אבי הנחל צו

וע"כ לא הוי ע"י מעשה אדם, וכמו שהבאתי בספרי כ"י (דרוש ב) מה שכתב הר"ן שנפילת הדבר למטה זה נק' בכח ולא בפועל כמו שהאריך בזה הר"ן בחידושיו בסנהדרין (דף ע"ו) ודו"ק (ועיין שם בש"ך ס"ק ט"ו) משא"כ בסוחט כסותו ומטיל מים זה נק' ע"י שעשה אדם], משא"כ אם אינו עושה כלום אינו משפיע, וע"כ נק' מניעת ההשפעה שלילות המעשה, אבל לגבי הקב"ה אינו כן הספוג בידו שנאמר פלג אלקים מלא מים אם עצר אין המים יורדין שנאמר הן יעצור במים ויבשו, ואומר ועצר את השמים ולא יהיה מטר, פי' שמניעת ההשפעה הוי מעשה שהוא היפוך כוונת הבריאה ממה שהיה בתחילה פותח ידו המטר יורד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון שירידת הטוב והחסד הוא ממילא ולא נק' בשם מעשה מאחר כי כן יסד המלך מלכו של עולם בתחילת הבריאה להטיב לברואיו והוי כמו שהוא בריאת הטבע שברא הקב"ה שזה נק' כמו מידי דממילא והמעשה הוא למנוע הטוב

ועפי"ז יתבאר המדרש (פ' בא פ' י"ג) בא אל פרעה הה"ד כובד האבן ונטל החול וכעס חויל כבד משניהם, שאל אבנימוס הגרדי את חז"ל אמר להם הארץ האיך נבראת תחילה, אמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל יוסף הבנאי הלך ומצאו שהי' עומד על קרוי' אמר לו שאלה יש לי לשאול אותך כו' א"ל נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ וצרורות קטנים שהי' בעפר נעשו הרים וגבעות שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו וברור הדבר באזני בני אדם שנאמר כובד אבן ונטל החול מהו כובד האבן מי שהוא רואה את ההרים וגבעות אינו אומר האיך ברא הקב"ה את אלו מהו ונטל החול אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם אמר הקב"ה יקרה הוא בעיני בני אדם ורואין כאלו הוא יגיעה לפני ואינה יגיעה כו' כד"א הוגעתם ה' בדבריכם עכ"ל, והנה במדרש הזה יש סודות, אך איפשר לבאר קצת בדרך דרוש והוא שהוא ממשיל בריאת העולם אשר ברא הקב"ה בלא יגיעה, וכמו דאמרינן במנחות (דף כ"ט) אלה תולדות השמים וארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, וכמו שכתב הרי"ף על הא דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ו) לענין אי הוי עקימת שפתיו מעשה אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראי', והרי"ף גרס הואיל וישנן באי' וכתב שם הרי"ף הואיל וישנן באי' כגון שהעיד א' מן עדים והשלים עדותו כו' ואמר אי' או הן הרי עדותן עדות כו' ואעפ"י שאין בהם הקצת שפתים שאותיות אלו מאותיות הגרון הן ואין בהם הקצת שפתים שיש בהם מעשה כו' וכן אתה מוצא במדרש רבותינו בהבראם בהא בראם ומה עסקו של הא לפי שכל האותיות אדם קופץ את פיו בעת שמוציאם, אבל ה"א לאו וכך הקב"ה בראם בלא יגיעה ובלא מעשה וזה ראי' לפירושינו עכ"ל, וא"כ לפי' הרי"ף בעדים זוממין מחמת שאיפשר להעיד בהברת הה"א בלבד ע"כ לא חשיב מעשה, וכמו שהביא מהמדרש בה"א בראם דהיינו בלא יגיעה ובלא מעשה, ואיפשר שע"ז אומר המדרש שאמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו אלא לך אצל יוסף הבנאי הלך ומצאו שהוא עומד על קירוי' והסביר לו הענין שההגבהת דבר למעלה או שזורק לצדדין זה נק' מעשה, אבל אם זורק והלך למטה זה לא הוי מעשה, אעפ"י שאם לא הי' זורק לא הי' הולך למטה, אעפ"כ הליכה למטה זה לא נק' מעשה כל כך כמו שהבאתי לעיל מדברי התוס' בסנהדרין (דף ע"ו) והר"ן בחידושיו אלא אם מגביה למעלה זה נק' מעשה שיש בזה יגיעה משא"כ אם נופל למטה, [ואעפ"י שזהו מחמת שהנפילה למטה הוא בטבע, אבל לגבי הקב"ה שהוא ברא הטבע אין נ"מ אך זהו משל לגבי דידן ודו"ק], וכמו דאיתא במדרש בהבראם בה"א דהיינו בלא יגיעה וע"ז האופן ממשיל המדרש שברא העולם בלא יגיעה כמו נפילת דבר הכבד למטה מחמת שהוא בטבע כן ברא הקב"ה את העולם בלא יגיעה כמו דכתיב לא יעף ולא יגע, וכמו שביארתי שעל ענין הטוב והחסד כמו דכתיב עולם חסד יבנה זה אין יגיעה לפניו והיגיעה הוא כביכול אם האדם מקלקל את מעשיו, וכמו שביארתי תחילה על ענין שמעו והאזינו ואל תגבהו וכמו דאיתא במדרש אל תגבהו את הטובה מלבוא עליכם שההגבהה למעלה זה הוי מעשה וכן אם בני אדם הולכין בדרך לא טובה מגביהים הטובה למעלה שזהו היפוך הכונה והרצון בבריאה, וזה נק' יגיעה לפניו כביכול, ע"ז אומר המדרש כובד אבן ונטל החול, פי' שבריאת העולם לא הי' לפניו יגיעה וכעס אויל כבד משניהם פי' שהוא מגביה הטובה למעלה לא כמו שהי' הכונה והרצון בתחילת הבריאה להשפעת הטובה, וכמו שביארתי, וע"ז אומר הוגעתם ה' בדבריכם באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' שזה נק' לפניו יגיעה כביכול

