אבני חפץ קב

בנדה (מ"ו ע"ב), דס"ל מה"ט דתרומה בזה"ז דרבנן דתני בסדר עולם דירושה ראשונה ושני' יש להן שלישית אין להן לא סבר לה הכי עיי"ש, א"כ הבית השלישי יצטרך לקידוש חדש, וכיון שבאפשר יהי' לקדשו בחמץ. ההכרח יהי' לקדשו בחמץ, דהאפשרות משוה בזה הכרחית, וכמו שביארנו למעלה, וא"כ ע"כ יבנה בעצרת, ול"ל לפ"ז דהנבואה קאי על בית ג', וע"כ דרש דהנבואה היתה על בית שני, ומילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה

יג) וממוצא הדברים יש ללמוד, דאם ס"ל כר' יוסי דמילואים הקריבו בימי עזרא וכו' והיינו דהנבואה היתה על בית שני, וזה משום שא"א לומר דהיתה על בית ג', כיון שהבית השלישי ע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש בחמץ, א"כ ממילא א"א לומר ג"כ דיום הנף אסור רק מדרבנן, כיון שלפ"ז הוה התקנה מחמת גזירה דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, וזה אי אפשר, כיון שהבית השלישי ע"כ יבנה בעצרת, כדי שיתקדש בחמץ, וצדק איפוא ר' יהודה במה שתפס על ריב"ז, שרצה לאסור יום הנף מדרבנן מחמת גזירה דשמא יבנה המקדש בט"ו בניסן, כיון שזה אי אפשר, וע"כ דמה"ת יום הנף אסור כמו דס"ל לר' יהודה דעד ועד בכלל

יד) ולפ"ז מה עמקו דברי ר' יהודה, שאחרי שמעו דברי ר' יוסי שדרש דמילואים הקריבו בימי עזרא וכו', א"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי, והיינו אחרי שמעו דברי ר' יוסי שלא רצה לומר כותי', דהנבואה של יחזקאל קאי על בית ג', ורק תפס דקאי על בית שני, וזה משום שאי אפשר שהבית השלישי יבנה בזמן אחר חוץ מעצרת, אמר כי יש לו נחת רוח גדול מזה, כיון שעתה נוכח לדעת שהצדק אתו במה שתפס על ריב"ז, שרצה לאסור יום הנף מדרבנן בנן מחמת גזירה, דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, כיון שזה אי אפשר שיבנה בהמ"ק בניסן, אחרי שבהכרח יבנה בעצרת כדי שיתקדש במנחת חמץ, דמשכחת לה רק בעצרת, וע"כ דהעיקר כדבריו שיום הנף מן התורה אסור, משום דכתיב עד עצם היום הזה, עד ועד בכלל, והענין יקר

סימן נג

נשאלתי ממרכז קרן התורה אשר בווארשא, אודות סידור לימוד דף היומי שנתפרסם כעת בכל תפוצות ישראל, כפי החלטת הכנסי' הגדולה בווינא בשנת תרפ"ג שנקבע סדר המסכתות בסדר נשים כזה: יבמות כתובות גיטין קידושין נדרים נזיר סוטה, ועתה קמו מפקפקים ע"ז, אם יש להניח הסדר כמו שהוא או יש לשנותו, וזה אשר השבתי

א) הנה אמנם כן הוא, שלהרמב"ם יש סדר אחר בנוגע לשבע המסכתות אשר בסדר נשים, ודעתו בפתיחה לפירוש המשנה זרעים, שסדר המסכתות בסדר נשים הוא, יבמות כתובות נדרים נזיר גיטין סוטה קידושין (בתוספות יו"ט ריש סוטה כתב,, שיש להקדים סוטה לפני גיטין), אכן הסדר הנהוג אצלנו בש"ס בבלי הוא, יבמות כתובות גטין קידושין נדרים נזיר סוטה, וא"כ הטיבו את אשר עשו לקבוע ללימוד דף היומי סדר המסכתות כמו שהוא לפנינו בגמרא, ואדרבה אלו הי' נוטים מזה הסדר וקבעו סדר אחר כפי סדרו של הרמב"ם, הי' מקום לפקפק, מדוע נטו מסדר הנהוג והרגיל בגמרא ובחרו בסדר אחר

