אבי הנחל צה

לאיש לא הוי תכשיט רק אם יש עליו חותם א"כ גמר המלאכה של הטבעת הוא חותם וכן גמר המלאכה של ששת ימי המעשה הוא ע"י השבת דהשבת הוי החותם של ששת ומי המעשה דהשבת עדות הוא שהקב"ה ברא העולם וכמו שכתבו התוס' בריש חגיגה (דף ב) בד"ה מי כעמך ישראל כו' דאמרינן במדרש דג' מעידין זע"ז ישראל ושבת והקב"ה כו' וע"כ כיון דהשבת הוי החותם של ששת ימי המעשה וע"כ אף ששבת בשבת אעפ"כ שייך לומר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה פי' דנגמר החותם של ששת ימי המעשה ע"י השבת וע"כ שייך לומר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכמו שעיקר הטבעת נגמר ע"י החותם וה' יקבל תשובתינו וכמו דאמרינן מי מטהר אתכם אביכם שבשמים ויחתמנו לחיים

דרוש לחג הסוכות

איתא במדרש פ' אמור תודיעני אורח חיים שובע שמחות כו' אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אבל הדיין ולית אנן ידעין מאן נצח אלא מאן דנסיב באיין בידי' אנן ידעין דהוא נצוחי' כו' בזמן שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהון ואתרוגיהון בידן כו' לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם ביום הראשון כו'

ויובן בהקדם תחילה המדרש (ס' שמות פ' בשלח) ד"א הנני ממטיר כו'. הה"ד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם,. מדת בו"ד כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טפה יורדת קופץ ידו הוא מוריד מים, אבל הקב"ה אינו כן הספוג בידו שנאמר פלג אלקים מלא מים אם עצר אין המים יורדים שנאמר הן יעצור במים ויבשו ועצר את השמים ולא יהיה מטר פותח את ידו המטר יורד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ע"כ

ונראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש י') על הא דאמרינן בפ' לפני (דף ד) ת"ר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו עמי שומע, וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן פ"ב דביצה (דף כ) ההוא גברא דאמר לי' הבו לי' ד' מאה זוזי לפלוני ולנסוב ברתי אר"פ ד' מאה זוזי שקיל וברתי אי בעי נסיב אי לא בעי לא נסיב, טעמא דאמר הבו לי' ולנסוב, אבל אי אמר לנסוב והבו לי' אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל, וכתב הבעה"מ דפירשה הרי"ף ז"ל בפ' מי שמת דלישנא קמא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי' בין בברתי' כדכתבינא התם בהלכות ויש מפרשים משום דכל תנאי שקדמו מעשה אינו תנאי, ודעתינו נוטה לזה הפירוש והרמב"ן האריך בזה עיי"ש, וכתב ברם נראים דברי ר' אברהם ב"ר דוד שהשיב כך א"א מי שאמר דבר זה לא שקל במאזני משפט, והנה ר"ל שאם אמר זה האיש תנו לפלוני מאתים זוז אם ישא את בתו כיון שהמעשה קודם לתנאי יטול המאתים ולא ישא הבת ע"כ יצא משפט מעוקל ח"ו ולא תהא כזאת בישראל, וכתב הראב"ד דהא דבעינן ת"כ ומעשה קודם לתנאי אינו דווקא אלא דווקא שהמעשה נעשה מיד, והביא הירושלמי דהא דבעינן ת"כ אינו אלא דווקא אם המעשה חל מעכשיו, אבל אם המעשה אינו חל אלא לאח"כ אינו צריך ת"כ ולא כל דיני תנאים עכ"ל, והקשיתי שם דא"כ מאי פריך בפ"ג דקידושין (דף ס"א) בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב אם בחוקותי תלכו כו', וכן אמרינן התם בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו הא הכא נמי אינו חל אלא לאח"כ, והוי כמו דאמר שתהא מקודשת לאחר שירדו גשמים שאפי' לא כפל תנאו אינה מקודשת, והא דבעינן ת"כ כתנאי ב"ג היינו משום שהיא מוחזקת בידם והוא בא להוציא וע"כ ביארתי שם שהקב"ה רצונו להטיב לברואיו, והברכה חל מיד כל זמן שלא קלקל האדם במעשיו, וביארתי שם המדרש (פ' ראה) שמעו והאזינו ואל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם כי ה' דבר והיכן דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו פי' שאל תסלקו את הטובה מלבוא עליכם פי' שהטובה חל מיד, ובמעשיכם הרעים אתם מסלקים הטובה מעליכם, וע"ז אומר היכן דיבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו פי' שהטובה חל מיד, ואם אדם חוטא מסלק הטובה מעליו, וע"כ כיון שהטובה חל מיד ע"כ צריך לכפול התנאי וכמו דמשני הירושלמי בפ"ג דקידושין דפריך על הא דאמר הכל מודים לאחר שירדו גשמים, ירדו גשמים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, פי' כיון שאינה חל אלא לאח"כ ולא התחילה המעשה מיד, ע"כ לא בעינן ת"כ וקאמר בירושלמי ר' חגי בעא קומי ר' אסי והא אם לאו כאחר הוא פי' דבתנאי ב"ג וב"ר נמי כתיב אם ואם כלאחר הוא, וא"כ אמאי בעי ת"כ, א"ל שני' התם שהי' הארץ לפניהם והוא בא להוציא מידם, ולהכי צריך תנאי כפול, והכא נמי כיון שהטובה חל מיד, ואם הולכים בדרך רעה מסלקים הטובה, ע"כ צריך ת"כ דהא אם אינם הולכים בחוקות ה' מסלקים הטובה אשר היא כמו מוחזקת בידם, ע"ז אומר שמעו והאזינו ואל תגבהו פי' אל תסלקו הטובה מלבוא עליכם, פי' שהטובה מזומנת לבוא, אך אתה מסלקים הטובה, וע"כ הוי כמו שחל מיד, וע"כ בעי ת"כ, וע"ז אומר והיכן דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו פי' שע"כ בעי ת"כ דאם לא היה חל הטובה אלא לאח"כ לא הוי בעי ת"כ עיי"ש שביארתי שע"כ אומר ראה נתתי את הברכה ואת הקללה את הברכה אשר תשמעו שחל מיד כמו שפירש"י אשר תשמעו על מנת שתשמעו, וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, והקללה אם לא תשמעו וכל אם כלאחר הוא כמו דאיתא בירושלמי ובש"ס דילן בגיטין (דף ע"ב) פי' שהקללה אינו חל רק לאח"כ, וע"ז אומר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים דהוי קשה לי' דכיון שביארנו שהטובה חל מיד א"כ איך כתיב אם בחוקותי תלכו והא כל אם כלאחר הוא, וכבר ביארנו דהטובה חל מיד, ע"ז אומר שאין האי אם כלאחר אלא שהוא לשון תחנונים וכמו שאומר לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע, דהיינו מיד

