אבי הנחל צז

שליח אבל במידי דהדיבור יפעול המעשה זה אינו יכול לעשות ע"י שליח אבל בלאו"ה יכול לעשות שליח

עכ"פ נתבאר דהפרת הנדר אעפ"י שמזה יכול להיות מעשה דהיינו שתהא מותרת לאכול ועקימת שפתיו הוי מעשה כגון חסמה בקול כמו דאמריכן בב"מ (דף פא) וכתבו התוס' כיון דנתהווה ע"י הקול מעשה הוי מעשה כגון חסמה בקול שאינה יכולה לאכול וא"כ הכא שמותרת לאכול ע"י הפרה הוי נמי מעשה אך באמת לא דמי דהתם מניעת האכילה הוי מעשה, וע"כ הוי קול מעשה אעפ"י שהוא בשלילה שלא לאכול אעפ"כ הוי מעשה כיון דהוי התחדשות דהא מורגלת לאכול מה שהיא עושה, ע"כ הוי קול מעשה, משא"כ בהפרת כדר שאינו עושה אלא שמסיר השומע והוי כמו שהי' בתחילה, וע"כ לא חשובה מעשה ויכול לעשות ע"י שליח, (ובמ"א ביארתי דהא דאמרינן בתמורה (דף ט') כל הרוצה להמיר יבוא וימיר זה לא הוי בתורת שליחות רק בתורת נתינת רשות ולא בתורת שליחות, דבתורת שליחות אין שליח לדבר עבירה, אך מהתוס' דפ"ק דתמורה (דף ב') בד"ה קתני בו משמע שהוא בתורת שליח כמו שכתבו בסוף התוס' דאם אין עושין תמורה איך יכולים לעשות שליח, והטעם הוא משום דכל מידי דאיהו לא מצי למיעבד שלוחי דידי' נמי לא מצי למיעבד, א"כ משמע שהוא בתורת שליח, אך א"כ הי' יכולים להקשות דאין עובד כוכבים עושה שליח, וכן אין שליח לדבר עבירה ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו]

ובזה יתבאר הענין של מי מריבה, דהנה הקב"ה אמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, והענין הוא כמו שביארתי דהשפעת חסד לא נק' מעשה לגבי הקב"ה וכמשל הספוג שאין מדתו של הקב"ה כמדת בו"ד שאדרבא אם פותח הספוג יורד, ואם הוא עוצר הוי מעשה, וא"כ אם עוצר ההשפעת חסד, ואח"כ נעתר להם ה' לפתות את אוצרו הטוב, א"כ הפתיחה לא הוי מעשה ועל אופן זה אמר הקב"ה שידברו אל הסלע ונתן מימיו פי' שהוא ספוג שיש בו מים כמו בארה של מרים, אלא שנעצר ע"י מיתת מרים, ע"כ ידברו אל הסלע שיסיר הענין של עצירה דהיינו המונע וממילא יתן מימיו, וע"כ מועיל לזה הדיבור ג"כ כיון שאין זה לעשות מעשה מחדש דהיינו שיתן הסלע מים, וע"כ צוה שיעשה משה הנס בבחי' המשלח שהוא הקב"ה שאליו השפעת הטובה לא הוי מעשה, ורק העצירה הוי מעשה, וע"כ אמר אליו שידבר אל הסלע פי' על העכבה שנתעכב אמר לו שנה עלי' פרק א' ויתן מימיו

