אבי הנחל צט

ושיהי' רק כמו כלי לאלישע וכמו המשענת, וע"כ אמר לו כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו

[וביותר יתבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח בהלכות מתנה (פ' רי"ד) מה שכתב הטור באה"ע (ס' ק"פ), וז"ל האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורשת בקבלתו מיד כשיגיע הגט לידו, ובהא מספקא לן אם דינו כדין האשה לכל דבר לענין אם זרק גט לתוך חצירו או לתוך ארבע אמותיו שתהא מגורשת, ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר עכ"ל, וכתב הקצה"ח ונראה שזהו ספיקו של הטור כיון שחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ובקבלה אין שליח עושה שליח, והביא המ"ל שהוא שהירושלמי ר"פ האומר ר' אלעזר שאל חצירו של שליא מהו שתעשה כידו, וכתב שם הקצה"ח שהפי' של הירושלמי הוא משום דבתורת שליחות לא איפשר דה"ל מילי משום דהיא לא עבדה שעשה בקבלתה, אלא מהו שתעשה כידו כיון דחצר דידה משום ידה ה"נ לשליח דידה הוי חצירו כידו עיי"ש שהאריך בזה וא"כ לפי מה שכתב הקצה"ח דהטעם הוא מפום דחצר דשליח הוי כמו חצר של האשה שהיא המשלח, וע"כ הוי קצירו משום ידה, וע"כ יש לו חצר אעפ"י שאין שלית עושה שליח במילי, אך אעפ"כ יש לדקדק דא"כ יהבינן כח של המשלח בהשליח, וכיון שבאשה שהיא השליח חצר משום יד ה"נ בשליח ואעפ"כ הטעם לא מסתבר כיון דלגברא החצר הוא משום שליח, א"כ איך נאמר שבשביל שהמשלח היא האשה יש לחצר של השליח שלה דין יד אעפ"י שהוא גברא, ועוד קשה להא איתא בנדרים (דף ל"ד) אמר רבא היה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש כו' וכתב הר"ן שזכה להקדש מכח חצר עיי"ש, ואע"ג דאין חצר להקדש כמו שכתבו התוס' בב"ב (דף ע"ט) אעפ"כ יכול הוא לזכות להקדש ע"י חצירו אעפ"י שאין חצר להקדש ואפי' לדעת הרמב"ן דאין חצר להקדש היינו למעילה כמו שהארכתי (בדרוש יז) אעפ"כ הא קאמר רבא דאם הי' לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש מעל, אלמא דיש מעילה ע"י חצר, וכבר ביארתי במ"א כיון שהוא ע"י חצירו של אדם יש בו מעילה, ולפי התוס' אע"פי דאין חצר להקדש, אעפ"כ יכול האדם לזכות להקדש ע"י חצירו, אלמא אעפ"י דזכי' הוא מתורת שליחות אפ"ה יכול לזכות להקדש ע"י חצירו, אעפ"י שאין חצר להקדש עצמו, אלמא דיהבינן להשליח כח של המשלח בעצמו לענין חצר, וא"כ אמאי יהבינן הכא להשליח של האשה שיש לחצר שלו דין יד משום כח המשלח הראשון, ואין לומר דיהבינן להשליח ב' הכחות באדם א' היינו שיש לו כח של עצמו לענין חצר שיהי' לו שליחות ויכול לזכות להקדש אעפ"י שהקדש בעצמו אין לו חצר, וכן יהבינן לו כח של המשלח הראשון לענין שחצר שלו יש לו דין יד, [ובמ"א ביארתי מה דפשיטא לי' להטור אעפ"י דמספקא לי' להירושלמי והוא משום דהטור סובר דלא אזלינן בחר כח של השליח שאעפ"י שאין השליח ראוי לכל הדברים אעפ"כ יהבינן לי' כח של המשלח, וכמו דאמרינן בגיטין (דף ס"ג) פשיטא איש הוי שליח להולכה שכן בעל מוליך כו' איש לקבלה ואשה להולכה מאי דפסקינן שם דאיש הוי שליח לקבלה ואשה הוי שליח להולכה, אלמא אע"ג דאין השליח גופא הכח של הולכה כגון אשה, אעפ"כ נעשית שליח, משום דכיון דישנה בתורת גיטין וקידושין יהבינן לה כח של המשלח, וע"כ פסק הטור לענין חצר לשליח דהוי מתורת יד כמו להאשה עצמה שהיא המשלח אע"ג דאין לשליח אותו כח גופא משא"כ להירושלמי דפליגי בזה בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדימא אמר אתפלגין ר' ירמי' ור' יוסי חד אמר ליטול זכה וחדא אמר הראוי ליתן זכה כו' הא מתניתא פליגא על ע"ד הראוי ליטול זכה דתמן אנינן האומר תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט לאשתו כו', ועיין בספרי נ"י (דרוש ט) ביארתי שם בארוכה, וא"כ כיון דלדעת הירושלמי בעינן שיהא השליח ראוי מצד עצמו להשליחות ולא שיהבינן לי' כח של המשלח, ע"כ בעי לה אם החצר לשליח הוא מתורת יד כיון דהוא בעצמו הוי גברא, אעפ"י שבא מכח האשה וחצר דאשה איתרבאי מדין יד מ"מ כיון שאין לו בעצמו אותו כח לא מהני, וע"כ בעי, משא"כ להש"ס דילן פשיטא לי' דיהבינן להשליח כח המשלח, וע"כ הוי חצר לשליח מתורת יד כמו להאשה, וע"כ לא אמרינן בזה מילי לא מימסרן לשליח וכמו שכתב הקצה"ח אך מ"מ קצת קשה שהא דנדרים (דף ל"ד) דמשמע דיהבינן לשליח כח של משלק בעצמו, ודוחק לומר כמו שכתבתי לעיל דיהבינן להשליח ב' כחות כח של עצמו, וכחו של המשלח ג"כ וכמו שביארתי לעיל]

