אבי הנחל צח

דאמרינן בירושלמי דהתיר הקב"ה השבועה וא"כ כיון שהתירו הקב"ה הרי הוא חוזר לכמו שהי' מתחילה, וע"כ הי' השפעת המטר בבחי' שלילת המעשה, וע"ז אמר שהמשל להאי דטרקא לגלי' ואבד' למפתחי' כו' שהפתיחה לאחר הנעילה לא הי' בבחי' שליח דהיינו ע"י מעשה אלא בבחי' שלילת המעשה כמו ע"י הקב"ה בעצמו וזהו דומה לאם סוגר המפתח, ואח"כ פותח המנעול בלא מפתח, אלא שמראה שהמנעול אינו סגור כלל, וכן הכא באלי' כיון שהתירו לשבועתו הוי כמו שלא נסגר כלל, וא"כ ירידת המטר הוא בשלילת המעשה

ובזה יתיישב קושי' הפר"ד דאיך אמרינן בירושלמי דהיכן הותר נדרו של טל וקאמר משום דנדר שהותר מקצתו הותר כולו, דזה דווקא אם ניתר ע"י פתח, אבל ע"י חרטה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, לדעת שאר הפוסקים, וכ"ש הכא שאמר אלי' אם יהי' טל ומטר כי אם לפי דברי, וא"כ לא הי' ההתיר רק מכאן ולהבא, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דאם הי' ההתיר מכאן ולהבא הי' הפתיחה בבחי' מעשה כיון שהוא מכאן ולהבא, (ועיין בר"ן בגיטין (דף עו) שכתב דהפתיתה לאחר הנעילה נמי הוי קנין). וא"כ הוי כמו ע"י שליח, אבל כיון שאמר הקב"ה לאלי' לך אל אחאב ואתנה מטר, וכמו שממשל לגברא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתיחי' דהיינו שפתחו הסגירה בלא מפתח והוי כמו שלא נסגר, וכמו שביארתי דהוא בשלילות המעשה, וע"כ כיון שהוי כמו שהותר מעיקרו ולא מכאן ולהבא, ע"כ אמרינן בזה דכיון שהותר מקצתו הותר כולו. וזה הי' ע"י תשובה ששבו ישראל אח"כ ואמרו ההוא האלקים, ע"כ הוי כמו שהותר מעיקרו, והי' השפעת הטובה בבחי' שלילה כמו שהקב"ה עושה בעצמו ולא ע"י מעשה דזה הוי אם עושה ע"י שליח ודו"ק היטיב

ובזה יתיישב מה שכתב הרא"ש תענית (ד"י) על הא דאמרינן שם הרי שהי' מתענה על החולה ונתרפא או על הצער ועברה. ה"ז מתענה ומשלים, וכתב הרא"ש הקשה הראב"ד ז"ל מ"ש מתענית גשמים לקמן (דף י"ט) שמפסיק ביום אם ירדו להם גשמים קודם חצות, ותירץ דשאני תענית גשמים דכיון שירדו להם גשמים כל צרכן שוב אין להם צורך בזה הפעם, אבל צרה אחרת כל שעה צריכה רחמים שלא תחזור, וכתב ע"ז הרא"ש ואינו טעם מספיק דבגשמים נמי אפי' לא ירדו להם כל צרכן אוכלין ושותין ושמחים ואומרים הלל לפי שנתקבלה תפילתם ובוטחים בבורא שירדו להם כל הצורך, וזה שייך לומר אף בשאר צרות עכ"ל, ובאמת צריך להבין מהו החילוק שבין גשמים לשאר צרות, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהראב"ד לטעמי' שהביא הפר"ד (דרוש כ"א) שמפתח של גשמים לא נמסר לשליח אף לשעה, רק עצירת גשמים, וא"כ כיון שהוא ביד הקב"ה א"כ ירידת גשמים הוא בלי מעשה, וכמו שהבאתי המדרש שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד, א"כ ירידת גשמים הוא בלי מעשה, והמעשה הוא רק עצירת גשמים, והפתיחה לאחר עצירה הוא רק להסיר המונע, וא"כ כיון שפעל בתפילתו להסיר המונע, א"כ סגי בזה וממילא ירדו גשמים כיון שהוסר המונע פעם אחת, משא"כ השפעת הטובה שביד השליח צריך ע"ז מעשה, וא"כ אעפ"י שפעל השפעת הטובה דהיינו על הצער ועברה אעפ"כ צריך להתענות כדי שלא יפסק הטובה דעל כל ענין השפעת טובה צריך מעשה, וכמו הספוג בידי ב"ו שצריך כל שעה לסחוט הספוג, וע"כ צריך להתענות עוד, משא"כ לגבי מטר דכתיב פותח אח ידיך ומשביע לכל חי רצון, א"כ ירידת הגשמים הוא בלי מעשה, וא"כ כיון שבתעניתו ירדו גשמים א"כ הוסר המונע, ממילא בודאי ירדו גשמים אח"כ, וע"כ כתיב גבי אלי' שאמר לו הנה עב קטנה ככף איש עולה מים, ע"ז אמר לאחאב אסור ורד ולא יעצרכה הגשם דכיון שראה שהוסר המונע, והקב"ה אמר לו שהוא בעצמו יתן מטר, א"כ הוא בלא מעשה א"כ מסתמא ירדו גשמים כל צרכם, ודו"ק

