אבי הנחל ק

וזה הי' עיקר כונת הבריאה, והרעה אינו חל רק לאחר שיקלקלו במעשיהם, ובזה יתבאר המדרש פי אמור דמאן דנסיב באיין בידי' אנן ידעין דהוא נצוחי' כו' במה שישראל יוצאין ואתרוגיהון בידיהן ולולביהון בידיהן אנו יודעין שישראל אינון נצוחין וכמו שכתב נעימות בימינך נצח, והענין הוא שישראל הם מוחזקים לגבי הטובה שהטובה חל עליהם מיד, וא"כ בודאי יצאו זכאים בדין שהטובה חל עליהם מיד, וכמו דאיתא במדרש שם כי עמך הסליחה, הסליחה ממתנת אצלך כל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על הבריות פי' שהסליחה ממתנת כדי להשפיע טובה על ישראל, ובפרט שהד' מינים באים לרצות על המים כמו דאיתא בתענית (דף ב) ועיין בספר נ"י (דרוש ה) וכבר ביארתי דבירידת גשמים הפתיחה לא הוי מעשה כמו דכתיב פותח את ידיך והעצירה הוי מעשה וע"כ נוטלין לולב דישראל נצוחין וישראל נק' זכאים לגבי הטובה וה ישפיע עלינו טובה וברכה אמן

דרוש לשבת חנוכה

כתיב (זכרי' ד') וישב המלאך הדובר בי כו' ויאמר אלי מה אתה רואה, ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגלה על ראשה כו' ואען ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר מה אלה אדוני כו' ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישור והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה

ואיתא במדרש פ' בהעלותך, זה שאמר הכתוב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי הי' נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי, אמר אוי לו שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו כו'

ויתבאר עפ"י מאי דגרסינן בשבת (דף כא) מאי חנוכה כו' ופי' הר"ן כלומר חנו בכ"ה, וכתב המהרש"א בח"א וזה לשונו ק"ק מאי תנו שייך הכא כיון דהותר בהן מלאכה ולא נתנו ליו"ט אלא להלל ולהודות ונראה לפרש דנק' חנוכה על שם חנוכת המזבח כמו דאמרינן פ' ר' ישמעאל (דף נ"ג) דבית חשמונאי גנזו אבני המזבח ששקצום אנשי עבודת כוכבים לעבודת כוכבים, והוצרך לבנות מזבח חדש ולכך נק' חנוכה, ולא קאמר הכא מאי חנוכה אלא מאיזה נס קבעו להדליק בו נרות כו'

ולכאורה איפשר לבאר עפ"י מה שביארתי במ"א על הא דכתיב מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשיך שמו את ירושלים לעיים כו' והוא עפ"י מאי דאמרינן בע"ז (דף נג) לימא מסייע לי' מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששיקצום אנשי כו' אמר ר"פ התם קרא אשכח ודרוש דכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה כו' וכתב הבעה"מ ואי קשי' לך מ"ש אבני מזבח דנפקי לחולין ע"י פריצי ישראל וכלים דאחז לא נפקי לחולין ע"י ישראל דבני מעילה נינהו כלי שרת, שאני כההיא דתנן אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת כו' אבל שאר הקדושות כגון אבני מזבח וכספה וזהבה של ירושלים הי' יכולים לצאת לחולין ע"י ישראל דבני מעילה נינהו כדאמרינן בעלמא והלא מעל הגיזבר וכיון דמעל נפקא לחולין אבל ע"י עובדי כוכבים דלאו בני מעילה נינהו לא ומש"ה איצטרכא לר"פ לשנויי התם קרא אשכח ודרוש שע"י פריצי ישראל יצאו לחולין דכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה עכ"ל, והרמב"ן השיג עליו דמזבח נמי כלי שרת הוא והביא ראי' מדקא אקשי ואמאי לתברינהו ולשקלינהו לנפשיי' ואמאי לא פריך אפי' אי אמרינן דקנסום אמאי לא נפקי לחולין ע"י פדיון, דכיון דאבני מזבח לאו כלי שרת אינון נפיק ע"י פדיון. אלא ודאי דמעיקרא לא הוי קשי' להו דנפקינהו לחולין ע"י פדי' כיון דהוי כלי שרת דמזבח הוי נמי כלי שרת ועוד שהרי מקדש עצמו יצא לחולין ע"י כו' דהא בבית דכתיב בי' ובאו בה פריצים וחיללוה והתם אין בו מעילה אלא ודאי ע"י גוים יצא לחולין דקרא בעובדי כוכבים כתיב ובאו בה פריצים וחיללוה, והתם אין בו מעילה אלא ודאי דיצאו לחולין ע"י עובדי כוכבים אע"ג דלאו בני מעילה נינהו דכתיב ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחיללוה וכלים דאחז לא יצאו לחולין דלא בישראל כתיב קרא עכ"ל וקשה לי על הבעה"מ דהא משמע בנדרים (דף סב) דלאו דווקא באבני מזבח אלא אפי' בכלי שרת נמי דהא אמרינן שם אמר רבב"ח כו' כל המשתמש בכתרה של תורה כו' ק"ו ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול כו' נעקר מן העולם כו' אלמא דאפי' בכלי שרת נמי אמרינן ובאו בה פריצים וחיללוה