ע"כ נראה לי לומר דס"ל להטור דהא דאמרינן דמילי לא מימסרן לשליח היינו דווקא אם הוא רק שליח לבד ויש לו דעת בפני עצמו וצריך למסור לו השליחות, וע"כ כיון שהוא רק מילי בלחוד ע"כ אין בכחו למסור לשליח מחמת שהשליח הוא אדם בפני עצמו, משא"כ בחצר אפי' אם כאשר דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי, עכ"ז עדיף משליח ודמי לידו וכמו שכתב הרא"ש (פ"ח דגיטין) וז"ל ואי תקשי לך אמאי לא קני חצר מהלכת לגבי ממון הא מסקינן פ"ק דמציעא (דף י) דלגבי ממון ילפינן חצר משליחות ושליח מהלך הוא ויש לומר כיון דאפקי' רחמנא בלשון יד דכתיב אם המצא בידו, אע"ג דהאי בידו מפרשינן ברשותו כמו ויקח את כל ארצו מידו מ"מ מדאפקי' בלשון יד בעינן דומיא דיד עכ"ל, אלמא דחצר דומה ליד אפי' אי אמרינן דחצר משום שליחות אתרבאי, וע"כ לא אמרינן בזה מילי לא מימסרן לשליח, (ועיין בשעה"מ (פ"י ע"ה גירושין] שרוצה לומר דקצר הוא משום יד אפי' בגברא בדעת אחרת מקנה) ובזה יתיישב מה שהקשה שם בשעה"מ על הטור שכתב (אה"ע ס' תמ"א) שאין שליח עושה שליח בקבלת הגט, ואפ"ה פסק דשליח לקבלה יש לו חצר, אלא ודאי דחצר שאני משום דאע"ג דהוא מתורת שליחות אפ"ה אינו בבחי' אדם בן דעת בפני עצמו, וכמו דאמרינן בגיטין (דף ע"ח) אמר רבא כתב לה גט ונתן ביד עבדו ישן ומשמרתו ה"ז גט כיעור אינו גט דה"ל חצר המשתמרת שלא לדעתו כו' וכתב הרא"ש שם וזה לשונו ולי נראה דאע"ג דידיו ורגליו כפותות וקשור בחבל והיא אוחזתו בידה כיון דניעור ויש לו דעת בפני עצמו חשיב חצר המשתמרת שלא לדעתה]