ובזה יתבאר החטא של מי מריבה שאמר לו הקב"ה ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע כו' וכתיב ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים

ותחילה נבאר על הא שביארתי תחילה דמדת הקב"ה אינו כמדת בו"ד שהספוג בידו של הקב"ה אם פותח יורד מים כמו דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אבל אם אינו נותן מים עוצר הספוג כמו דכתיב ועצר את השמים, וביארתי שירידת ההשפעה הוא בלי מעשה רק ע"י פתיחה יורד ההשפעה כיון שזה הי' כונת תחילת הבריאה שעולם חסד יבנה, ואדרבא אם עוצר את המטר זהו נק' מעשה למניעת המטר כמו דכתיב ועצר את השמים ולא יהי' מטר, ולפי"ז צריך לחקור אם בחטאינו בעו"ה נעצר המטר, ועצירת המטר הוי מעשה, וא"כ אם פותח אח"כ ויורד המטר כיון שהפתיחה הוא לאחר העצירה, אם הוי הפתיחה נמי מעשה, או איפשר לומר כיון שהפתיחה מתחילה לא הוי מעשה, וע"כ אפי' הפתיחה לאחר עצירה נמי לא הוי מעשה כיון שהפתיחה הוא רק מונע העצירה דהוי מעשה, והפתיחה הוא כמו שהי' בתחילה, וכמו דאמרינן בב"ק (דף כ) ואי כתב רחמנא כי יכרה ה"א כרי' הוא דבעי כיסוי משום דעביד מעשה, אבל פותח לא עביד מעשה כו']

ונראה לי לומר שהפתיחה לאחר עצירה לא הוי מעשה, אלא שהוא רק ששולל המעשה וחוזר הדבר לקדמותו [ויש סמך קצת לזה דהנה המהרי"ט כתב דאם הקדיש ע"י שליח לא הוי הקדש, משום דמילי לא מימסרן לשליח והקשו עליו האחרונים דהא דאמרינן דמילי לא מיפמרן לשליח, היינו שאין זה השליח יכול לעשות שליח אחר, כפו דאמרינן בגיטין (דף כט) אמר לשנים או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל שליח לא, ואמרינן התם משום דמילי לא מימסרן לשליח, אבל לשליח ראשון יכול לעשות אפי' במילי ג"כ ותירצו האחרונים דהא דקאמר מילי לא מימסרן לשליח היינו מה שהוא רק מילי לא אלים כ"כ לעשות השליח, והראי' שאם הי' כמו המשלח עצמו דשלוחו של אדם כמותו הי' יכול לעשות שליח ג"כ כמו דאמרינן בגיטין (שם) אמר לשליח כו' אינהו אין אבל שליח לא, והטעם משום דמילי לא מימסרן לשליח דאם הי' שימסרן א"כ אם אומר אח"כ לאחר כתבו הוי כאלו שומע מפי המשלת ג"כ אלא ודאי דמילי לא מימסרן לשליח להיות במקום המשלח עצמו, וע"כ לא אלים להקדיש ע"י שליח כיון דהשליח אינו עומד במקום המשלק, ובהקדש האמירה לגבוה כמסירה להדיוט, וע"כ לא אלים לעשות שליח בדיבור להיות מעשה וע"כ לא יכול להקדיש

והנה המ"א הקשה טהא דאיתא בנזיר (דף י"ב) ת"ש האומר לאפוטרופוס שלו כל נדרים שתדיר אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה והיפר לה יכול יהי' מופרין ת"ל אשה יקימנו כו' דברי ר' יאשי' ור' יוחתן אומר מצינו בכל מ קום ששלוחו של אדם כמותו כו' אלמא דמילי מימסרן לשליח אם אינו צריך לעשות שליח אחר, ותירצו האחרונים דזה לא הוי מעשה אלא שאם אסרה בנדר הרי הוא אסיר, ואח"כ כשהתיר הרי חזר הדבר כמו שהי' בתחילה וע"כ מילי כאלו מימסרן לשליח, וכמו שהביא ראי' דביטול הגט מהני אם אומר לשליח לבטל אע"ג דהוי מילי, אך כיון שע"י מילי א"צ להיות מעשה זה נמסר לשליח, רק בהקדש שע"י דיבורו נעשה מעשה

ובזה יאתיישב הא שהקשו האחרונים מהא דאמרינן בפ"ק דתמורה (דף ט') דקאמר התם באומר כל הרוצה להעיר יבא וימיר דאלמא דיכול להקדיש ע"י שליח דזה אינו לפי מה שביארתי דהקדש דווקא משום דהדיבור הוי כמו טעשה, וא"כ לפי עה שביארתי (בדרוש א') דחמורה לא הוי מעשה, וע"כ לא אמרינן בכה"ג מילי לא מימסרן לשליח, וכמו שביארתי דתמורה הוי ממילא, רק ע"י גזירת הכתוב דהוי חמורה, וע"כ לא הוי שעשה, ע"כ יכול לעשות