ובזה יתבאר הא דכתיב (שמות י"ז) והכית בצור ויצאו ממנו מים, דהתם צוה לעשות הנם בבחי' שליח כמו דאמרינן בב"מ (דף פו) אמר רב כל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח כו' יוקח נא מעט מים והכית בצור ויצאו ממנו מים, וא"כ הא דוהכית בצור ויצאו ממנו מים הי' זה ע"י שליח, וכיון שהי' ע"י שליח דהיינו ע"י משה רבינו הי' באופן אחר שנתינת ההשפעה הוא נק' מעשה, ועצירה הוי שלילה, וכמו שבספוג מלא מים אם אדם עוצרו יורד ממנו מים, אבל אם פותחו אינו יורד מים. והמים הוי ע"י עצירה דהיינו דחיקת חלקי' זה לזה נותן מים, וע"כ הי' זה הנס ג"כ דהיינו ע"י עצירה דהיינו שמכה בהסלע, ועי"ז הוא מוציא מים דהיינו ע"י מעשה העצירה אבל אח"כ הי' רצון הקב"ה שיעשה הנס כמו על ידו ממש, וא"כ הוא בהיפוך שאם פותח הספוג נותן מימיו, אלא שאם אינו רוצה ליתן מים אז הוא עוצרו, א"כ העצירה הוי מעשה, אבל הפתיחה שאח"כ לא הוי מעשה שהוא רק להסיר המונע, וכמו דכתיב (תהלים קה) פתח צור ויזובו מים, שהפתיחה לא הוי מעשה, וע"כ אמר לו ודברתם אל הסלע דהיינו רק להסיר המונע, [ועוד איפשר לומר שתחילה הי' צריך להכות כיון שהי' ע"י שליח. א"כ הי' צריך עצירה דהיינו מעשה להיות נותן מימיו. אבל אחר שהי' הנס ע"י ההכאה. א"כ הי' בו מום. אלא שנעצרו אח"כ א"כ אין צריך רק להסיר המונע, וע"כ אמר לו ודברתם אל הסלע], אך משה רבינו כיון שראה אותם מורים וסרבנים חשב שאינם כדאי להיות הנס בבחי' המשלח, דהינו רק לפתוח הספוג ואז יהי' ממילא יורדים בטבע כמו שאמר ונתן מימיו, אלא כיון שהם מורים וסרבנים, א"כ חזר הדבר בהיפוך דהיינו שהעצירה הוא ממילא ולהשפעת חסד צריך מעשה כמדת בו"ד וע"כ אמר להם שמעו המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים פי' איך איפשר להוציא מים ע"י הדיבור בבחי' המשלח דהיינו שירידת ההשפעה לא הוי מעשה אלא המניעה, וא"כ א"צ רק להסיר המונע, ע"כ סגי בדיבור אל הסלע שיפתח ויסור המונע דהיינו העצירה וממילא יהי' המים יורדים, אלא כיון שהי' מורים ונסתם הסלע אדרבא צריך לעשות מעשה להמשיך השפע, וכמו מדת בו"ד שהספוג אם אינו עוצר אין נותן מימיו מפני שמובלע הטיפין בכל הספוג, אלא צריך לעצור שירדו הטיפין, וזה הוי מעשה, וכן הכה את הסלע, וע"ז אמר לו ה' יען לא האמנתם בי להקדישני פי' שהי' צריך להם להאמין שאעפ"י שהי' מורים וסרבנים אעפ"כ יעשה הנס בבחי' משלח דהיינו שירידת ההשפעה הוי ממילא ואין צריך רק להסיר המונע