וע"ז אומר שמעו והאזינו אל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא עליכם, פי' שמניעת ההשפעה אינו מכונה בשם שלילות המעשה כמו בבני אדם, אלא אדרבא מניעת הטובה הוא מכונה בשם מעשה כמו הגבהה שמגביהים את הטובה השופעת אליהם לבל ישפע אליהם וכמו שאבאר לקמן, וע"כ מדה טובה מרובה ממדת פורעניות וכמו דאמרינן בשבת (דף פ"ז) ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו, שהשפעת הטובה חל מיד, אבל עונש הרעה אינו חל רק לאח"כ, וע"ז אומר שמעו והאזינו ואל תגרבו אל תסלקו את הטובה מעליכם כי ה' דיבר והיכן דיבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו כו' פי' דע"כ בעי ת"כ שיעוד הטובה הוי כמו שחל מיד. משא"כ יעוד הרע וע"כ כיון שהטובה חל מיד, ע"כ בעי ת"כ ודו"ק

וכיון שביארתי שהטובה חל מיד שזה הי' רצונו של הקב"ה בבריאת העולם ואם לא יקלקלו במעשיהם ממילא בא עליהם היעוד הטוב ואינו מכונה בשם מעשה, משא"כ יעוד הרע הוא ע"י מעשה. וכמו שביארתי שאומר שמעו והאזינו ואל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא עליכם שאם לא תסלקו את הטובה ע"י מעשיכם בודאי תבוא עליכם הטובה שתחילת הבריאה הי' לטובה, ובזה יובן המדרש הנני ממטיר לכם כו' הה"ד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בו"ד כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טפה יורדת פי' שפתיחת ידים הוא בלא מעשה אין טיפה יורדת, וע"כ נק' מניעת ההשפעה בשם שלילת המעשה קופץ ידו הוא מוריד מים, וזה נק' בשם מעשה, ועיין ביו"ד (ס' ר"א ס' ט"ו) דאם סוחט כסותו לתוך המקוה פסול דהטעם כיון שיורדין לתוך המקוה ע"י אדם, והקשה הש"ך מהא שכתב הש"ע (ס' מ) דהשואב מקוה וירא שמא יחזרו מהכלי שמוציאין בו מים ג' לוגין למקוה אחר שחסרו מ' סאה ויפסלוהו יקוב הכלי, ולפי מה שביארתי איפשר לומר דהסוחט כסותו בא ע"י מעשה אדם דהיינו ע"י פועל הסחיטה, משא"כ נפילת המים למקוה עפ"י הנקב אינו ע"י מעשה אדם, אלא בטבע שהמים נגרין ארצה ע"י הנקב,