו. ולפ"ז אז בשעת חינוך המקדש ע"י החשמונאים כשנעשה הנס של חנוכה, לא הי' שייך עוד ענין תיבת הקודש ולא הי' משקה מקב"ט בפחות מרביעית, ולכן חלקו השמן לחלקים קטנים שלא יטמא במנורה, וכיון שבלא"ה הי' מוכרחים לחלק השמן הנמצא לחלקים קטנים, א"כ הי' הנס גם ביום הראשון, ולכן עושים שמנה ימים חנוכה, והענין נכבד. ובתשובה אחת אשר אתי בכתובים (היא נדפסה כעת למעלה בסי' נ"ו) הארכתי בדבר זה, אם אז בשעת חינוך המקדש ע"י החשמונאים כשנעשה הנס של חנוכה כבר הותרה הטומאה בציבור, וכל המשא ומתן שנגענו בו שם הוא נוגע ג"כ לעניננו, אם הי' שייך כבר אז בעת שנעשה הנס של חנוכה הענין של חיבת הקודש, ויש אתי עוד הרהורי דברים בזה ואי"ה עוד חזון למועד: ה) והנה בטעם הדבר, מדוע נמשך הנס של חנוכה