אבני חפץ קו

בציבור. דהטומאה בציבור לא הותרה רק לאחר החינוך מכאן ולהבא, אבל לא בשעת החינוך עצמו וכאמור, ויש להרחיב עוד הדיבור, ואסתגר הפעם בזה

ט) ובהיותי בזה אזכיר פה מה שאני מסופק, בהא דנקטינן דמקריבין אעפ"י שאין ביתד וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ו מה' בית הבחירה הט"ו, עיי"ש שכתב: לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אעפ"י שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אעפ"י שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה, ואוכלין קדשים קליס ומעשר שני בכל ירושלים, אעפ"י שאין שם חומות, שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, אם כשמקריבין בלא בית ג"כ הותרה או דחוי' הטומאה, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' כמבואר ביומא (ו' ע"ב), או דילמא אין מקריבין בטומאה רק בבית המקדש, אבל כשמקריבין בלא בית, אין מקריבין בטומאה, ומסתבר אצלי דלא הותרה הטומאה רק בבית המקדש, אבל כשמקריבין בלא בית לא הותרה הטומאה, והסברא י"ל, דנהי דנקטינן שמקריבין אעפ"י שאין בית, הנה זה ל"ה רק רשות והיינו דרשאין להקריב גם בלא בית, אבל חוב להקריב בלא בית פשיטא דליכא, ודמיא איפוא לקרבנות ציבור שאין להם זמן קבוע שאינן דוחין את הטומאה, וזה משום דכיון דליכא חייב להקריבן בזמן קבוע אין דוחין את הטומאה וכמבואר ברמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש ה"ט. ועיין במשנה רפ"ב דתמורה, וה"ה כשמקריבין בלא בית, דליכא ג"כ חיובא, הוה כקרבנות ציבור שאין קבוע להם זמן ואין דוחין את הטומאה, ומה"ט ג"כ אין שום סברא שאם מקריבין בלא בית ידחו את השבת, כמו בקרבנות ציבור שדוחין את השבת, דגם בק"צ לא נדחה השבת רק בק"צ שיש להם זמן קבוע וכמבואר ברמב"ם ובמשנה שם, ובהקרבה בלא בית ליכא זמן קבוע וא"ד את השבת:

) י) ובזה עמדתי במה שהביא בספר כפתור ופרח להרב יצחק הפרחי פ"ו, שרבינו חננאל מפריש עלה לירושלים בשנת י"ז לאלף הששי, ואמר להקריב שם קרבנות, אבל מתוך הטירדא שכח לשאלו, מה יעשה עם הטומאה, ושוב נזכר שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן בתמורה פרק יש בקרבנות שקרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה עיי"ש, הנה תפס בפשיטות דגם כשמקריבין בלא בית דוחין את הטומאה, ולא הבנתי דהרי גם במקדש לא כל קרבנות ציבור דוחין את הטומאה ואת השבת, רק אלה שיש חיוב להקריבם בזמן קבוע, וא"כ כשמקריבין בלא בית שכל עיקר ההקרבה היא רשות ולא חובה, איך ידחו את הטומאה, וה"ה שבודאי מטעם זה ג"כ לא ידחו את השבת. ובדברי הכפתור ופרח אלה התענינו גדולי ארץ אדירי התורה, ועליהם בנו דיק שגם בזה"ז יש היכולת להקריב קרבנות, עיין בתשו' יעב"ץ ח"א סי' צ"ט, ובתשו' ח"ס חיו"ד סי' רל"ו מה שהשיב להגאון רעק"א זצלה"ה על הצעתו, לבקש משרי ירושלים שיתנו רשות להקריב בזה"ז קרבנות, וזה בהתאם עם דברי הכו"פ שהבאנו, וכן הנובי"ק חא"ח סי' ל"ה הביא דברי הכו"פ אלה ובנה עליהם יסוד להלכה, וכל עיקר היסוד הי' שמצד הטומאה, שכולנו טמאי מתים, אין מניעה להקריב בזה"ז, דבציבור אין משגיחין על הטומאה, וחידוש בעיני שלא נגעו כלל בפרט זה אם הא דטומאה שריא או דחוי' בציבור, נאמר ג"כ כשמקריבין בלא בית, דדילמא לא נאמר זאת רק בבית המקדש שיש חוב להקריב, אבל לא כשמקריבין בלא בית דל"ה רק רשות וכמ"ש, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב סי' פ"ג מ"ש בדברי הכו"פ