ולפי מה שביארתי דע"כ לא הי' צריך מעשה דהכאה מפני שכבר הי' הנס ע"י מה שאמר לו הקב"ה למשה והכית בצור, אעפ"י שנסתלק אח"כ הבאר לאחר מיתת מרים, אעפ"כ א"צ אח"כ רק לדבר אל הסלע שיתן מימיו, דלא הי' רק סחיטה, וא"כ א"צ רק להסיר המונע, [וכה"ג אמרינן בב"ק (דף כט) אמר רבינא משל דרב אדא בר אהבא למה הדבר דומה למוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגלהו א"ל מר זוטרא ברי' דרב מרי לרבינא, מי דמי התם לא אסתלק להו מעשה ראשון, הכא אסתלק להו מעשה ראשון כי']: וכן ה"נ הבור שהי' מתחילה אינו דומה רק לנתכסה הבאר ואינו יכול ליתן מימיו הכנוסים בו, ע"כ צוהו ודברתם אל הסלע שאינו רק להסיר המונע שזה לא נק' מעשה. רק מה שנפסק הבאר אחר מיתת מרים הוי כמו שנסתם ע"י כיסוי ע"כ א"צ רק לדבר אל הסלע, וכמו דאיתא במדרש שצריך לשנות עליו פרק א' מד"ת ויתן מימיו פי' המים שיש בבור, אך מכיון שאמרו ישראל לפניו שיתן מסלע אחר כמו דאיתא במדרש, ע"ז אמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, פי' שזה דומה לטממה וצריך לחפור מחדש דאסתלקו להו מעשה ראשון, וע"ז הי' החטא יען לא האמנתם בי להקדישני, דאעפ"כ הי' צריך להאמין דכיון שאמר להם הקב"ה ודברתם אל הסלע, אעפ"י שהתחילו לקנטר שיוציא להם מים מסלע אחר, אעפ"כ סגי רק בדיבור לבד בלא מעשה כמו שהבטיח להם הקב"ה

ובזה יתבאר מה שראיתי להמפורשים שרצו לתרץ קושי התוס' על הא דאמרינן בריש תענית (דף ב') דמפתח של תחי' המתים לא נמסרו לשליח והקשו התוס' דהא נמסר לאלי' ותירצו דהיינו רק לפי שעה, והמפורשים חירצו דמעשה צדיקים לא נק' בשם שליח עיי"ש שהאריכו בזה, ואח"כ הקשו דא"כ איך אמרינן בב"מ (דף פה) דמה שעשה אברהם ע"י שליח פרע להם הקב"ה ע"י שליח שאברהם אמר יוקח נא מעט מים, ע"כ פרע להם ע"י שליח דכתיב והכית בצור, והקשו דא"כ משמע דמעשה צדיקים לא נק' בשם שליח, עיי"ש שנדחקו בזה, אבל לפי מה שביארתי א"ש דמה שעושים בלא מעשה זה לא נק' ע"י שליח, וכמו שהבאתי לעיל מהמדרש שממשיל לספוג דכתיב בי' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב שנותן ההשפעה בלא מעשה, וע"כ אעפ"י שהוא ע"י מעשה צדיקים לא נק' בשם שליח כיון שהוא בבחי' משלח דהיינו בלא מעשה, אבל הא דוהכית בצור שהוא ע"י מעשה זה נק' שעושה הקב"ה ע"י שליח

ובזה יתבאר הא דאמרינן בסוף סנהדרין (דף קיג) בעי רחמי' ויהיבו לי' אקלידא דמטרא כו' דכתיב לך הראה לאחאב ואתנה מטר, דרש ההוא גלילאה קמי' דר"ח משל דאלי' למה הדבר דומה לגברא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתיחי', ועיין במהרש"א שדקדק דמה הוא ענין המשל דאבדי' למפתיחי' הא מסר המפתח להקב"ה, אך הענין הוא כמו שביארתי דמה שהוא ע"י שליח היינו שיהי' השפעת טובה נק' מעשה, משא"כ אם הוא ע"י הקב"ה לא נק' השפעת טובה בשם מעשה, וכמו שביארתי על המשל דספוג. וא"כ כיון שנעצר המטר א"כ יש לומר דהפתיחה לאחר עצירה זה נק' בשם מעשה, וא"כ הוא בבחי' שליח, אבל באמת כבר ביארתי דהפתיחה לאחר עצירה לא הוי מעשה (וכמו שהבאתי ראי' מהא דהפרת נדרים הוי ע"י שליח, אע"ג דלדעת מהרי"ט אינו יכול להקדיש ע"י שליח, והטעם כיון דחוזר לכמו שהי' מעיקרא, ע"כ לא הוי מעשה), וע"ז אומר שאמר לו לך הראה לאחאב ואתנה מטר פי' שהקב"ה בעצמו יתן המטר שהוא, בשלילות המעשה, וכמו