והנה ראיתי להמפורשים שביארו בזה הא דכתיב (מלכים ב' ד') ויאמר לגיחזי חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו. וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער כו' וגיחזי עבר לפניהם וישם את המשענת ע"פ הנער ואין קול ואין קשב, והקשו שם דלמה אמר לו כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ועיין רש"י והרד"ק בפירושיהם, ועכ"ז לא יספיק דמה הי' מגרע אם הי' מוצא איש והי' מברכו או אם הי' מברכו איש הי' עונהו, וע"כ כתבו לפי ביאורם דמעשה צדיקים לא נק' בשם שליח וזהו דווקא אם הוא צדיק, וא"כ גיחזי שלא הי' צדיק, ע"כ לא רצה לעשותו בשם שליח דהא תחי' המתים לא נמסר לשליח, וע"כ עשהו רק כמו כלי ולא בחי' שליח, וכמו המשענת שהוא רק כלי ולא ענין שליח, וע"כ צוהו שלא יעשה אז מעשה האדם מדבר, אל יפשיט מעליו בחי' מדבר וישאר מעשה עץ בעלמא ואז הוי שימת גיחזי את המשענת ע"פ הנער כאלו אלישע בעצמו משים, אבל הוא נתעסק עם מוצאיו בשאלות ותשובות וע"כ לא הועיל כלום עיי"ש, והנה כבר ביארתי מה שלא נק' בחי' שליח כיון דהו' בלא מעשה, ואע"ג שהי' ע"י מעשה המשענת זה לא הי' רק לסימן, שגיחזי שלוחו בדבר כיון שבאמת לא רצה אלישע שיאמר גיחזי שהוא שלוחו להחיות המת וא"כ אם לא הי' שום ענין ביניהם לא הי' נתפס בשם שליח כלל, והוא גרוע ממילי שהוא בלא מעשה, היינו שאין יכול לעשות שליח אחר אבל הוא בעצמו יכול לעשות שליחותו, אבל אם אין בו דברים נמי אינו יכול לעשות שליח, א"כ לא הי' גיחזי אמצעי שיפעול אלישע על ידו כלום, [יכמו שכתב הרא"ש פ"ו דנדרים (דף ע"ב) דבמידי דממילא כגון שמיעת הבעל לא שייך שליח כלל עיי"ש]

וכן כתב הקצה"ק בריש ה' שלוחין (ס' קפ"ב סע' א') במה שהקשו בתוס' רי"ד בפ"ב דקידושין. וזה לשונו יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחברו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי ולאו מילתא היא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטר הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום כו' וכתב הקצה"ח שנראה לי בזה כיון דשליח של אדם כמותו, לא אמריכן הלא במידי דעשי' דאז ה"ל מעשה שלוחו כמותו, אבל במידי דליכא עשי' לא אמרינן שליח של אדם כמותו, וכמ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים (דף ע"ב) בהא דעושה שליו להפר נדרי אשתו, דפריך בגמ' והא. לא שמיע לי', וכתב שם דשמיעת האפטרופוס אינו כשמיעח הבעל, ואעפ"י שעשאו שליח להפר דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות, עכ"ל, ומש"ה בקידושין וגירושין ה"ל מעשה שליח כמותו, אבל בתפילין כשהשליח מניח תפילין הנחה זו שהוא עשי' חשוב כאלו המשלק עשה הנחה זו, אבל אכתי לא הניק התפילין על ראשו אלא על ראש שלוחו דאין גוף השליח כגוף המשלח כיון דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות כו' עכ"ל

וא"כ כיון שנתבאר דכל דבר שהוא בלא מעשה אינו יכול למסור לשליח, וכבר נתבאר לעיל דהא דאמרינן בתענית (דף ב) דג' מפתחות בידו של הקב"ה לא נמסר לשליח מפתח של גשמים ומפתח של חי' ומפתח של תחית המתים, היינו שהם ביד הקב"ה שהשפעת הטובה שלו הוא בשלילות המעשה כמו שהבאתי לעיל המדרש המשל של הספוג ומעשה הצדיקים הוי כמו שלא ע"י שליח אם הם עושים בלא מעשה וזהו דווקא ע"י מעשה הצדיקים, אבל גיחזי שלא הי' צדיק, א"כ לא הי' יכול אלישע לפעול ע"י בבחי' שליח מחמת שמפתח של תחי' המתים לא נמסר לשליח מחמת שענינם הוא רק בלשון פתיחה כמו דכתיב בגשמים יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכמו דכתיב וישמע אלקים כו' ויפתח את רחמה, ומפתח של תחית המתים כתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם, וע"כ אפי' הצדיקים שעושים הם עושים באופן שהקב"ה עושה דהיינו בשלילת המעשה, וע"כ לא הי' יכול לפעול ע"י גיחזי שהוא בבחי' שליח, ע"כ אמר לו שיפשוט מעלי' ענין מדבר ויהי' רק כמו כלי שיפעול על ידו, וע"כ אמר לו כי תמצא איש לא תברכנו שהוא לא יהי' רק כמו כלי לאלישע שיניח המשענת, וע"ז יהי' הנס שלא בבחי' שליח, רק כלי, כמו ענין שהניח משענתו ע"פ הנער, ובפרט אי אמרינן כמו שכתבו התוס' בתענית (דף ב) דהא דנמסר מפתח של תחי' המתים לאלי' ואלישע היינו לפי שעה, אבל מ"מ לא נמסרו לעולם, א"כ כיון שאלישע בעצמו שליח, א"כ איך יכול לעשות שליח אחר, דבכה"ג ודאי אמרינן דמילי לא מימסרן לשליח דהיינו שהשליח יעשה שליח אחר, והנחת המשענת לא הוי מעשה, וע"כ רצה אלישע שיפשט מעליו ענין מדבר