אבני חפץ קא

לא יהי' כלל בידי אדם, אבל לפ"ז בפשיטות יש להקשות כיון שיהי' בידי שמים א"כ בלא"ה ידחה יו"ט, כמ"ש רש"י שם, ואין צריך כלל לבוא לטעם עדל"ת, וא"כ יהי' באפשר לקדשו בחמץ, ושוב בהכרח יבנה בעצרת, ואיך שייך איפוא לומר שיבנה בניסן ולאסור מחמת זה יום הנף, וכבר תמה כן בספר מעיין החכמה הבאתיו בספרי ברכת אהרן שם במאמר. ג' אות ד' עיי"ש

ח) שבתי וראיתי כי בזה הי' מקום לומר ג"כ ענין נאות בהבנת דברי הגמרא, שרנב"י אמר שר' יהודה טעה בדריב"ז שהארכנו בזה למעלה, ולפי דברינו למעלה י"ל ג"כ בדרך שכתבנו רק בסגנון אחר קצת, דהנה כבר כתבתי שא"א לומר שיום הנף יהי' אסור רק מדרבנן, מחמת גזירה שמא יבנה המקדש בט"ו בניסן, דכיון דבנין דלעתיד יוכל להבנות ביו"ט, א"כ ההכרח יהי' שיבנה רק בעצרת, כדי שיתקדש במנחת חמץ, אכן זה דוקא אם הבית הראשון לא הי' אפשר לקדש בחמץ, א"כ י"ל דבבית העתיד שיהי' באפשר לקדשו בחמץ יהי' ממילא מהצורך לקדשו בחמץ, ובהכרח איפוא יבנה בעצרת, שאז הוא הזמן האחד שיש מנחת חמץ, אבל אם נאמר דגם הבית הראשון הי' באפשר לקדש בחמץ בעצרת, ואפי"ה לא הקפידו לקדשו בחמץ. כאשר מצאנו בשלמה שקידש המקדש בסכות ולא המתין עד עצרת, א"כ ש"מ שלא בעינן חמץ לקידוש הבית ולפ"ז גם בבנין דלעתיד לא יהי' מהצורך לקדשו בעצרת דוקא ושפיר יוכל להבנות בניסן

ט) והנה בטעם הדבר שלא הי' באפשר לקדש הבית בחמץ אמרו בגמרא דשבועות שהבאנו, משום שזה לא יתכן רק בשתהל"ח בעצרת ושיבנה המקדש ביו"ט, ואין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, והקשיתי למעלה אמאי לא ידחה בנין בהמ"ק יו"ט מטעם עדל"ת, וכתבתי דיו"ט הוה עול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, כדאיתא בשבת (כ"ה ע"ב) לענין שריפת קדשים שא"ד יו"ט משום דהוה עול"ת (וי"ל דגם עשה החמורה כגון עשה דרבים א"ד לתו"ע), אמנם התוס' ביבמות (ה' ע"א) ד"ה שכן הקשו, אמאי לא נילף מכהן ונזיר ומילה דדוחה צרעת דהוה עול"ת, דבכ"מ עשה דוחה לתו"ע, ותירצו דהוה כמו שני כתובים הבאים כאחד, דממילה וחד מהני איכא למילף, נמצא חד דלא איצטרך עיי"ש, ולפ"ז למאן דס"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין שפיר יש להוכיח מכהן ונזיר ומילה דעשה דוחה לתו"ע, וא"כ לדידי' גם הבית הראשון הי' אפשר לקדש בחמץ, ומדלא קדשו ש"מ דל"ב חמץ, וידוע דר' יהודה הוא הוא דס"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין,. כדאיתא בסנהדרין (ס"ז ע"ב) וקידושין (ל"ה ע"א)