ב) ואם כי הדברים פשוטים מצד עצמם יש להביא סמוכין להם, דכל עיקר ענין לימוד הדף היומי הוא כנדר, וע"ד שמצאנו בנדרים (ח' ע"א), האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל, ועיין ביו"ד סי' ר"ג בש"ך שם ס"ק ד' שכתב דא"צ לשבע רק אפי' בדיבור בעלמא, שאומר אשנה הוה עליו חיוב נדר, והביא ראי' לזה מדברי הש"ע שם בסי' רי"ג סעיף ב' עיי"ש. ועפ"י דרכו הי' מקום להוסיף עוד, דאפי' דיבור א"צ, רק מחשבה סגי לחייבו, לפי המבואר ביו"ד שם בסי' רי"ג, דהאומר אשנה פרק זה הוה כאלו נדר לתת לצדקה, ובצדקה הדין שאפי' אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה, חייב לקיים מחשבתו, וא"צ אמירה, וכמ"ש המרדכי פ"ק דקדושין והרא"ש פ"ק דתענית, הובאו דבריהם ברמ"א יו"ד סוף סי' רנ"ח, דרק לענין כפי' צריך אמירה, והיינו שאין כופין לקיים רק אם אמר בפה, אבל לענין החיוב עצמו סגי במחשבה, וכ"כ גם הרמב"ם בפי"ד מה' מעשה הקרבנות הי"ב דבנדרים ונדבות א"צ להוציא בשפתיו כלום, אלא אם גמר בלבו, אפי' לא הוציא בשפתיו כלום חייב וכו', שנאמר כל נדיב לב יביאה בנדבת לב מתחייב וכו', ועיין שבועות (כ"ו ע"ב), גמר בלבו מניין ת"ל כל נדיב לב, וא"כ ה"נ אפי' אם לא אמר כלל, רק קיבל במחשבתו ללמוד פרק זה, מחויב ללמוד כמו בצדקה, וכיון דקבלת חיוב הלימוד הוה כצדקה, הנה בצדקה הדין דהולכין אחר המנהג, דכל המקדיש אדעתא דמנהג הוא מקדיש, כדאיתא ברמ"א יו"ד סי' רנ"ט, וא"כ ה"נ כל מי שקיבל עליו ללמוד דף היומי, בודאי לפי המנהג קבל עליו, והמנהג הוא לסדר המסכתות כמו שהן סדורות בגמרא, ולכן כפי הסדר הזה מהראוי הי' לקבוע גם סדר הלימוד של דף היומי

ג) בר מן דין נראה, דאפי' אם לכתחלה הי' איזה פקפוק, איך לקבוע הסדר אם כפי הסדר של הרמב"ם או כפי סדר הנהוג בגמרא, הנה עתה שכבר נתפרסם הסדר כמו שהוא בגמרא בודאי לא נכון לשנותו, כי אחר שנתפרסם הסדר הזה, הנה בודאי נחשב לקבלה מצד הלומדים, והוה כאומר אשנה פרק זה בזמן פלוני כפי שנתפרסם זמן לימוד המסכתות, ואין לשנות, ויש לדמות זאת קצת להא דאיתא בב"ב (ט' ע"א) ר' אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא, דכל דקא אתי אדעתא דידי אתי, וה"נ כל הלומדים את דף היומי כפי החלטת הכנסי' הגדולה, מסתמא קבלו עליהם ללמוד אותו כפי דעת חכמי התורה שיסדרו הלימוד, למען יחוגו בכל תפוצות ישראל בזמן אחד את סיומי המסכתות וגם את הסיום הגדול, ועי"ז יתרבה כבוד התורה, וכיון שנסדר סדר הלימוד ונתפרסם זה זמן רב, ואיש לא מחה כנגדו אין לשנותו עוד. ויש להביא עוד דוגמא לזה מדברי הגמרא בגיטין (ט' ע"א), בשכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד, חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד, וכתבו התוס' שם בד"ה ואינו, דהכל תקנת חכמים הוא, גם מה שחוזר בנכסים גם ה שאינו חוזר בעבד, דמסתמא דעתו כמו שיאמרו לו חכמים עיי"ש, וה"נ מסתמא הי' דעתם של הלומדים כמו שיאמרו חכמים ויסדרו סדר הלימוד, ועיין תוס' כתובות (ק"ו ע"ב) ד"ה וכי שכתבו דענין לב ב"ד מתנה עליהן הוא, משום דסתמא מקדישין על דעת