ולפי"ז נתבאר דפליגי הרמב"ן והבעל המאור דלהבעה"מ הא דבאו בה פרצים וחיללוה הוא מתורת מעילה נגעו בזה, וע"כ אומר דדווקא באבני המזבח ודווקא ע"י פריצי ישראל, וא"כ בביהמ"ק גופא דהוי מחובר לקרקע דאין בו מעילה, ועוד שע"י עובדי כוכבים לא נפיק לחולין, ולדעת הרמב"ן גזירת הכתוב הוא דבאו בה פריצים וחיללוה, אפי' בביהמ"ק גופא, ואפי' ע"י עובדי כוכבים שנכנסו למקדש והחריבו

ועפי"ז יתבאר המדרש נחלתינו נהפכה לזרים באיזו הפיכה כמהפכת סדום ישעי' קורא אותה בית קדשינו ותפארתינו כו' בא אסף ואמר לא נחלתינו ולא בית קדשינו ותפארתינו אלא אלקים באו גוים בנחלתך, פי' שישעי' אמר בית קדשינו ותפארתינו פי' דנפיק לחולין כמו דכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה, וכמו שכתב הרמב"ן וזה לשונו שהרי הנביא מתנבא על המקדש שיחרב ואמר שיצא לחולין ע"י וגזירת הכתוב הי' הכל אעפ"י שאין מעילה בקרקעות ואעפ"י שאינן בני מעילה והיינו דכתיב ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל, וע"כ קרא אותה ישעי' ואמר בית קדשינו ותפארתינו וירמי' אמר נחלתינו נהפכה לזרים, וכמו שמפרש המדרש באיזו הפיכה כמהפכת סדום, פי' שנהפכה לגמרי ונפיק לחולין ע"י הזרים, וכמו דכתיב ונתתיו ביד הזרים לבז כו' בא אסף ואמר לא נחלתינו ולא בית קדשינו ותפארתינו אלא אלקים באו גוים בנחלתך, פי' שאומר שהיא נחלתך כמקדם ולא נפיק לחולין, והטעם משום שאלקים באו גוים בנחלתך פי' שגוים היינו העובדי כוכבים המחריבים את הבית דלאו בני מעילה נינהו ולא נפיק לחולין ע"י, ע"כ אמר אלקים באו גוים בנחלתך, שהיא נחלתך כמו שהי' בתחילה ולא נפיק לחולין ע"י הגוים משום דלאו בני מעילה נינהו

עכ"פ לפי מה שהוכחתי מנדרים (דף סב) דאפי' כלי שרת נמי נפקי לחולין כמו דכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה וא"כ גבי אנשי חשמונאי כלי שרת נמי נפקי לחולין ע"י שהשתמשו בם לעבודת כוכבים ובאו בה פריצים וחיללוה, וא"כ לכאורה צריך להבין אמאי לא גנזו את הכלים אך גבי כלים איפשר ע"י ביטול, אע"ג דכלים שנפגמו פסולין ואמרינן בזבחים (דף פח) ת"ר כלי קודש שניקבו אין מתיכין אותן ואין מתיכין לתוכה אבר נפגמו אין מתקנים אותה כו' אעפ"כ איפשר להתיכן ולעשות אותם חדשים, וכמו שכתב הרמב"ם (פי"א מה' כלי המקדש ה' יג) ואם נשברו מתיך אותם ועושין אותם כלי אחר ואין קדושתן מסתלקת מהם לעולם, אך אבני מזבח אי איפשר כמו שאומר וליתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא, (וכמי שכתב הרמב"ם בה' בית הבחירה (פ"א ה' ט"ו) אבני היכל ועזרות שנפגמו או שכנטמעו פסולין ואין להם פדיון אלא נגנזים ועיין במ"ל שכתב כתב מרן דהכי איתא בתוספתא ונראה דיש להכריח דין זה מתלמודא דידן מההוא דאמרינן בפ"ד דע"ז (דף נג) מהא דאמרינן דאנני מזבח ששיקצום שגנזום, והקשו בגמ' דאמאי גנזום לחברינהו וניפקו לחולין משום דבאו בה פריצים וחיללוה ותירצו דכיון דנשתמש בהו לגבוה לאו אורחא להשתמש בהו הדיוטא הרי הדבר מבואר דאף שיצאו לחולין אפ"ה אסור להדיוט להשתמש בהם וליכא לפיטר דשאני התם דיצאו לחולין בלתי