י) ומעתה מה נכבדו דברי רנב"י באמרו שר' יהודה טעה בדריב"ז, כי לקושטא דמילתא אי אפשר לומר שריב"ז רק מדרבנן תיקן. לאסור יום הנף מחמת גוירה דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, דכיון דנקטינן דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין, ולפ"ז אין עשה דוחה לתו"ע, וא"כ הבית הראשון לא הי' יכול להתקדש בחמץ, וממילא אין ראי' ממנו שלא בעינן חמץ בשעת הקידוש, וא"כ י"ל דבבית העתיד שיהי' באפשר לקדשו בחמץ. שפיר יהי' מהצורך לקדשו בחמץ, וע"כ יבנה בעצרת ול"ש לומר שיבנה בניסן, וכיון שכן ההכרח לומר דריב"ז לאו מדרבנן אסר, רק מה"ת יום הנף אסור, משום דקאי בשטת ר' יהודה דעד ועד בכלל, אמנם ר' יהודה בעצמו לשטתו דשכהב"כ מלמדין, שפיר הי' יכול לתפוס דריב"ז מדרבנן בנן אסר, דלדידי' גם הבית הראשון הי' באפשר לקדש בחמץ, ומדלא קדשו ש"מ דל"ב חמץ, וא"כ גם הבית דלעתיד לא יצטרך חמץ, ושוב יש לומר שיבנה בט"ו בניסן, וע"כ חשב שכן הוא דריב"ז מדרבנן תיקן וטעה בזה, כי באמת אי אפשר לומר כן, וע"כ מה"ת אסור ומאי התקין דרש והתקין

יא) והדברים האלה יהי' לנו לעינים לבאר בהם גם מאמר הגמרא במנחות אשר עליו כוננו דברינו, דר' יוחנן ס"ל, דהנבואה של יחזקאל שאמר, כה אמר ה' בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר וחטאת את המקדש, אליהו עתיד לדורשה, ור' אשי אמר דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, ויש להבין באיזהו סברא נחלקו. ועפ"י דרכנו למעלה נאמר, דהנה רש"י פירש דברי ר' אשי שאמר, דמילואים הקריבו בימי עזרא. דהך נבואה דיחזקאל נתנבאה על בית שני, שהקריבו מילואים כי היכי דהקריבו בימי משה, ור' יוחנן יסבור לפ"ז דהנבואה היתה על בית ג' שיבנה ב"ב, ויש לתמוה, איך אפשר לומר דהנבואה היתה על בית ג', הרי בית ג' דלעתיד שבנינו יהי' מותר ביו"ט. יהי' שאפשר לקדש במנחת חמץ בעצרת, וא"כ ההכרח יהי' לקדשו בעצרת, וכאשר הארכתי למעלה, ואיך אפשר איפוא דנבואת יחזקאל קאי על בית העתיד, הרי בנבואה זו נאמר שהבית יבנה בר"ח ניסן, והבית שלעתיד יבנה בעצרת, אכן זה דוקא אם נאמר דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, שאז אמנם יצטרך הבית קידוש מחדש, וכיון שאפשר יהי' לקדשו במנחת חמץ, ממילא ההכרח יהי' לקדשה בחמץ. שזה לא יתכן רק בעצרת, וע"כ יבנה בעצרת, אבל אם נאמר דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, אף שאפשר יהי' לקדש הבית השלישי בחמץ, לא יהי' מהצורך להמתין עד עצרת, כיון שלא יצטרך קידוש כלל וכמו שביארנו. ולפ"ז י"ל דר' יוחנן בזה בשטתי', דס"ל ביבמות (פ"ב ע"ב) כר' יוסי בסדר עולם, דירושה ראשונה ושני' יש להן ושלישית אין להן, וזה משום דקדושת הארץ לא בטלה בגלות טיטוס, עיי"ש בפירש"י, וכיון שכן שפיר דרש דהנבואה קאי על בית שלישי, דלדידי' י"ל דהבית דלעתיד יבנה בר"ח ניסן, כיון שלא יצטרך לקידוש חדש, שיהי' מוכרח להיות בחמץ ודוקא בעצרת, אמנם ר' אשי יסבור דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, וא"כ. א"א לומר דהנבואה קאי על בית שלישי, דהבית השלישי ע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש בחמץ, וע"כ דרש דהנבואה קאי על בית שני, ומילואים הקריבו בימי עזרא כדרך, שהקריבו בימי משה

יב) ובזה הי' מקום לומר ענין נאות, דגם ר' יהודה ור' יוסי שנחלקו בזה בברייתא קאי בשטתייהו, דר' יהודה כשטתי' דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וכמו שהוכחנו למעלה דס"ל הכי, מדס"ל אין קנין. לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, וא"כ לא יצטרך הבית השלישי קידוש חדש, ויוכל להבנות בניסן, ולכן ס"ל דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה, והיינו דהנבואה קאי על בית העתיד, אמנם ר' יוסי כשטתי' דס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל כדאיתא