סימן נז

א) והנה הפנ"י בשבת (כ"א) תירץ הקושיא שהבאנו, מדוע הוצרכו בכלל לנס חנוכה, הרי אם לא הי' להם שמן טהור הי' יכולים להדליק בשמן טמא, דטומאה הותרה בציבור, בשגם בהדלקת הנרות, שיש לימוד מיוחד שדוחה את הטומאה, דבאמת הי' יכולים לעשות כן, ומה שעשה להם הש"י נס זה הי' משום שרצה להודיע חבתו לישראל, וע"כ כדי שלא יצטרכו לדחות את הטומאה, הזמין להם בדרך נס שמן טהור, וכ"כ גם בשו"ת חכם צבי סי' פ"ז

ועפ"י הדברים האלה הי' מקום לומר, דה"ט שהקפידו בנר חנוכה שתתקיים המצוה בפירסום, וכדאיתא בשבת (כ"א ע"ב), נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, וזה משום פרסומי ניסא, מה שלא מצאנו כן בשאר מצות, שיהי' קפידא לעשותן בפירסום, שזה משום דעיקר הנס של חנוכה הי' כדי להודיע ולפרסם חיבת המקום לישראל, ולכן כיון שכל עיקר הנס הי' מחמת פירסום, למען תתפרסם אהבת המקום לישראל, לכן מהראוי לקיים המצוה שאנו עושים לזכר הנס הזה ג"כ בפירסום, ומה"ט יש להדליק נר חנוכה מבחוץ כדי שיהי' פרסומי ניסא

ב) אמנם במה זה הראה הקב"ה חיבתו לישראל בזה שהזמין להם בדרך נס שמן טהור שלא יצטרכו לדחות את הטומאה, הנה החיבה היתה נודעת בזה, שנתן להם היכולת לקיים המצוה של הדלקת הנרות במקדש שלא על צד הדחק רק מן המובחר, דאם אמנם שהי' יכולים לקיים המצוה גם בשמן טמא, דהדלקת הנרות דוחה את הטומאה, אבל קיום המצוה בדרך זה הי' בדוחק ושלא מן המובחר (דאפי' אם נאמר דטומאה הותרה בציבור ולא דחוי', אבל בכל אופן מן המובחר ל"ה להדליק בטומאה, דמן המובחר היא להדליק בטהרה), לכן מאהבת הש"י את ישראל רצה לתת להם היכולת לקיים המצוה שלא ע"צ הדחק ומן המובחר, וע"כ עשה להם נם והזמין להם שמן טהור, שתתקיים המצוה בשלימות ומן המובחר וכאמור. ולפ"ז מהך מילתא שאנו מקפידים בנר חנוכה על הפירסום, וזה מפאת שכל עיקר הנס הי' לפרסם ולהודיע חיבת המקום לישראל, יש ללמוד ג"כ שבכל מצוה מהראוי להקפיד שתעשה בשליחות ומן המובחר ולא ע"צ הדוחק, כאשר מפאת זה עשה הש"י הנס של חנוכה והזמין בדרך נס שמן טהור כדי שתתקיים המצוה בשלימות ומן המובחר, ולא יצטרכו לקיים המצוה ע"צ הדחק בשמן טמא וכאמור, ובזה אמנם הראה חבתו לישראל וכמו שכתבנו. ועיין מנחות (ס"ד ע"א) הי' לפניו שתי חטאות אחת שמינה ואחת כחושה, שחט שמינה ואח"כ שחט כחושה חייב, כחושה ואח"כ שחט שמינה פטור, ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה ושחוט, וזה משום שכן מהיאות לעשות מצוה מן המו המובחר. ולכן מהראוי להקריב שמינה. ולא