ובזה יתבאר הענין של אלישע דכתיב ויאמר לגיחזי חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תעננו כו' הטעם משום דאלישע רצה לעשות המעשה ההיא בלי פעולת המעשה כמו שביארתי על ענין תחי' המתים שלא נמסרו לשליח שהענין שהוא בלא פעולת המעשה רק ע"י הפתיחה בלבד, וכמו דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי קברותיכם, וא"כ לא יוכל למסור לשליח אחר דהיינו לגיחזי, משום שהוא בלי מעשה, וכל שהוא בלי מעשה הוי כמו מילי דלא מימסרן לשליח, וע"כ כיון שהי' שליח בדבר מאת ה' והוא בלי מעשה ע"כ לא יכול למסור לשליח אחר, (ועוד דמה שהוא בלא מעשה לגמרי אין יכול למסור כלל לשליח כמו שהבאתי מנדרים (דף ע"ב) מה שכתב הרא"ש שם) וע"כ רצה שיפעול גיחזי בבחי' יד ולא בבחי' שליח דהיינו שיבטל כל מחשבותיו בענינים אחרים וכמו שאין לו דעת כלל בענין אחר חוץ מהדעת של אלישע, והוא כמו יד שהוא משתמר לדעתו, וה"נ רצה אלישע ויהי' גופא בתר רישי' אזיל, וכמו שביארתי לעיל בחצר דכיון דאין לו דעת בפני עצמו הוי מתורת יד, דאלים משליחות, וע"ז אמר לו שלא יסיח דעתו מהשליחות ששלחו אלישע שזה הי' עפ"י דעת אלישע, ע"כ לא יסיח דעתו, וע"כ יהי' כמו ידו של אלישע, ויוכל לפעול על ידו ענין תחית המתים, שהוא בלא מעשה וכמו שביארתי לעיל דהנחת המשענת הוי כמו שהוא בלי מעשה, וע"כ כיון שהלך ואמר לכל מי שראה אותו שהוא הולך להחיות את המת, א"כ אזיל בתר דעתי' דידי' וזה לא נמסר בבחי' שליח וכמו שביארתי, וע"כ הי' מזה המניעה

וכיון שנתבאר שהטובה חל מיד משא"כ הרע אינו בא אלא אם ח"ו שישראל חוטאים בזה יתבאר המדרש פ' בחוקותי תני ר' אליעזר הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם מה שכתוב בספר הזה הרי אתם נצולים מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם, והיכן הוא משמען של דברים שנאמר ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים כו' עץ החיים זו תורה תני ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל נתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו והיכן משמעו של דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. וכבר ביארתי בהקדמתי לספרי נ"י דהא דתני ר' אליעזר שהסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים קאי על ב"נ (קודם מ"ת) שכל מיתתן בסייף והא דתני רשב"י הככר והמיקל קאי לאחר מ"ת עיי"ש באורך עכ"פ לב"נ קודם מ"ת נתנה הסייף והספר פי' שלהשמר מן הסייף צריך לשמור מה שבספר, אלמא דלב"נ קודם מ"ת הרעה ג"כ חל מיד רק אם ישמרו מה שבספר הרי הם נצולים מן הסייף, וכמו דאמרינן במכות (דף ז) שב"נ (קודם מ"ת) נהרג שהי' לו ללמוד ולא למדו רק אם שומר מה שבספר נצול מן הסייף, וע"ז אומר הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים שנאמר את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, אבל הא דתני רשב"י הככר והמקל נתנו מכירכין מן השמים תחילה הככר ואח"כ המקל והוא כמו שביארתי שהטובה חל מיד ש